בלבול רשויות קטלני: ישראל אינה המדינה היחידה שיש בה שטח אפור בין הרשויות השלטוניות השונות - המחוקקת, המבצעת והשופטת - ושנשמעות בה טענות כי פלישה של רשות אחת לתחום של אחרת פוגעת באושיות הדמוקרטיה. בישראל נשמעות, למשל, השגות על כך שזרוע שופטת אקטיביסטית מדי מנסה לכאורה להתלבש על אחת משתי הזרועות האחרות.
הוויכוח בנדון עלה בשנים האחרונות מדרגה, בעיקר כתגובה למהפכה החוקתית של השופט אהרן ברק, ובגלל התחושה בחלק מהציבור שבית המשפט העליון נוהג לעתים בסמכותו לבטל חוקים בצורה שאיננה מתיישבת עם מעמדה של הכנסת כנציגתו הנבחרת והדמוקרטית של הציבור. תהיה הסיבה אשר תהיה, הדמוקרטיה והמשילות מחייבות שתיחום פעולותיהן של הרשויות יוגדר בצורה ברורה יותר ורצוי באמצעות חקיקת חוקה, לבל יתערער אמון הציבור בשלטון החוק שהוא נדבך יסודי ביציבות הדמוקרטיה.
באמריקה, כדי להבטיח את הפרדת הרשויות, החליטו מנסחי החוקה האמריקאית שבית המשפט איננו רשאי להדיח נשיא מכהן, אלא רק בית הנבחרים והסנאט. אך מי שבמיוחד נפגעת בימים אלה מהתוצאות הקטלניות של בלבול רשויות היא בריטניה, הוותיקה שבדמוקרטיות. אחד המכנים המשותפים בין ישראל לבריטניה הוא שלשתיהן אין חוקה. שיטת הממשל הבריטית היא פסיפס, כולל התפקיד של בית המלוכה, ושורה של חוקים, תקדימים משפטיים, מסורות ומנהגים, ואילו בישראל הבסיס הוא חוקי יסוד בנושאים שונים, הוראות שעה, צווים וכו'.
בית המשפט העליון. צילום: הדס פרוש, פלאש 90
בבריטניה, כתוצאה מהמאבק הציבורי על הברקזיט, התלהט העימות בין הרשויות השונות לממדים של כמעט פיצוץ חוקתי ופוליטי, שספק אם יאפשר לה לחזור למצבה הקודם. העימות מקיף את כל שלוש הרשויות. כשראש הממשלה בוריס ג'ונסון קיבל מהמלכה אליזבת אישור לשלוח את בית הנבחרים לחופשה מאולצת למשך חמישה שבועות כדי שיוכל לקדם את הברקזיט ללא התערבות פרלמנטרית, והואשם על כך בעריכת פוטש חוקתי, סיכל בית הנבחרים את מהלכו המתוכנן בחקיקת בזק של שני חוקים כדי לבטל את אפשרות "הברקזיט גם ללא הסכם" ולמנוע בחירות מוקדמות. התוצאה: משבר חסר תקדים בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת.
אחת המסקנות מהנ"ל תהיה אולי החלטה לחוקק חוקה. בינתיים המשבר החמיר, שכן אומנם הושג הסכם בין הממשלה לאיחוד האירופי, אך ספק אם הוא יזכה לרוב הדרוש בבית הנבחרים. במילים אחרות: מבוי סתום. ייתכן שברגע האחרון האנגלים יצליחו להיחלץ מהבוץ הטובעני ויגיעו לפשרה, אך הנזק לדרך השלטונית הבריטית כבר נעשה.
אולם כרגע מרחפת על הדמוקרטיה הבריטית סכנה שלטווח ארוך אולי חמורה יותר מסכסוך הברקזיט: זאת אם התוהו ובוהו הפוליטי והמשפטי והפילוגים במחנה השמרנים יביאו לניצחון מפלגת הלייבור הבריטית בראשות ג'רמי קורבין בבחירות הבאות. בישראל ערים בעיקר לצדדים האנטי־ישראליים של הנ"ל, אך אם לקחת ברצינות את תוכניותיה של המפלגה, הרי שהתוצאה הבלתי נמנעת תהיה הפיכתה של בריטניה למדינה סוציאליסטית מרקסיסטית ברוח הזרם הטרוצקיסטי שרבים ממנהיגי הלייבור השתייכו אליו בעבר. זו תהיה בריטניה הפוגעת בזכויות הפרט ורכושו, ומידרדרת ממעמד של אחת המדינות החופשיות והמשגשגות בעולם למצב של ונצואלה. כתב בעל טור: "ונצואלה מייצרת בננות ודוגמה שמאלנית קיצונית - שתיהן מכות היום שורשים גם בממלכה המאוחדת".
ואכן, על פי תוכניותיו של קורבין, הלייבור רחוקה מהמפלגה הסוציאל־דמוקרטית המתונה מהעבר, ומטרתה לשנות מן היסוד לא רק את הכלכלה, אלא גם את מה שמתלווה אליה במישור הפוליטי. אם יצליחו קורבין ומרעיו בתוכניותיהם, בריטניה עלולה להפוך למדינה שג'ורג' אורוול תיאר בספרו "1984".
