"החיים מורכבים מכל מיני רגעים, מטובים ומאושרים וגם מכאלה שפחות. מדי פעם אני בוחרת לשתף ברגעים הקשים שאני חווה, אבל אותם קשיים לא בהכרח צריכים לצבוע את כל החיים שלי בכאב ובדיכאון. איפה עובר הגבול שבו אני צריכה לספק אותנטיות?" ענתה לפני כמה חודשים ירדן הראל (34) לגולשת שהעירה לה שתמונה שלה באינסטגרם "נראית לי קצת פייק. כל החיוכים האלה לנוכח הכאב והתסכול שאת עוברת. נשמח לראות גם מהצד שאת מנסה להסתיר, מפני שכך זה לא אותנטי". התגובה של הגולשת הגיעה בעקבות החשיפה של הראל בנושא טיפולי הפוריות שהיא ובעלה עברו ועוברים במטרה להביא ילד לעולם.


צילום: שי כהן-ארבל
צילום: שי כהן-ארבל


“אני תומכת בקמפיין ‘צאו לי מהרחם', ולגמרי בעדו. אני יכולה להבין את מי שמתרגזת ולא רוצה שייכנסו לה לעניינים. אבל, באופן אישי, אלו דברים שלא מעצבנים אותי. הישראלים הם עם חם מאוד. בתוך החום הזה מגיעות גם השאלות והחטטנות, שבעיניי ב־99% מהזמן הן מכוונה טובה. אני לא חושבת שמטרת־העל היא לעצבן אותך. נכון שלפעמים האנשים הם לא בדרגה קרובה מספיק כדי לשאול את השאלות האלו, אבל אני חושבת שמי שנמצא בתחום הזה, צריך להבין שלצד הדברים שאת רוצה שישאלו אותך וידברו איתך עליהם ויצלמו אותך לשער בגללם, ירצו גם לדעת עלייך דברים פרטיים. אם לא מתחשק לך לענות – זה לגיטימי, אבל אני לא מתעצבנת. מעצבן אותי אם אנשים שאין להם שום קשר לחיים שלי מניחים הנחות. ואז גם אתקן אותם. האינסטגרם הוא לא יומני היקר מבחינתי. אני מעלה את הדברים שאני עושה ויש לי את הגבולות שלי. יש תקופות שבהן אני חושפת יותר ויש שפחות. יש ימים שאני בבאסה ולא מתחשק לי להעלות כלום", היא מספרת בכנות.
 

קשה מאוד לפספס את פניה, שכן היא אחת הנשים העסוקות ביותר בתעשייה: היא משמשת כפרזנטורית של קניוני עזריאלי וכשגרירה של מותג התכשיטים פנדורה, מנחה תוכניות טלוויזיה ברשת, בראש ובראשונה את תוכנית הטיולים חובקת העולם "הכי בעולם" (רשת 13, ימי שישי ב־22:45), והחודש תעלה תוכנית חדשה בהנחייתה בערוץ האופנה "חדר אופנה". אם כל אלו לא מספיקים, כראוי לפאשניסטה מובילה, היא גם אינסגרמית מחוננת, בעלת אתר לייף־ סטייל וצלמת מבוקשת.
צילום: שי כהן-ארבל
צילום: שי כהן-ארבל

גם ביום שנפגשנו היא בדיוק חזרה מחופשה זוגית במלדיביים, ויומיים אחר כך המריאה לסין, לטיול עם אחותה. את התמונות אתם מוזמנים, כמובן, לראות בחשבון האינסטגרם המתוחזק.

אם באינסטגרם עסקינן, מה דעתך על ההשלכות של המדיה הזאת על נערות צעירות שרואות רק תמונות מושלמות?

“אני חושבת שהיום עדיין קשה לנתח את ההשפעות, ובעוד כמה שנים נדע יותר. רשתות עשו תפנית מדהימה בהתנהלות שלנו. לטוב ולרע, כל עידן האיטרנט הביא דברים טובים ורעים. אם פעם היו עושים עלייך חרם, זה היה נשאר בגבולות הכיתה, היום זה יכול להידרדר מהר יותר. הורים צריכים להיות עם יד על הדופק, בלי ספק.
 
