"היחידה להתפתחות הילד נתנה לנו אמונה והרימה אותנו על הרגליים"

היחידות להתפתחות הילד ברחבי הארץ עלו בשנים האחרונות לא פעם לכותרות בגלל מאבקי ההישרדות שלהן, השביתות שבהן פתחו עובדיהן והמקומות שנאלצו להיסגר בגלל שלא יכלו להחזיק את הראש מעל פני המים.

במועצה אזורית גולן היחידה קיימת כבר כ־30 שנה, ועד לפני כמה שנים ריחפה מעליה סכנת סגירה, אולם שם הוחלט להילחם על קיומה כחלק מהשירות לתושב ובשל הריחוק הגיאוגרפי ממרכזי הסיוע הרפואיים.

על נחיצות היחידה העיד קולו הנרגש של איציק כהן. "הגענו עם בתנו עדי לנקודה שלא חלמנו שנגיע אליה", סיפר כששוחחנו. "היו הרבה חוות דעת רפואיות שממש ייאשו. עדי היא מקרה מורכב וקשה, והרופאים אמרו 'אל תפתחו ציפיות. היא לא תתקשר, לא תזוז ולא תראה'. כשהגענו ליחידה להתפתחות הילד במועצה אזורית גולן, התחושה כבר הייתה אחרת, הלך הרוח היה 'הרופאים אמרו את שלהם, ואילו אנחנו ננסה לקדם את הילדה בלי להביט בתחזיות'. בכל התחומים עקפה עדי את תחזיות הרופאים. היחידה להתפתחות הילד נתנה לנו אמונה והרימה אותנו על הרגליים".

מועצה אזורית גולן משתרעת על שטח עצום, מהחרמון בצפון ועד חמת גדר בדרום. בתחומה 32 יישובים. בעצם כבר אפשר להוסיף אליהם את רמת טראמפ, שזכתה לא מזמן לאבן פינה.

זה אזור שבעבר לא היה מבוקש מדי למגורים, בשל הריחוק הגיאוגרפי מהמרכז והתנאים הלא קלים, אבל דווקא בעשור האחרון חלה תפנית דרמטית.

היום קשה למצוא שם בית פנוי, והמועצה הכפילה את מספר תושביה, שעומד כיום על 18 אלף. אם תוסיפו את המועצה המקומית קצרין, שנמצאת בשטחה, על כל 8,000 תושביה, תגיעו למספר לא קטן של אנשים.

במהלך הקליטה הגיעו אל היישובים בגולן הרבה משפחות צעירות, ואיתן ילדים רבים, מה שהצריך את הסביבה להיערכות מחדש, גם ברמת השירותים.

היחידה להתפתחות הילד במועצה אזורית גולן ממוקמת בקצרין ומחזיקה שלוחה נוספת ביישוב הקהילתי בני יהודה שבדרום הגולן. עם תפקידיה נמנים איתור, אבחון וטיפול בפעוטות וילדים מגילי לידה ועד הכניסה לכיתה א', הנמצאים בסיכון התפתחותי בתחום המוטורי, הרגשי והשפתי. היחידה מטפלת ב־400 ילדים בשנה, כ–3,600 טיפולים בסך הכל.

"מפני שאנחנו המקום היחיד שנותן מענה כזה בגולן, מגיעים אלינו מקרים מכל המגוון", מספרת עדינה גור, מנהלת היחידה להתפתחות הילד במועצה אזורית גולן, "מהקלים ביותר ועד הכי מורכבים".

היחידה, שלפני חמש שנים הייתה בסכנת סגירה ממשית בגלל בעיות תקציב, זכתה לאחרונה להקלה, ואבן כבדה נגולה מלב העומדים בראש המערכת: מפעל הפיס בחר לסייע לה בסכום שנתי של 225 אלף שקל.

"מפעל הפיס נרתם לעזור בסכום שיעזור לנו להחזיק את היחידה באופן שוטף", מספרת גור, המנהלת. "מבחינתנו, סכום כזה הוא אוויר לנשימה, והוא קריטי להמשך קיומנו".

במפעל הפיס משקיעים מדי שנה סכומים גדולים בשיפור איכות החיים, ודאי ביישובי הפריפריה. בניית מגרשי ספורט, ספריות, אולמות וגם עזרה בדברים החיוניים ביותר לבריאות הגוף והנפש.

