בראשית השבוע הסתיים השימוע בעניין תיקיו של בנימין נתניהו. לא מובן מאליו שפרקליטיו של ראש הממשלה התייצבו לשימוע, משום שאין זו חובה. לרוב אלה שהוגש נגדם כתב חשדות אינם ממהרים לשימוע, משום שהסיכוי להפיק ממנו תוצאה חיובית קלוש ויש סיכוי שהחשוד ירע לעצמו בכך. בשימוע תוקפים פרקליטי החשוד את כתב החשדות ובכך למעשה מגלים את האסטרטגיה שלהם ומאפשרים לתביעה ללמוד אותה, לסתום פרצות בחלקים הנראים חלשים בכתב החשדות ולהתכונן להליך המשפטי בלי שההגנה באמת תפתיע אותם.
 
זו הסיבה שרוב החשודים דוחים את אפשרות השימוע. כך בחר לעשות גם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שסירב להצעת היועמ"ש מני מזוז להליך של שימוע. הוא היה משוכנע שיוגש נגדו כתב אישום ולא רצה לחשוף את קלפיו המשפטיים בטרם עת. ובמידה רבה זה הועיל לו: בתיק הולילנד, תיק השוחד העיקרי בכתב האישום נגדו, הוא זוכה בבית המשפט העליון.
 
פה ושם שימוע יכול להועיל לחשוד שיש לו קו הגנה ברור (למשל אליבי) שהפרקליטות אינה מודעת אליו. לא פעם, במהלך השימוע חזרה בה הפרקליטות מהכוונה להגיש כתב אישום (למשל בעניינו של ח"כ מיכה רייסר ז"ל), או ששינתה את סעיפי האישום לחמורים או למקילים יותר, כמו במקרה של הנשיא לשעבר משה קצב, שבמהלך השימוע שונה סעיף האישום מאונס להטרדה והוצעה לו עסקת טיעון מקילה. גם אביגדור ליברמן נהנה מהליך השימוע, כשפרקליטיו הצליחו לשכנע את היועמ"ש לצמצם את כתב האישום נגדו עד מאוד (ולבסוף הוא אף זוכה ממנו). 
 

אך לנתניהו יש לא רק מניע משפטי להגיע לשימוע, אלא גם מניע פוליטי - להציג את הצד שלו לפני הציבור הרחב, וערך תודעתי - להוכיח שאינו חושש וכי תופרים לו תיק, כמו שהוא התאמץ להראות לאורך כל החקירה.
 
בנימין נתניהו. צילום: AFP
בנימין נתניהו. צילום: AFP

 
בעבר היה השימוע פריבילגיה השמורה למיוחסים, אלו שפרסום כתב אישום נגדם היה עלול להרוס את הקריירה שלהם. עם הזמן הוא הפך לנחלת הכלל על פי הנחיות היועמ"ש ולאחר מכן תוקן החוק. בסעיף ד' 60 א' לחוק סדר הדין הפלילי נאמר: "חשוד בפשע רשאי בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה לפנות בכתב לרשות התביעה... בבקשה מנומקת להימנע מהגשת כתב אישום נגדו, או מהגשת כתב אישום בעבירה פלונית; פרקליט המדינה, פרקליט המחוז, ראש יחידת התביעות או מי שהם הסמיכו לכך לפי העניין רשאים להאריך את המועד האמור". 
 
עכשיו השימוע הוא זכות קנויה של חשוד תחת כתב חשדות המעוגנת בחוק, לפחות בעבירות של פשע. החשוד עצמו אינו מופיע לשימוע, אלא רק פרקליטיו, משום שמדובר בנושא מקצועי לחלוטין. לרוב הוא לא נערך לפני היועמ"ש אלא לפני הדרג המקצועי שהחליט על הגשת כתב החשדות. כמו למשל פרקליט מפרקליטות המחוז או התובע המשטרתי. 
 
הקושי הגדול של פרקליטי נתניהו בתיקים המבוססים במידה מסוימת על עדי מדינה (שהם עצמם לכאורה עבריינים), הוא ליצור נרטיב הפוך לזה העולה מכתב האישום על בסיס אותן ראיות או ראיות חדשות. כלומר, לנסות לשכנע את היועמ"ש וצוותו שמאותן עובדות וניתוח משפטי שהביאו אותם להכין את כתב החשדות אפשר גם לספר סיפור אחר. 
 