בקשר לזה שמעלים רק דברים יפים – זה כמו שפעם היית בוחרת רק את התמונות הטובות לאלבום. אבל מאז שיש סטורי, אני מרגישה שזה יותר קז'ואלי, ואני מרשה לעצמי יותר. התמונות בפיד הן המושקעות יותר, ובסטורי אני מעלה דברים שיכולים להיות ורודים פחות. יש גם פן מסחרי, דברים שתואמים את עולמות התוכן שלי, ואני מעלה טיזרים מהאתר לאינסטגרם. אי אפשר לעצור את הקדמה, צריך לדעת למנן או לעדן, אבל אי אפשר לעצור אותה או לא להיות חלק ממנה".
צילום: שי כהן-ארבל
צילום: שי כהן-ארבל

חיה את החלום, בלי פחד

עד לפני ממש מעט זמן היא לא ידעה לשחות. אין לה פחד ממים או מגלים, אבל יש לה בעיית קואורדינציה, שמתבטאת גם בכך שהיא לא מצליחה לרכוב על אופניים. לאחרונה הייתה לה סיבה מספיק טובה, שדרבנה אותה להתמודד עם אתגרים ולהצליח בהם, שכן להראל יש מה שהיא מכנה “Dream job“. “תוכנית הטיולים שלי היא חוויה של החיים. בכל פעם מגיעים ליעד אחר ומראים אותו מזווית מיוחדת. זו תוכנית טיולים קצת שונה, לא רק מראים את המקומות, אני ממש חווה אותם".

את מטיילת למחייתך?

“כן", היא צוחקת, “כשאני מצלמת את התוכנית. בשאר הזמן אני בארץ. אנחנו טסים בכל פעם לשלושה ימים, בהפרשים של שבועיים, זו תוכנית קלילה ומצחיקה, ואנחנו בודקים את התופעות הוויראליות ברשת ואת המקומות הכי מתויגים. למשל, באמסטרדם הלכנו בעקבות העוגייה המפורסמת ביותר וחיפשנו את הצ'יפס הכי טוב, בגרמניה עשיתי אימון כדורגל באצטדיון של באיירן מינכן והבקעתי גול בניסיון הראשון. אז מי שחשב שערכו את זה - טועה. נכון שחוץ ממני ומשוער לא היה שם אף אחד, אבל בכל זאת. בכלל, הבמאי מאתגר אותי בפעילויות אקסטרים שונות".

מה הדבר הכי אקסטרימי שעשית?

“באמסטרדם התנדנדתי על בניין בגובה 100 קומות. וכשאת מתנדנדת, את עוברת את הגבולות של הבניין. הייתי קשורה בכתפיים והייתה רוח מטורפת. הרגשתי שבעוד שנייה אעוף למדינה אחרת. גם עשיתי שנורקל בפעם הראשונה באי היווני סאמוס, שזה אולי פחות אקסטרים בעיני חלק מהאנשים, אבל מכיוון שהשחייה היא דבר חדש אצלי, בשבילי זה מרגש. התוכנית מדרבנת אותי להתמודד עם אתגרים חדשים".

חוץ מלטייל, הראל משלבת אהבה נוספת בעיסוקיה, ומנחה את התוכנית החדשה “חדר אופנה" בערוץ האופנה, שמתמקדת בהלבשה צנועה בסטייל ותעלה לשידור החודש.

מה לך ולהלבשה צנועה? את מתקרבת לדת?

