ג'ארד קושנר הוא היחידי שמכיר ויודע את תכנית השלום על פרטיה וסעיפיה, מעמד שמעמיס על כתפיו את האחריות לקידומה ולהגברת סיכוייה של התכנית להתקבל על ידי הצדדים המעורבים, אבל גם מטיל עליו את האשמה אם התכנית לא תתקבל. תכנית השלום היא פטנט של קושנר, אבל להמציא פטנט לא די. צריך לדעת כיצד לשווק את הפטנט ולעורר תשומת לב ליתרונות שהוא מבטיח. קושנר לא יודע. במובן הזה הוא נכשל כישלון צורב ומביש. כל ביקור שלו בישראל, כל גיחה שלו לארץ, כל פגישה שקיים, הניבו תוצאה אחת - דחייה נוספת ועיכוב בפרסומה של תכנית השלום.
גם הביקור הצפוי שלו בישראל בסוף החודש צפוי להביא בעקבותיו עוד דחייה ועוד עיכוב בפרסום פרטיה של "עסקת המאה" כפי שחמיו, הנשיא טראמפ, מגדיר את התכנית. מה שקושנר לא קולט ואולי ממאן להפנים, זה שכל דחייה וכל עיכוב פוגעים ומכרסמים בסיכויי התקבלותה של התכנית. למעשה, הם קובעים ומבטיחים מראש את כישלונה.
לביקורו הצפוי, קושנר הוסיף דובדבן. לפי הדיווחים, הוא ייפגש גם עם בני גנץ. בביקור שקיים בישראל אחרי הבחירות לכנסת באפריל, הוא נמנע במופגן מפגישה עם גנץ. אז בנימין נתניהו עדיין נחשב בבית הלבן כפוליטיקאי הישראלי הבלתי מנוצח ואהוב לבו של הנשיא טראמפ. פגישה של קושנר עם גנץ עלולה הייתה להרגיז את נתניהו.
אחרי הבחירות האחרונות, הסתבכותו של רה"מ במאמציו להקים ממשלה וחשיפתו כפוליטיקאי כושל ונואש, ערערו קשות את מעמדו בבית הלבן. הנשיא טראמפ ידוע כמי שמתעב לוזרים. "הנשיא אוהב את ישראל, אבל נתניהו גמור בעיניו", אמר מנהיג יהודי ידוע ומוערך בקהילה. הסיכוי שבפגישה-שיחה עם גנץ ישתפרו סיכויה של תכנית השלום להתקבל, שואפים לאפס. מישהו צריך לעדכן את קושנר, שבנט, שקד וסמוטריץ' נשארים בשטח. בעיניהם, תכנית השלום לא רק פסולה, אלא טמאה. זאת אולי הסיבה, לפי הדיווחים, שהביקור הצפוי הוגדר כרצונו של קושנר להתעדכן בהתפתחויות בישראל.
מהלך אחד לקידום תכנית השלום שעשה קושנר היה רציני. יוזמתו לכנס מה שהוגדר "פסגה כלכלית" שהתקיימה בבחריין. הפסגה הזו הייתה חשובה, אבל הסתיימה בכישלון צורב. המדינות הערביות וארצות המפרץ שהשתתפו בכנס הזה לא נענו ליוזמה לתרום ולהעניק את סכומי הכסף שקושנר ביקש להשיג מהן כסיוע לפלשתינים כפיתוי להסכמתם לקבל את תכנית השלום. יותר מזה, בבחריין נוצרה באופן דיסקרטי קואליציה של מדינות ערביות וארצות המפרץ שההתנגדות לתכנית השלום מאחדת אותן.
לפי דיווחים שרווחו בזמנו במרכז האו"ם בניו יורק, המנהיגים הערביים שהשתתפו בכנס, לא אהבו את ההשתוקקות המופגנת של קושנר להשיג מהם תרומות בסכומי ענק לקידום תכנית שאת פרטיה לא ידעו, אבל הם היו מודעים לעובדה שמרכיב מדיני שלא נכלל בתוכן התכנית, פתרון שתי המדינות לשני העמים, הוא סיבה טובה מבחינתם להתנגד לתכנית ולפסול אותה.
ההתפתחויות האחרונות בסוריה, מערערות גם את עצם הסמכות של ממשל הנשיא טראמפ ליזום ולהציע יוזמת שלום לסכסוך הישראלי-פלסטיני. נסיגת ארה"ב מסוריה והפקרת המזרח התיכון בידי רוסיה, איראן ועכשיו טורקיה, מסיגה גם את מעמדה המדיני של ארה"ב באזור והופכת את שאיפתה להיות זאת שתקדם פתרון פוליטי לסכסוך לבלתי מקובלת ובלתי ריאלית, אם לא אפילו להזויה.