ב"הארץ", בערב כיפור, ציטטה נועה אסטרייכר מהווידוי שבתפילת התחנון. לי זה נראה כרשימת החטאים, בסדר הא"ב, שעליהם היו מנהיג האומה הזמני ונספחיו צריכים לבקש סליחה ומחילה: "אשמנו. בגדנו. גזלנו. דיברנו דופי. הֶעֱוִינו והרשענו. זַדְנוּ. חמסנו. טפלנו שקר. יעצנו רע. כיזבנו. לַצְנוּ. מרדנו. נאַצנו. סררנו. עָוִינו. פשענו. צררנו. קישינו עורף. רָשַׁענוּ. שִׁחַתְנו. תיעבנו. תעינו. תִּעְתָּעְנוּ". ספק אם עשו כך, כי תפילה כמוה כהודאה, אך בכל הנ"ל הם אשמים, במעשיהם ובמחדליהם, עם כל הראיות וללא כל לכאורה.  
 
עכשיו, בהמתנה להחלטת היועמ"ש, ולאחר שגדוד פרקליטי נתניהו הרעיף מחמאות עצמיות על הצלחותיו בשימוע והודיע בביטחון, שאחרי שהציג עובדות מוחצות, יתבטלו התיקים כולם; עכשיו מנדלבליט רחב הלב, בית־הללניק רחום, מקל, מבטל ומוחל כלפי המנהיג ומנהיגתו, חייב שלא לשכוח את התחנון שלעיל וגם את העובדות: דבר במעשי ובמחדלי נתניהו, בבחישותיו בעסקי התקשורת, אינו מקרי, נקודתי או שולי. כל ידיעה, פרשנות וגילוי בתקשורת, שביקרו את מעשיו או פקפקו בכוונותיו, התפרשו כמזימה לפגוע בשלטונו. מכאן ההכרח הקיומי שלו להשתלט על התקשורת לסוגיה; אויב פנימי, שבעיניו שווה בזדונו ובכוחו לאיראן, האויבת הגדולה מבחוץ. לכן היו דפוסי הפעולה שלו סדורים מהתחלה: פירוק הממשלה והליכה לבחירות על החוק לאיסור מכירת חינם של "ישראל היום", ברדוּגוֹן הבית שלו; הזזת ארדן מתפקידו כשר תקשורת רפורמטור, שאינו נכנע לדרישות אלוביץ' מבזק ויס, ולקיחת תפקיד השר לעצמו, תוך העפת מנכ"לו המקצועי מכיסאו והושבת פילבר מאנ"ש, כמנכ"ל נאמן לאדוניו, בשינוי יחסי המפתח בין משרד התקשורת לאלוביץ', ולטובת האחרון לכאורה (תיק 4000). ויש לזכור את אילוץ שרי הממשלה לקבל כל פעולה של רה"מ, כשישב כשר התקשורת, ואת האיומים הנמשכים לסגור את ערוץ 10 דאז ואת תאגיד השידור (שמתגלה כערוץ הנועז והמעניין משלושת הקיימים) ואת ניסיונו לאלץ את ראשי התקשורת לסלק ממערכותיהם את המבקרים הקשים ולהחליפם במלקקי פינכתו (ר' שיחות הקח־תן לכאורה עם מוזס). 
 
היועמ"ש לא יוכל להתעלם מהרקע, העובדות והראיות האלה ולהילכד בפלפולים הנקודתיים של פרקליטי נתניהו, בנוסח "כל אנשי המקצוע המליצו" ו"כל רה"מ נפגש עם מו"לים", ושהערות על פרסום עוין לנתניהוס אינן הצעת שוחד, שהרי "אין מעטפות כסף" (כמו אצל אולמרט) ושהמתנות התקבלו מחברים. ולמרות שכביכול אין לכך נגיעה ישירה למצב הביטחוני, החברתי, הדמוקרטי, הכלכלי והמדיני של האומה, הרי שדרכי המשילות, האידיאולוגיה החמקמקת, המניפולציות, השנאות והחשדות של משפחת המלוכה וגרוריה - הביאונו עד כאן. וקורסת גם הטענה שהנתניהו הוא מנהיג אחד בדורו, שהפך את ישראל למעצמה, שמתהלך כשווה בין מנהיגי העולם, שסמך את מדיניותו ואת גורלנו על טראמפ; שהעז לאתגר את איראן, לקומם את העולם נגדה ושזכה בידידות מדינות ערב המתונות. כי כעת הכל מתהפך עליו ועלינו והוא מחזיר את הגעוואלד למצבנו הקיומי. אז איך ייוושע ישראל? מר מנדלבליט, נגזר עליך להחזיק בידיך את גורל המדינה ודרכה. החלט מהר ונכון, ואנא הבא להתחלת סיום הסיוט הזה. 
 

נ.ב. מצד שני, אם הקטסטרופה אוטוטו מעלינו, לא היו משתיקים את מהדורות החדשות בכל אמצעי התקשורת. הרי למדנו לקח ממלחמת יום הכיפורים.