“לא, אני לא מתחזקת. זה הקונספט, ופנו אליי והתלהבתי. התוכנית היא גם על אקססוריז וביוטי, וכל אחת יכולה למצוא את הדרך שלה להתחבר. ענהאל שמואלי, עדי בורג־כפיר וגאלה רחמילביץ', כולן פאשניסטות־על, מגישות פינות ועושות כתבות שטח. אני אוהבת אופנה, בין היתר אופנה צנועה. ברור שאני בעד שכל אחת תלבש מה שנוח לה, אבל התחום של אופנה צנועה התפתח מאוד: שמלות מקסי, שרוולים ארוכים, צווארוני גולף. לא בטוח שזה טרנד, כי זה כבר כמה שנים ככה, ובארון שלי יש הרבה מאלו. מאז ומעולם הייתי מחוברת לאופנה. אני מודה שהתלבשתי גרוע בחטיבה ובתיכון - מה שאת לא רוצה, חולצות גזורות, שרוואלים - אבל בשלב מסוים התאזנתי".
צילום: שי כהן-ארבל
צילום: שי כהן-ארבל

לא היה לך קטע של דוגמנית פאשניסטה כילדה?
 
“הייתי ילדה ממוצעת ובכלל לא חשבתי על דוגמנות. לא בכל יום אני מסתכלת במראה ומתפעלת, אבל בסך הכל אני בסדר. כשהייתי בצבא עליתי הרבה במשקל. 20 קילו. שירתי במודיעין בבסיס סגור, והייתי כל יום בשק"ם. כל יום התחלתי וסיימתי שם. עד שלא עלו עליי מדי האל"ף והייתי קרובה לשחרור. הפסקתי ללכת לשם והבאתי קופסאות של אוכל מהבית".

נשמע שעדיין צובטת לך בלב הפרידה מהשק"ם.

“כן", היא צוחקת, “איך היה טעים בשק"ם. אבל נתקלתי בקריירה בכל מיני הערות", היא מרצינה, “היום כבר לא יעזו להגיד לי דברים כאלה, אבל בתחילת הדרך אמרו לי ‘למה הגעת לאודישן הזה בכלל, את צריכה להוריד חמישה קילו’. אני לא מצליחה להבין מה עומד מאחורי ההערות המרושעות האלו. נניח שלא התאמתי לטייפ קאסט שחיפשת. תגיד תודה, תסגור את הבוק וניפרד. למה מרגישים צורך להגיד דברים כאלו? אני חשה שנעשה בשנים האחרונות שינוי בתפיסת מודל היופי בתעשיית האופנה בארץ ובעולם. יש עוד דרך ארוכה, אבל המגמה חיובית. נפתחו מידות, אבל אשלי גרהאם לא יכולה להיות הפנים היחידות שמנופפים בהן. זה לא צריך להיות אישיו, דוגמנית היא לגיטימית לכל דבר, בכל המידות. יש נשים בכל המידות, וצריך גם שיהיו דוגמניות בכל המידות".

משני עברי המצלמה

חרף גילה הצעיר, הראל מנהלת כבר קרוב לשני עשורים מערכת יחסים עם עומרי שלום. הם זוג דביק למדי, בקטע טוב. הוא קורא לה פיוחו, שזה פשפש בספרדית, והיא דבקה בעומריקו. “כשהכרנו הייתי בת 13.5, אבל התחלנו לצאת ב־14.5 שלי ו־16 שלו".
 
אני עומדת לשאול שאלות מרגיזות.
היא פורצת בצחוק וקוטעת אותי, “היינו פרודים שנתיים. איש־איש לענייניו. אם לא היינו נפרדים, סביר להניח שאחד מאיתנו או שנינו היינו חשים החמצה. אבל נפרדנו לתקופה ארוכה. לא לשבוע".

למה נפרדתם?
“רבנו. ריב של גיל 17. ולא היינו בקשר שנתיים".
 
וזה המשיך מאותה נקודה?
“לא. כשחזרנו, לקחנו את העניינים לאט. התחתנו לפני עשר שנים. היינו החתונה הראשונה של החבר'ה, ולכולם עוד הייתה סבלנות".
 
