תשתיות הן דבר חמקמק. מצד אחד ברור לכל שמידת הפיתוח של מדינה נקבעת לפי התשתיות שלה: תקשורת, רפואה, כבישים ועוד. הם אלו שעושים את ההבדל בין מדינות מתקדמות לנחשלות. הבעיה היא שהקמה, שיפור ותחזוקה של תשתיות, כמעט מכל סוג שהוא, עולה ממון רב, שלעתים נדרש כדי לפתור מצוקות בוערות על חשבון השקעה לטווח ארוך. טווח ארוך הוא בדיוק הבעיה השנייה של התחום: פרויקט של תשתית לאומית שיצא לדרך היום, יסתיים רק בעוד שנים, לפעמים בעוד מספר רב של שנים, או במילים אחרות: צריך להיות הרבה יותר נחוש מהפוליטיקאי הממוצע כדי ליזום פרויקט שבמהלך ביצועו יסבול השר הממונה מתלונות רבות, בעוד מחליפו, לעתים יריבו הפוליטי, יהיה זה שיגזור את הסרט.
התלבטנו אם לכלול את התחום בפרויקט "הכי טובים למשפחה", אבל בהיעדר תשתיות לאומיות בשיתוף גורמים פרטיים, נדמה שאין קיום לכל היתר. כשהמשפחה נוסעת לטיול בצפון או לחו"ל, צורכת סחורה שמשונעת בנתיבי שכר ימיים, או אפילו נהנית מאספקה סדירה של חשמל לביתה, הרי שגם התשתיות הלאומיות פועלות בשירות המשפחה.
הנה הגורמים הנבחרים בענף התשתיות בישראל:
בתי זיקוק לנפט