הבחירות החוזרות הפיצו כל כך הרבה רעל לאטמוספירה, שסיור עיתונאים מקדים לפסטיבל "יוגה ערבה" היה בהחלט הזדמנות טובה לניקוי רעלים. טיסה בארקיע מנתב"ג לשדה התעופה רמון, שנמשכת 35 דקות על השעון, מנחיתה במכה על פלנטה אחרת וגורמת לי להרגיש, מטפורית כמובן, כמו האיש שעל שמו קרוי שדה התעופה.
תחושת הדה ז'ה וו צפה, וממצולות השכחה עולה התקופה הקסומה בחיי, שלהי 1973, שבה סיימתי בפנאן ענקי את שירותי הצבאי בהיאחזות הנח"ל צופר. לא רחוק מכאן. 46 שנים, אשכרה לייף טיים, חלפו מאז דרכה כף רגלי לראשונה בין צוקי המדבר הבראשיתיים, האדמדמים, התלולים, הפראיים והמאיימים, וכמו מאומה לא קרה.
בפארק תמנע עושים היכרות עם שרדהה, מפיק שותף (עם יאיר לדרמן) של פסטיבל "יוגה בערבה". שרדהה ("כמו שרגא"), השם שאימץ לעצמו דניאל נצר אחרי שהפך ליוגי, מריץ בהצלחה מרשימה את "יוגה ערבה" שנה עשירית ברציפות, עד כי נדמה שבשורת היוגה שביקש להפיץ בארץ אוכלת יושביה, מכה שורשים במדבר. כי נבקעו במדבר מים ויוגה בערבה? יש מצב.
אחרי שמכניסים אותנו לבית קולנוע קטן סטייל "פריז" בזמנו, מראים לנו סרט הסברה קצר בכיכובו של דני שטג על נפלאות ממלכת הנחושת וגבורות הגיאולוגיה של פארק תמנע. בחוץ כבר מדגמנת אורית אופיר, אחת ממדריכות היוגה הנלוות לסיור, כמה תרגילי יוגה אקרובטיים על רקע הצוקים האדמדמים, ומכניסה למוד המדיטטיבי.
אחר כך נוסעים לאזור עמודי שלמה והפטרייה לבראנץ' צמחוני מפנק. כוס לימונדה צוננת, גדושה בקוביות קרח, מצננת את החום היבש, ואווירת הערבה הצחיחה מציפה את המוח העייף, הרצוץ, הסחוט, במשהו ישן שנותר איתן בזמן.
אין ספק, מי שביים את הסיור המדברי הזה יודע היטב נפש עכבר העיר, שנתלש, לפתע ביום בהיר, ממלכודת הרעלים האינסופית. יותר מפעם אחת במהלך כל הסיור הזה הרגשתי שאני הולך "על הירח". מחר אחזור ל"כדור הארץ". אבל עד שזה יקרה, אין לי בעיה להרגיש כמו Man On The Moon.
התחנה הבאה: חוות ערנדל. בית גדול בלב הערבה, פלוס מלון בוטיק חום אדמדם למרגלותיו, שבתוכו שש סוויטות מהסרטים. דני כהן, הבעלים, הייטקיסט לשעבר שעשה אקזיט כבד, מסביר שהוא מתעלם ביודעין מכל שיטות השיווק החדשניות. אין לו אתר. אין לו פייסבוק. אין לו וואטסאפ. זה לא מעניין אותו. הוא מעדיף שהפרסום יעבור מפה לאוזן, ולא יבואו הנה המוני בית ישראל. וברוך השם, הסוויטות שלו כבר מוזמנות שנה קדימה. אחריל דני, מגיעה תמר צוברי, נטורופתית, הרבליסטית, מנחת סדנאות ניקוי רעלים ועוד. צוברי, חמושה בשתי גומות חן ענקיות וחיוך מאיר עיניים, מכינה למשלחת שייק בריאות מזין ואנרגטי ומסבירה כמה זה עדיף על כל הקפאין שמרעיל את גופנו.
התחנה הבאה: קיבוץ נאות סמדר בלב הערבה. האמת, כל תחנה בסיור הזה היא יותר וואו מהשנייה. הפעם זה קורה בכיכובה של שולי, נציגת הקיבוץ המדברי, שמסבירה איך הקיבוץ החדש למד את כל טעויות הקיבוץ הישן, הפנים אותן והצליח להמציא את עצמו מחדש. מעניין. אני הייתי בטוח שהרעיון הקיבוצי פשט מזמן את הרגל, אבל דווקא סיור מקרי "על הירח" זימן לי הפתעה מהחלל החיצון.
הערב יורד, עלי אופק בוער. מנגד לוהטים הרי אדום. תחושת הניתוק מהכרך הסואן מנתקת מכוח הגרביטציה. גלגל הרפלקסים המהיר חוזר למצבו הקריסטלי, ושלוות עולמים אופפת מכל הכיוונים.
התחנה הבאה היא צוקים, יישוב קהילתי אאוט אוף נו וור, שבחזיתו "זמן ערבה" – מתחם סוויטות בבעלות יאיר לדרמן החייכני. לפני שנרגיע את מיצי העיכול במסעדת "פרם-אורסולה" של שרדהה, אנחנו עוברים באולם רחב ידיים, רפרטואר תרגילי יוגה בניצוחה של נגה וייס (המכונה נגה יוגה), המתמחה בתרגול ין יוגה, המתמקד בהרפיה ארוכה ופסיבית של הגוף לתוך תנוחות שכיבה וישיבה. תרגול משתיק תודעה ומרגיע במיוחד.
מקרי, או לא, למחרת הנחיתה "על הירח" זרח גם יום הולדתי. לא יודע עדיין אם נולדתי מחדש. דבר אחד בטוח: 32 שעות מעבר להרים ולמדבר, ישנו פסטיבל קסום שקוראים לו "יוגה במדבר", שיתקיים בין התאריכים 31 באוקטובר ל־2 בנובמבר, ואני ממליץ עליו בעיניים עצומות לרווחה.