למרות ירידה בשיעורי הנשירה של תלמידים בבתי הספר העל־יסודיים מכ־10% ב־2013 ל־7.6% ב־2017, ואף שחלה ירידה משמעותית גם במסגרות החינוך הערבי, שיעור הנשירה במגזר זה, וכך גם בקרב עולים חדשים, עדיין גבוה בהשוואה למגזר היהודי. כך עולה ממחקר חדש של מרכז טאוב המתפרסם היום בנושא שיעורי הנשירה בקרב תלמידי תיכון, ללא בתי ספר חרדיים, שערכו גיא ינאי, הדס פוקס ונחום בלס.
למרות הנטייה לראות בחינוך הטכנולוגי מסלול לתלמידים חלשים במקצועות מסוימים, כיום, לפי נתוני הנשירה, מתברר כי הוא מאפשר ללומדים במסגרתו סיכוי דומה כשל אלה הלומדים בחינוך העיוני.
בהשוואה בין שיעורי הנשירה בחינוך העיוני לטכנולוגי בין שנתון 2003 ל־2017, בחינוך העיוני חלה ירידה מ־8.2% ל־5.3%, בעוד שבחינוך הטכנולוגי באותה התקופה הירידה הייתה גדולה בהרבה וצומצמה בכמחצית, והיום היא דומה לשיעורי הנשירה בחינוך העיוני: מ־9.5% בשנתון 2003 ושיא של 10.2% בשנתון 2007 ל־5.6% בשנתון 2017.
בחברה הערבית ניכרת מגמה חיובית של ירידה בשיעור הנשירה מ־15.3% ב־2003 לכ־8% ב־2017. אולם, למרות נתונים מעודדים אלה - שמעידים גם כי שיעורי הנשירה בקרב האוכלוסייה הדרוזית מתקרבים לאלה של יהודים ועומדים על 5.8% (ירידה מ־12.9%) - עדיין מדובר בנתונים גבוהים הנתונים גבוהים במיוחד בקרב האוכלוסייה הבדואית - 9.6% (ירידה מ־16.4%), לעומת זאת בחברה היהודית באותן השנים שיעור הנשירה ירד מ־7.1% ל־4.2%.
חוקרי מרכז טאוב בחרו לבחון גם את חלקם של התלמידים העולים המהווים כ־9% מכלל השנתונים שנבחנו במחקר, זאת על אף שחסרים נתונים בנושא והם אינם כוללים נתונים מרשות האוכלוסין. לפי המחקר, שיעור הנשירה בקרב עולים עמד בשנתון 2017 על 9.2%, פי 2 וחצי מזה של ילידי הארץ היהודים, שבקרבם עמד שיעור הנשירה על 3.4%. הנתונים אף גבוהים יותר כשמתמקדים בעולים שעלו אחרי גיל 12 (19.4%).
החוקרים מדגישים כי תופעת נשירה מוגברת בקרב מהגרים שהגיעו לארץ היעד בגיל מאוחר אינה ייחודית לישראל ומוכרת גם ממדינות אחרות וייתכן ששיעורי הנשירה הגבוהים של עולים אחרי גיל 12 מקורם בעזיבת הארץ או בבחירת מסלולי חינוך אחרים. "ראינו צמצום פערים בין יהודים וערבים, אולם תופעת הנשירה עודנה קיימת, ובעיקר בקרב האוכלוסיות החלשות ביותר", אומרים החוקרים.