"האקדמיה בוחרת שוב סרטים מתריסים, המכוונים לפרק את מרקם היחסים העדין בחברה הישראלית. אין מקום לסרט שמנסה להבין את יגאל עמיר ואת מניעיו, ואין מקום לסרט המנסה לרמוז, או להאשים, גורמים אחרים במעשה השפל שהוא עשה", אמרה שרת התרבות מירי רגב לאחר זכייתו של "ימים נוראים" בפרס אופיר לסרט הטוב, בעקבותיו יישלח להתמודד על הזכות להיות מועמד בקטגוריית הסרט הזר באוסקר.

"אין שום תודה לשרה", מצהיר יהודה נהרי הלוי, המגלם את יגאל עמיר. "שרת התרבות לא אחראית על מה שקורה ויקרה עם הסרט". נהרי הלוי מדגיש כי הוא לא מעוניין ביחסי הציבור שהעניקה האמירה עם השרה ל"ימים נוראים".

אתה רואה בזכייה ניצחון על מירי רגב?
"הניצחון מוכיח שכשיש דברים גדולים מכולנו, כשמאחורי יצירה מסתתרת שליחות אנושית, אף אחד לא יכול לעצור את זה. לסרט קוראים באנגלית Incitement – הסתה בעברית. אני חושב שאנחנו חיים בחברה שהיא מוסתת ומותנית. עושים עלינו מניפולציות כדי שנשנא אחד את השני. אנחנו מנציחים פה אינדיבידואליזם. אני מאוד מקווה שהסרט הזה יוביל לשינוי מחשבתי שיוביל לאחדות. בשביל לשנות הרגלים, צריך ליצור כאוס, לזעזע, לנער. כמו שאתה אומר לבן אדם: 'אתה צריך לקבל שתי סטירות'. אז כן, אנחנו צריכים לקבל שתי סטירות, כדי להתעורר על עצמנו, ואני חושב שהסרט עושה את זה טוב מאוד. הוא נוגע בקרביים ומטלטל, כדי שנגיד: 'די להסתה!!!'".



איך הרגשת כשהסרט זכה?
"זה כמו סוכריות קופצות. ככה המוח שלי. מלא אנשים קופצים ועושים שמח בתוך הראש שלי. היה לי חלום להגיע עם הסרט הזה לטקס האוסקר האמריקאי, והוא יתגשם".

ציפית שזה יקרה?
"האמת היא שכן. גם האמנתי שזה יקרה. אני מאמין שהסרט הזה יזכה באוסקר, כי המסר שהסרט הזה מעביר כל כך חשוב - לא רק פה, גם בעולם - כנגד הסתה. לסרט יש אמירה חברתית, וזה בדיוק התפקיד שלנו כאמנים: לבוא ולהציב איזושהי מראה מול המציאות, כדי שנוכל להיות מודעים לזה, לשנות את זה ולתקן את זה. זו הדרך הכי טובה להסתכל במראה. המסך יוצר ריחוק, המאפשר למהות הדברים לגעת בכל אחד מאיתנו, כדי שנוכל לעבור שינוי".

איך עבדת על הדמות?
"עבודה קשה והקפדה על פרטים קטנים. צללתי פנימה לתוך דמות של אדם דתי. הלכתי במשך ארבעה חודשים כל יום לבית הכנסת. שמרתי שבת. התפללתי שלוש פעמים ביום. שמרתי נגיעה, עד שסיגלתי לעצמי את הפיזיות, כדי שאוכל להבין את הראש שלו. ירון זילברמן, במאי הסרט, שפך עליי המון אינפורמציה על יגאל עמיר. לא יכולתי לפגוש אותו פנים מול פנים, אז ראיתי כל וידיאו שלו שקיים בארכיון. קראתי עדויות שלו. עשיתי המון כדי להבין איך המוח שלו עובד".

מעבר לכך, איך מתחברים למעשה רצח?
"החיים הפגישו אותי עם סיטואציות שבהן איימו לי על החיים. כשהייתי צריך לעבוד על הרצח, נזכרתי בבחור ספציפי שאיים על חיי. בדיעבד, אני מבין שהייתי צריך את החוויה הזאת, כדי לשנוא את הבן אדם, עד כדי כך שאוכל להאמין על עצמי שאני יכול לרצוח את הבן אדם הזה. גלגלתי בתוך המוח שלי מחשבה שאני מאמין לעצמי שאני הולך לרצוח את הבן אדם הזה. זה לא משהו שאני, חלילה, אעשה לעולם. אבל בתוך הדמות, זה מה שהייתי צריך לעשות, כדי להעביר את הסצינה של הרצח כך שתהיה אמינה ואותנטית".

איפה עובר הגבול בינך לבין הדמות שאתה משחק?
"אני חייב להיות בטוח בסנטר (center) שלי, כדי שאוכל לצלול עמוק עמוק. לשמחתי, היה לי במאי שיכולתי לסמוך עליו בעיניים עצומות, והוא פשוט הוביל אותי עד לכאן".