"החזון שלי הוא להפוך את מפעל הפיס לגוף שלא בונה רק קירות, אלא נוגע בנשמות של אנשים ממש", אומר יו"ר מפעל הפיס, רו"ח אביגדור יצחקי, "לצורך כך, אנחנו מתמקדים היום יותר מתמיד בשיפור איכות חייהם של תושבי הרשויות המקומיות, בדגש על ערי הפריפריה החברתית והגיאוגרפית, בתחומי הגיל הרך, נוער בסיכון, אזרחים ותיקים, אנשים עם מוגבלויות והעצמת נשים. מפעל הפיס יוסיף להשקיע משאבים רבים בתחומים אלו גם בשנים הבאות, במטרה לקדם ולשפר את איכות החיים של אוכלוסיות אלו".

ענבר דורכלר יכולה לספר עד כמה השקעה כזו יכולה לשפר את איכות החיים. "אנחנו גרים במושב יונתן בגולן, וכל דבר שצריך, גם לחיי היומיום, רחוק מאוד מאיתנו", הסבירה, "אתה צריך לפעמים לנסוע 40, 50 דקות, לפעמים שעה".

כששחר, בתה בת ה־4 של ענבר, הייתה בת שנה וארבעה חודשים, זיהו שהיא מתקשה ללכת כמו חבריה, שעשו את צעדיהם הראשונים. "בהתחלה היינו שאננים מאוד", ענבר נזכרת, "מנהלת המעון אמרה שהיא חושבת שיש עיכוב התפתחותי, ואמרנו שלא נורא, זה עוד מוקדם. עברו כמה חודשים והבנו שיש בעיה. שחר החלה ללכת בגיל שנתיים וחודשיים, ואחרי יום שברה את הרגל בפעם הראשונה. היא גובסה, ולאחר כמה שבועות שוב הופיע שבר ברגל. שלחו אלינו עובדת סוציאלית כדי לראות שהכל בסדר בבית. עשינו המון בדיקות וגילינו שיש לה 'פרכת עצמות'. העצמות שלה שבירות מאוד, מה שאומר שהיא צריכה פיזיותרפיה באופן קבוע".

היחידה להתפתחות הילד ממוקמת, כאמור, בקצרין, מרחק של רבע שעה נסיעה מבית משפחת דורכלר. "אם היחידה הזאת לא הייתה, היה מופיע אצלנו תסכול גדול, כי היכן היינו עושים את הפיזיותרפיה? הקרבה של היחידה, הליווי והמקצועיות עזרו ותמכו מאוד. יש כל כך הרבה בירוקרטיות ודברים שצריך להתעסק איתם כשיש ילד עם צרכים מיוחדים, ואם יש משהו שיכול להקל, זה מוריד עול מהכתפיים ואבנים מהלב".

אביטל פלכטמן, מנהלת אגף ייעוץ וטיפול במועצה אזורית גולן, מכירה את הדברים. "מבחינת מספר התושבים, יכול להיות שהנתון שאנחנו מציגים לא ממש מפוצץ. אנחנו יכולים להיות שכונה טובה בתל אביב, או בירושלים, אבל מדובר במרחקים גדולים, ואנחנו אזור בהתפתחות. הגיעו אלינו משפחות צעירות שהחליטו לעשות שינוי בחייהן, הרבה בנים ובנות חזרו לגור בגולן ולכן השירותים לגילים הללו חשובים כחלק מהרצון למשוך אנשים שיבואו. הרי משפחות קודם כל בודקות מהי רמת החינוך, המעונות, הגנים, ולשירות הזה חלק מהן ממש זקוק. מדברים קלים, שעם קצת עבודה יכולים לחזור למסלול, ועד לבעיות קשות של ילדים שנולדים עם תסמונות למיניהן. מקרים שבהם צריך ללוות את המשפחות מהלידה ועד בכלל".