אין זו משימה קלה, וקשה להאמין שהם יצליחו לגרום ליועמ"ש ולצוותו לחזור בהם מכל כתב החשדות. במקרה הטוב נתניהו יכול לצפות להקלה מסוימת בכתב האישום, בעיקר בתיק 4000, שבו הוא נחשד בשוחד.
 
בכל התיקים נחשד נתניהו גם בהפרת אמונים ובמרמה בעת מילוי תפקידו. אל יקל ראשנו בעבירה זו של הפרת אמונים, שנחשבת למעין עבירת סל. היא משתייכת למשפחת עבירות השוחד. אולמרט נשפט על עבירה זו לשמונה חודשי מאסר, וח"כ לשעבר סטס מיסז'ניקוב ריצה על עבירה זו עונש מאסר בפועל. 
בשל חשיבות העניין לעתידה של מדינת ישראל וההשפעות הפוליטיות העלולות להיות להחלטה, אפשר להניח שהיועמ"ש וצוותו יקבלו החלטה כבר בחודש הבא. 
 
אתה מפוטר!

הטענות על בקשתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מנשיא אוקראינה לחקור את בנו של המועמד הדמוקרטי לנשיאות ג'ו ביידן הובילו את בית הנבחרים האמריקאי לפתוח בהליך הדחה נגד הנשיא. על פי חוקת ארה"ב לא ניתן להעמיד נשיא לדין פלילי כל עוד הוא מכהן. אם יש כוונה להעמידו לדין על מעשים פליליים שעשה, לרבות העבירה של שימוש לרעה בסמכויותיו לתועלתו האישית (המקבילה האמריקאית לעבירת הפרת אמונים), צריך קודם כל להדיחו מכהונתו ורק אז להעמידו לדין. 
 
כשנתקבלה החוקה האמריקאית אמר בנג'מין פרנקלין כי עד לכינונה של החוקה סילוקו של מנהיג לא ראוי היה נעשה רק באמצעות רצח או התנקשות, ולכן עדיף שיהיה מנגנון חוקתי להדחה של נושא משרה. הסעיף בחוקה העוסק בעניין קצת מעורפל, וקובע בתרגום חופשי: "הנשיא, סגן הנשיא וכל נושאי המשרות האזרחיות של ארה"ב יודחו מכהונתם אם יורשעו בבגידה, בשוחד או בפשעים ועוונות חמורים אחרים". 

דונלד טראמפ. צילום: רויטרס
דונלד טראמפ. צילום: רויטרס

 
הליך ההדחה של הנשיא מורכב ומחייב הסכמה של שני בתי הקונגרס האמריקאי, גם בית הנבחרים וגם הסנאט. הגם שאינם מהווים בתי משפט, ההליך שיפוטי במהותו. הדיון הראשון נעשה בבית הנבחרים ובוועדה המשפטית שלו. ההמלצה להדיח את הנשיא צריכה להתקבל ברוב קולות, או אז היא עוברת לדיון בסנאט, המונה כמאה חברים. ההדחה הסופית יכולה להתבצע רק ברוב של שני שלישים מהסנאטורים. 
 
בישיבות ההדחה היו"ר הוא נשיא בית המשפט העליון של ארה"ב, והדיון מתנהל בדרך של משפט, כשמאה הסנאטורים הם המושבעים. ולכן, משום שלרפובליקנים רוב בסנאט, יש להניח שבסופו של דבר ההדחה לא תצא לפועל לפחות מטעמים פוליטיים. אולם לתהליך יש אפקט פוליטי שעשוי להשפיע על תוצאות הבחירות לנשיאות בחודש נובמבר 2020. אם כי על פי פרסומים שונים יותר ויותר אזרחים אמריקאים וגם סנאטורים מכהנים סבורים כי יש מקום לדיון בהדחה. 
 
לאורך ההיסטוריה של ארה"ב אף נשיא לא הודח מכהונתו. אומנם החלו הליכים שונים נגד שלושה נשיאים: אנדרו ג'ונסון, ריצ'רד ניקסון וביל קלינטון. בעניינם של ג'ונסון וקלינטון הסנאט לא אישר את ההדחה, ואילו ניקסון התפטר עוד לפני הדיון הקובע. אם הנשיא טראמפ יודח בסופו של דבר או אם לא ייבחר שנית לתפקידו, אפשר יהיה להעמידו לדין, כמו כל אזרח אחר, לפני בית משפט מוסמך בארה"ב. אם הוא יורשע - ייגזר עליו עונש בהתאם, אלא אם כן הנשיא שיבוא תחתיו ייתן לו חנינה, ממש כפי שעשה ג'רלד פורד לריצ'רד ניקסון.