לרשימת הראיות המצביעה על כך שתושבי הפריפריה לא מעניינים את מקבלי ההחלטות הצטרפה בחודש האחרון החלטה אומללה של הממונה על השכר במשרד האוצר לבטל את המענקים שקיבלו רופאים ומתמחים שעברו לפריפריה, החל מינואר 2020. זהו רק הפרומו למנגינת ה"אין כסף" שמכינים לנו בתזמורת האוצר, והראשונים שישלמו את המחיר הם תושבי הפריפריה, שכבר שנים ארוכות סובלים מאפליה חמורה ומהיעדר שוויון בתחום השירותים הרפואיים.

למעשה, מדינת ישראל עוברת על חוק הבריאות הממלכתי שהיא עצמה חוקקה ב־1995. החוק נפתח בסעיף הצהרתי שלפיו הוא מבוסס על עקרונות "צדק, שוויון ועזרה הדדית". המטרה הייתה להבטיח כי כל אזרח יהיה זכאי לקבל את השירותים הכלולים בסל בהתאם לצרכיו באופן שוויוני, באיכות סבירה ובתוך זמן סביר, ושיהיו נגישים לו - אבל המציאות בשטח רחוקה מאוד מכוונת המחוקק.

בפועל, תושבי הדרום והצפון "זוכים" למערכת בריאות חולה - מחסור מתמיד ברופאים ואחיות, מחסור במיטות אשפוז והמתנה של חודשים ארוכים לרופאים מומחים. כך לדוגמה, תושב הדרום ייאלץ להמתין לתור לאורתופד כ־50 יום לעומת 16 בלבד במרכז. היעדר הזמינות בתורים לרופאים מומחים פוגע ביכולת לאבחן בזמן, פוגע בטיפול ומחמיר את המצב הרפואי של המטופל.

סקר כוח האדם האחרון של הלמ"ס בנושא בריאות מצא כי מספר הרופאים הממוצע בדרום ובצפון ל־1,000 איש עומד על 2.3, לעומת 5.4 רופאים ל־1,000 איש במחוז תל אביב - יותר מכפול. גם מספר מיטות האשפוז מצביע על פערים ניכרים: במחוזות תל אביב, ירושלים וחיפה היו ב־2017 2־2.2 מיטות ל־1,000 איש, לעומת 1.5 מיטות ל־1,000 איש במחוזות הצפון והדרום.

בית החולים סורוקה בבאר שבע הוא העמוס ביותר בישראל, והוא נדרש לתת מענה ליותר ממיליון תושבים. הממשלה קיבלה החלטה בשנת 2014 להקים בית חולים נוסף, אבל מאז, כמה לא מפתיע, לא נעשה דבר. באוצר לא מצאו לנכון לתקצב את הקמתו ועסוקים במשחקי כוחות מול משרד הבריאות על גבם של תושבי הדרום.

כנראה שהנתונים האלה, שמצביעים על כך שמערכת הבריאות בפריפריה גוססת, לא מרשימים את פקידי האוצר. גם לא העובדה שתוחלת החיים בנגב נמוכה בכחמש שנים מזו של תושבי מרכז הארץ. אחרת אי אפשר להסביר את ההחלטה החד־צדדית של הממונה על השכר באוצר לביטול המענקים שיפגעו בצורה אנושה ברמת השירותים הרפואיים לתושבי הפריפריה, הלקויים גם כך.

הנה הכסף

למאבק נגד ביטול המענקים הצטרפו בשבועות האחרונים מועצת הנגב, ראשי רשויות בנגב ויו"ר ההסתדרות הרפואית פרופ' ציון חגי, ששיגר מכתבים למשרד האוצר וראש הממשלה בבקשה למנוע את הגזירה, ואף רמז על כך שישבית את מערכת הבריאות אם ההחלטה לא תשתנה. אבל זה לא מספיק. הגיע הזמן של תושבי הדרום והצפון לקחת אחריות על חייהם ולצאת למאבק אזרחי, ולהפסיק לקבל בהכנעה את הפיכתם לאזרחים סוג ב'. עליהם לדרוש את השוויון שמגיע להם מתוקף חוק הבריאות הממלכתי, ולא לתת למערכת הבריאות הנוכחית להרוג אותם בטרם עת.

התסכול מהכוונה לבטל את המענקים מתעצם לנוכח העובדה שהשיח על מערכת בחירות שלישית הפך ללגיטימי. מערכת בחירות נוספת תביא להמשך הסחבת של החלטות אופרטיביות שתקועות כבר שנה בשל הקיפאון במערכת הפוליטית, לצד בזבוז של מיליארדים, שמביאים, כמו במקרה הזה, לקיצוצים שפוגעים באופן אנוש באזרחים.

על פי ההערכות, יום בחירות עולה למשק כ־2 מיליארד שקלים עבור יום שבתון וירידה בתוצר, אבל ישנן גם הוצאות של מאות מיליונים נוספים שלא מובאות בחשבון. כך למשל, במערכת הבחירות האחרונה קיבלו כחול לבן והליכוד 50 מיליון שקל כל אחת במסגרת חוק מימון מפלגות - אותו סכום בדיוק שקוצץ על ידי האוצר והביא לביטול המענקים לרופאים שעברו לפריפריה.

על האוצר לחזור בו מביטול התוכנית ולחכות שהממשלה החדשה תקיים דיון מעמיק בסוגיה, תבחן את תרומת התוכנית לשיפור השירותים הרפואיים בדרום, ותביא בחשבון את הפערים שהולכים וגדלים בתחום הבריאות בין המרכז לפריפריה. וזאת במקום מחטף חד־צדדי של האוצר, שמחפש פתרונות בזק לגירעון הגדל בתקציב המדינה ושוב בוחר בפתרון הקל ביותר - פגיעה בפריפריה.

[email protected]