המקרה של עדי כהן, שאביה איציק דיבר בפתיחת הכתבה, הוא כזה. עדי היום בת 4. בגיל שלושה חודשים הבינו שמשהו אצלה לא בסדר. "התגלו במקביל כמה בעיות נוירולוגיות שגרמו להתקפים של אפילפסיה", איציק נזכר, "עם הזמן התברר שיש כשל במערכת החיסון שלה, שמשבש את תפקוד הגוף, והיא נפגעה מבחינה התפתחותית בכל התחומים - מוטורית, תקשורתית, קוגניטיבית. היא סובלת מלקות ראייה קשה והמוח לא מגיב לגירויים ויזואליים. לאחר תקופה ממושכת של אשפוז, שארך כחודש וחצי, הבנו שהסיפור של עדי יהיה שונה ומיוחד משל ילד רגיל".

הבעיה הבריאותית של עדי שינתה את חייהם של איציק ואיילת, שנאלצה להתפטר מעבודתה כדי להיות לצד בתה. איציק מספר שהמזל שלהם הוא שהם הכירו את היחידה להתפתחות הילד במועצה אזורית גולן.

"נפגשנו איתם כשעוד לא היה ברור מה יהיה עם עדי", הוא מספר, "אתה שואל את עצמך אם המצב זמני או קבוע, מה השלבים הבאים, אבל ככל שעוברים השבועות והחודשים אתה מבין את הפער מתינוקות אחרים. במסגרת היחידה להתפתחות הילד קיבלנו ליווי שהעמיד אותנו על הרגליים. נתן לנו להבין שיש מענה, עוגן בתוך אי־הוודאות, ובהחלט קיבלנו תמיכה נפשית. אני מכיר את מערכות הרווחה, אני בעצמי עובד סוציאלי ומכיר את הגבולות של אנשי טיפול ופרה–רפואה, אבל פה גילינו נשות מקצוע מקצועיות ומיוחדות מבחינת הרצון לסייע. אולי זה בגלל ההבנה שבגולן קצת קשה יותר".

משפחת כהן עזבה לאחרונה את ביתה ביישוב חיספין בגולן לטובת מגורים בסביבת ירושלים. עם כל העזרה והתרומה של היחידה להתפתחות הילד, לא נמצא באזור הצפוני גן שיכול לתת מענה שיקומי וטיפולי לעדי. נוסף לכך, בשל מצבה המורכב הם ביקשו לגור בקרבת מרכז רפואי גדול, שיוכל להעניק סיוע במקרה הצורך.

"אם לא הייתה היחידה להתפתחות הילד, היינו עוזבים את הגולן כבר לפני ארבע שנים", איציק משוכנע, "את השנים האחרונות אני רואה כחשובות מאוד. הן בהחלט תרמו ליכולתה של עדי להתקדם ולהתפתח, ואין ספק שהן ישפיעו על איכות חייה לאורך כל הדרך".

ביחידה להתפתחות הילד מוצעים, בין היתר, טיפולי פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וקלינאות תקשורת. בשל גידול האוכלוסייה בגולן, היה צריך גם להרחיב את השירותים. "יש כמה תחומים שעדיין חסרים בהם תקנים", מספרת גור, "אנחנו בעיקרון יחידה שאמורה לטפל בילדים עד גיל 9, אבל בגלל סיבות תקציביות אנחנו מסתפקים בילדים עד כניסתם לכיתה א'. בשנתיים האחרונות ניסיתי להרחיב את השירות, לפחות בחלק מהתחומים, ונאלצתי לקצץ. יש לנו צורך רב, ויש לנו לאן לגדול".

עם הסיוע הנכבד של מפעל הפיס, שהזרים חמצן ליחידה החשובה, כעת כבר מסתכלים שם קדימה על העתיד. אפשר לתכנן תוכניות על התפתחות וצמיחה.

פלכטמן משוכנעת שהסיוע הנוכחי של מפעל הפיס הוא צעד חשוב קדימה. "הכספים הללו עשויים לאפשר לנו להגדיל ולשפר את השירות. כשעמד ממול הסיוע של מפעל הפיס, יכולתי להציע תחומים אחרים שזקוקים לעזרה במועצה - נוער בסיכון, קשישים, או תחום אחר מענייני הרווחה והחברה, ובחרנו דווקא בתוכנית הזאת, כי היא חשובה לנו מאוד. מפעל הפיס מאפשר את קיומה".