ההחלטה למנוע את כניסתן של שתי חברות קונגרס אמריקאיות לישראל עוררה הדים רבים בעולם המדיני, אך גם בקהילה היהודית בארצות הברית. לאחר מכן התעוררה סערה נוספת, כשנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ אמר כי יהודים המצביעים למפלגה הדמוקרטית "אינם חכמים" ואף "אינם נאמנים". שוב נחשפנו לעובדה שהדיונים החשובים ביותר בין ישראל לקהילה היהודית בארצות הברית מתקיימים באופן לא מתוכנן, ולא סדור. הגיע הזמן לשינוי התשתיות המשמשות לשיח בין מדינת ישראל לעם היהודי, על מנת לאפשר דיאלוג אסטרטגי בין ישראל ליהדות התפוצות. הצעד הראשון הוא ארגון מחודש של המוסדות הלאומיים כך שיוכלו להתמודד עם האתגרים של היום.



לאחרונה כתב יו"ר הסוכנות היהודית יצחק הרצוג: "בדור הזה, האתגר הגדול ביותר שעומד בפני העם הוא מניעת הקרע בין יהודי התפוצות למדינת ישראל". יש לשאול: האם הסוכנות היהודית והארגונים המקבילים לה מותאמים לתת מענה לאתגרים של המאה ה־21? אין במאמר זה כדי לפגוע בעובדי המוסדות הלאומיים. אני מכירה רבים מהם באופן אישי ומודעת לכך שהם עובדים מתוך דאגה אמיתית לעתיד ישראל והעם היהודי. ועדיין: מדוע גופים שהוקמו לפני 90 שנים ויותר במטרה להקים מדינה, לא נסגרו או הותאמו בצורה דרסטית לאחר שמשימתם הושלמה?
 
"בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים", אמר הרצל. ואכן, ב־1897 הוקמה ההסתדרות הציונית העולמית. לאחר מכן הוקמו קרן קיימת לישראל, קרן היסוד והסוכנות היהודית לארץ ישראל. כולם פעלו למען המדינה שבדרך. האם הם נצרכים בתצורתם ההיסטורית כיום? כנראה שלא. חלק מראשי הארגונים מבינים שהגיעה העת לחריש עמוק. הסוכנות היהודית קיימה לאחרונה דיון על מקומה ותפקידה בשנת 2030. באחת הסדנאות התבקשו המשתתפים לשרטט את ההשלכות על העולם היהודי אם הסוכנות תיסגר, או אם סמכויותיה יועברו למשרדי הממשלה השונים. אומנם מדובר בדוגמה בודדת, אך בצעד נצרך ואמיץ כדי לוודא שהתשתית הארגונית של העולם היהודי תתאים לאתגרים של 50 השנים הבאות.
 

מחקר שפורסם על ידי המכון למחקרי ביטחון לאומי הראה כי המתחים בין ישראל לקהילה היהודית בארצות הברית קיימים ברבדים שונים: דת, פוליטיקה, תרבות וזהות. המחקר עמד על כך שכיום אין מיסוד רשמי של השיח בין ישראל לקהילה היהודית בארצות הברית. כל צד בוחר איך וכיצד הוא רוצה לדבר עם הצד השני כאשר יש משבר, אבל כמעט אין שיח רציף בעתות שגרה.
 
דמיינו מצב שבו מדינת ישראל הייתה יושבת לשיח עם יהודי התפוצות, ונושאים כמו הכותל, הגיור, צרכים דיפלומטיים, הכשרת מורים לעברית או תמיכה בבתי כנסת עתיקים היו נידונים באופן משמעותי. לשמחתנו, לא צריך להתחיל מאפס. יש מוסדות לאומיים עם רקורד של עשייה, אבל הם צריכים להתעדכן. הדרך לשם לא פשוטה: צריך לסגור חלק מהארגונים הקיימים ולמזג אחרים. אחרי הבחירות בישראל, ועל רקע חשבון הנפש של חגי תשרי, הגיע הזמן לחשוב על סדר ארגוני חדש שיאפשר יחסים תקינים יותר בין ישראל לתפוצות. 

הכותבת היא מנכ"לית קרן משפחת רודרמן