אתם יחד 20 שנה. איך מתמודדים עם השגרה?
“20 שנה נשמע המון, אבל אין הרגשה שזה הרבה כל כך, אפילו שזה נתח גדול מהחיים. לשמחתי, השתנינו אחד עם השני. אנשים שהם יחד מגיל צעיר, משתנים הרבה פעמים לכיוונים שונים, ולמזלנו, השתנינו לאותו כיוון. לא הייתי יכולה לעבוד בעבודה שלי בלי התמיכה והמשענת שלו".
צילום: שי כהן-ארבל
צילום: שי כהן-ארבל

ואיך מסתדרת הזוגיות כשאת נוסעת כל כך הרבה? 
“לגמרי שברנו שגרה עם כל הטיסות. בלי קשר לעבודה שלי, עומרי על קו ישראל־ברלין כבר שנה. פתחנו שם עסק של מרחב ליוגה ופילאטיס בחדרי מלח. בשנה האחרונה הטיסות היו די אינטנסיביות, אבל זה זמני. שנינו יודעים את זה. בהתחלה היה כיף, כל אחד התעסק בדברים שלו. עכשיו לא קל. לפעמים הוא נוסע לשלושה שבועות. והתפקיד שלי כאן בבית הוא לעודד אותו, לא להגיד לו שקשה לי ושיחזור. אני פה מוקפת במשפחה ובחברים, והוא שם לבד. יצא לי טוב שגם לי יש את התוכנית שאני מצלמת בחו"ל, ככה אני לא יושבת בבית ומחכה שיתקשר אליי בפייסטיים".

ואין מחשבות לעבור לשם? אולי לפתח קריירה בינלאומית?

“לא. ממש לא. כאן זה הבית. אין לי בעיה לטייל, אפילו לכמה חודשים. אבל זה הבית שלי, אני אוהבת את המקום, את התרבות והמנטליות. אני לא יכולה לחשוב על סיבה לעזוב את ישראל".
מלבד העסק המשותף, הם גם עובדים יחד על אתר הלייף־סטייל שלה, הנושא את שמה, שחגג לאחרונה שנתיים. היא אחראית על התכנים ועל הוויזואליה והוא על הבק־אופיס. 

איך הגעת לזה?

“דרך הצילום. בעברי אני צלמת. צילום הייתה אחת העבודות הראשונות שלי, וגם כשנכנסתי לתחום המשכתי בכך. עד היום אני מצלמת שערים למגזינים ובוקים. עכשיו צילמתי לרוני דלומי את העטיפה לסינגל החדש שלה. זו אהבה ישנה שממשיכה לבעור בי. חיפשתי מקום להציג את העבודות שלי, ואנשים גם ביקשו לראות. פתחתי דף נחיתה, ולקח כמה חודשים לעצב את מה שרציתי. בזמן העבודה, אחת החברות שלי הציעה שארשום את הסיפורים שמאחורי התמונות כי אני גם אוהבת לכתוב. בדיוק טסנו לזנזיבר וכתבתי על זה. קיבלתי תגובות חמות מאוד, והחלטתי לפתוח אתר שיהיו בו הפקות ושיתופי פעולה, וזה רק הולך ומתפתח. יש בו גם מתכונים של עומרי".

של עומרי? מה עם שלך?

“הוא הבשלן בבית, ואני הצופה מהצד. כשהוא בחו"ל, אני אוכלת מה שאפשר לקחת ישר מהמקרר או להזמין. אבל יש פרויקט חדש של שופרסל גרין, שאני משתתפת בו ובזכותו אתחיל לבשל ולהתמקד באורח חיים בריא. עומרי נעדר הרבה, וכדאי שאחזק את תחום הבישול. בכל חודש אבחר חומר גלם מסוים ואלמד להכין ממנו מנות שוות ובריאות. זה מתחיל ממנות בסיסיות ולאט־ לאט דרגת הקושי עולה. בסוף אתפוס לו את הג׳וב של השף בבית".

ובאתר שלך, את מגוונת בהפקות? הוא פונה לאוכלוסיות שונות?

