אחדות הבלוק: אומרים שפוליטיקה היא אמנות השיווק. אתה מוכר רעיון לקהל מצביעים, מציע להם אמונה מסוימת, והם מצדם קונים את המוצר או מוותרים עליו, ולפעמים אפילו מתמכרים. בתחום המסחרי קיימות תעשיות שמבוססות על מכירת אשליות, שבהן מרב ההשקעה הולכת על האריזה והפרסום, ועל הבטחה דוגמת נעורי נצח שאין באמת יכולת למלא. רק שבדומה לעולם מוצרי הצריכה, יש גבול ליכולת למכור משהו שמבוסס על אריזה בלבד. אם אין בסיס כלשהו של אמת במוצר, אולי תצליח להרוויח בדרך, אבל מתישהו הבלוף מתגלה.
כך שאומנם יש מי שמוכן להשקיע הרבה בפרסום ובפריטה על הרגש כדי שנשכח, אבל עכשיו שהמנדט עבר מידי הליכוד לכחול־לבן, מן הראוי לחזור על המובן מאליו: מדינת ישראל הגיעה למצב שבו לא לגמרי ברור מי ניצח בבחירות. נכון שהמפלגה הגדולה היא כחול־לבן, אבל לנתניהו יש יותר ממליצים שילכו איתו את כל הדרך וישבו איתו בממשלה. המשמעות היא שבפעם השנייה ברציפות אין תשובה על השאלה הפשוטה: אז מי ניצח? לכן למרות הקושי, ההרגלים, הכסף הרב שנשפך והשנאה שהתעוררה בקרבנו זה נגד זה, חייבת לקום ממשלת אחדות. אין ברירה.
"הבלוק" בימין, אם כן, כשמו כן הוא: בלוק חוסם ממשלת אחדות. "בלוק" ו-"אחדות" הם שני מושגים מנוגדים שאפשר לבחור רק באחד מהם. הבסיס לממשלת אחדות חייב להיות האחדות, ולא הבלוק, וזה לא ישתנה גם אם יחזרו על הפרופגנדה שתטען אחרת מאות אלפי פעמים.
בנימין נתניהו. צילום: רויטרס
אפשר להבין את היצמדות המפלגות החרדיות לליכוד כעולל שנאחז באמו, וגם את היצמדות האם לעוללה. פעם המפלגות הדתיות היו לשון מאזניים לכל המרבה במחיר, אבל בעשור האחרון המחיר העפיל לשמיים, והפך להרגל נוח עבור שני הצדדים. אלה מקבלים את כל מה שהם רוצים למרות היותם מיעוט, ואלה משלמים בלב שלם משום שנפשם חפצה בשלטון ויהי מה. אבל עבר כבר למעלה מחודש מאז סבב ב', שהבהיר כי לא באם ועולל מדובר, אלא במפלגות שלפעמים יוצרות קואליציה ביחד ולפעמים לא.
הסבב הראשון להרכבת ממשלה הוכיח שהקסם פג, כי נתניהו אינו יכול לקנות את שיתוף הפעולה של מפלגת העבודה או לפרק את כחול־לבן. אבל הוא גם הוכיח שלמרות שהמנדט עבר לגנץ, קצת מוקדם לחגוג. במיוחד תמוהים ריקודי ההורה הסוערים של מפלגות השמאל, שכנראה שכחו שלא האג'נדה שלהן היא זו שניצחה, אלא מפלגת מרכז. עם כל הכבוד למסיבות, לא תהיה ממשלת מיעוט של 44 מנדטים שתישען על הקנה הרצוץ של הרשימה המשותפת (כולל בל"ד!), ובמקביל תקבל את ברכתו של ליברמן. כל מי שעיניו בראשו יודע שזאת סתם תעמולה.
בין הגרופיז של נתניהו, ששכחו שכיהנו פה בעבר הרבה ראשי ממשלה ללא ניסיון קודם (כולל נתניהו עצמו), לבין הגרופיז של גנץ שמריירים על תמונותיו נופש בחגים, רק משום שהוא אינו נתניהו ומשפחתו, לרגעים קל לשכוח את האמת הבסיסית של תוצאות הבחירות: גנץ לא יכול להקים ממשלה ללא הליכוד, הליכוד לא יכול להקים ממשלה ללא כחול־לבן.
נכון שעברו ארבעה שבועות, אבל עד היום לא התקיים משא ומתן. לבוא עם גוש ימין־חרדים של 55 מנדטים ולטעון שזהו הבסיס ל"ממשלת אחדות" - זו אחיזת עיניים טהורה. השאלה היא אם הבלוק יתפרק ב־28 הימים הבאים או ב־21 הימים שלאחר מכן, אחרת נעמוד באותו מצב לאחר סבב ג'. התרגלנו שהאמת היא מה שמצויץ הכי הרבה פעמים בטוויטר, אבל פרט לממשלת אחדות על בסיס שתי המפלגות הגדולות ולא על בסיס בלוקים או הרשימה המשותפת, אין אפשרות לממשלה.