“כן, המטרייה היא לייף־סטייל: אופנה, בלוגרים, אוכל, נסיעות. בכל אחד מהנושאים אני מנסה לגוון, לפתוח ולהיפתח בעצמי. לתת עצות וערך מוסף מעבר לתמונות בלבד. חשוב לי לצקת תוכן לוויזואליה. יש בו תוכן מערכתי ותוכן מסחרי. אני מתאימה לכל לקוח את התוכן שמתאים לו, בונה לכל אחד תוכנית נפרדת. אני כבר לא מעט שנים בתחום ותמיד אהבתי ליזום וליצור. זה לא תמיד קל, וזה עמוס, אבל זה כיף גדול. אני גם אוהבת את העובדה שאני יוצרת את העבודה לעצמי, ויש לי מוטיבציה גבוהה. כשאנשים מגיבים ואני מקבלת פידבק, אני מתרגשת. המחשבה שאדם יצא מהבית והלך לטייל בעידודי היא לא מובנת מאליה".
צילום: רועי קרן
צילום: רועי קרן

זה לא קצת מנותק? זו הייתה בחירה מודעת לעסוק רק בצדדים הטובים והיפים של החיים?

“זה התחום שנמשכתי אליו מגיל צעיר. התחלתי לכתוב ולצלם, והנושאים שנמשכתי אליהם היו ועודם מהעולמות האלה. אני לא אשפית פוליטיקה. אני מצביעה, אבל אני לא איזו שועלה פוליטית. המחאות שהיו כאן לאחרונה גורמות לי לרצות לבכות, אבל אני לא יוצאת להפגין".

וקמפיין MeToo#?

“אני חושבת שטוב עכשיו שאנשים חושבים פעמיים ושלוש לפני שהם עושים משהו או אומרים משהו שאינו במקום. שומעים סיפורי זוועה, איך אנשים מנצלים את הכוח שלהם ואת העובדה שבנות צעירות רוצות להצליח ולהתקדם. את נכנסת לעולם הזה פעורה. חלק יידעו מה לעשות וחלק יקפאו. על פניו נראה שהקמפיין משנה את הדברים, אני מקווה שזה נכון. אני לא מכירה מישהי שלא הוטרדה. כמה שזה טראגי". 

חווית הטרדה?

“הוטרדתי פעמיים, ובשתי הפעמים חילצתי את עצמי מהסיטואציה. כשהייתי בת 22 ועבדתי באיסטנבול, צלם שהחזיר אותי בתום יום צילומים לדירת הדוגמניות שבה גרתי שלח לי ידיים כשהיינו באוטו, וכשהוא עצר לרגע, קפצתי החוצה. אמרתי לאחראית בסוכנות שהוא הטריד אותי, והיא ענתה: ‘אוקיי, לא תעבדי איתו יותר’. איזו תשובה מעוותת. היא גורמת לך לא להבין למה התלוננת בכלל. בפעם השנייה זה היה במשרד של לקוח. לקח לי כמה שניות להבין מה קורה, וכשהבנתי, לא אמרתי כלום – יצאתי החוצה ולא דיברתי איתו יותר".
 
רגישות יתר: מה היית משנה בעצמך?

“אני מתולתלת מאוד. אני אוהבת תלתלים, רק לא את שלי. הייתי רוצה שיער חלק טבעי".
צילום: שי כהן-ארבל
צילום: שי כהן-ארבל

ושינוי פנימי?

“כמה שהצלחתי לשנות את זה, עדיין הייתי רוצה להיות רגישה פחות. קיבלתי את את העובדה שיש דברים שבנוגע אליהם אהיה רגישה לנצח, ושחררתי את האובססיה לא להיות רגישה אליהם. עוד דבר הוא שאני מבולגנת בטירוף. אלו הריבים הכי גדולים שלי ושל עומרי. כמה שאני מסודרת בעבודה, ככה אני מבולגנת בחיים".

הארון שלך מבולגן?

“חדר הארונות. וכן. הוא הקצה לי חדר, ואמר שזה לא יעזור. והוא צדק. אני לא מצליחה לשמור".
 
מי המודל שלך?
“מבחינת הנחייה, מאז ומעולם אלן דג'נרס. אישה גאונה, קלילה כל כך ומצחיקה ומנחה בקלילות".
 
מה את מאחלת לעצמך לשנה החדשה?
“להמשיך עם הדברים שעושים לי טוב ושלרשימה הזאת יתווספו דברים משמחים, להיות מוקפת באנשים שאני אוהבת. נחת ובריאות. אאחל לכולם שנה טובה ומתוקה".