אשר אנחנו מטיילות בחו"ל, אנחנו אוהבות לשבת בפינת רחוב, רצוי בבית קפה קטן, להביט ולהתבונן בבניינים שבסביבה, בכלי הרכב, באנשים שחולפים, בסגנון לבושם, במנהגי המקום.
לפני מספר ימים זה קרה במרכז האנוי, בירת וייטנאם. מי שביקר שם או שמע סיפורים על וייטנאם כבר יודע שהמראה שמתגלה רחוק מאוד משקט ושלווה. למען האמת, לתיירים שנוחתים לראשונה בעיר הזו - זה נראה יותר כמו מהומת אלוהים. בלגן אינסופי של אלפי קטנועים צפופים ברמה בלתי נסבלת, שמנסים לתמרן ברחובות צרים. הרחובות עמוסים בהולכי רגל, בדוכני רחוב, במסעדות שחלקן מאולתרות, שיושביהן נוהגים לשבת על שרפרפים נמוכים, כמעט בכריעה, לעתים קרובות עם טלפון נייד ביד. קשה לתאר את מספרם העצום של האופנועים, את תנועתם לכל הכיוונים במקביל ואת מה שהם נושאים: משפחות שלמות על ילדיהן וטפן, סחורות מסוגים שונים, בעלי חיים... כאילו היו טנדרים ולא אופנועים. רבים מהרוכבים מכסים את פניהם במסיכות סינון המגינות מפני זיהום האוויר שבעיר, פחות חובשים קסדות.
כמי שאוכל, תזונה ובריאות הם חלק מההוויה שלהן, תשומת לב מיוחדת הוקדשה לבחינת התפריט המקומי. לא מפתיע שאורז מככב בו. וייטנאם היא אחת ממגדלות האורז ויצואניות האורז הגדולות בעולם. פרט לאורז, בתפריט גם ירקות ועשבי תיבול (מי אמר למון גראס ולא קיבל?), פירות טרופיים, בשר, דגים ופירות ים. מאכלים רבים מטוגנים, לצדם משקאות קלים בצבעים רבים, חלקם זרחניים. יחד עם זאת, היה משמח לראות שאין עודף משקל בדומה למדינות אחרות באסיה ובטח שבאמריקה.
בריאות? האומנם?
מבדיקה של נתונים שפרסמו גורמים מקצועיים על הרגלי התזונה ואורח החיים בווייטנאם, מצאנו שאותם השינויים התזונתיים שהתרחשו בארצות מערביות מתרחשים באופן דרמטי בשלושת העשורים האחרונים גם בווייטנאם. אנשי מקצוע שם מעידים על כך שהתושבים צורכים יותר מדי בשר - פי שישה בהשוואה לעבר הלא רחוק, ופחות מדי ירקות - כ־200 גרם ביום, שזו מחצית מהכמות המומלצת על ידי ארגון הבריאות העולמי.
לפי שנתיים פרסמה אוניברסיטת סטנפורד סקר שחשף כי וייטנאם היא בין המדינות הפחות פעילות בעולם ואף ביחס למדינות המזרח. וייטנאמי הולך בממוצע 3,600 צעדים ביום בהשוואה ל־4,000 צעדים בממוצע ביום בפיליפינים, 5,800 בקוריאה הדרומית ו־6,200 בסין.
מתברר שתופעת ההשמנה - האופיינית לא רק במערב אלא גם במדינות מזרח אסיה - לא דילגה על וייטנאם. המחקר מצא כי 42% מהילדים באזורים העירוניים בווייטנאם נמצאים בעודף משקל או שמנים ו־35% באזורים כפריים.
כמה מילים על וייטנאם. אוכלוסייתה מתקרבת ל־100 מיליון איש. ליתר דיוק - 97 מיליון. כ־23% מתוכם ילדים עד גיל 14, כמחצית מהאוכלוסייה בטווח הגיל 54־25 ורק 6% בקירוב הם בני 65 ומעלה.
המחקר עקב במשך שנה אחר כ־5,000 תלמידים בני 17־7. הוא מצא שתלמידים רבים, ביניהם תלמידים שאינם בעודף משקל, צורכים בקביעות ממתקים ומשקאות קלים ממותקים. אלה שבעודף משקל בבתי הספר היסודיים נוטים לצרוך כמויות מזון גבוהות מהמומלץ, עתירות קלוריות וחלבון. לעומתם, תלמידים בבית ספר על־יסודיים אינם צורכים מזון המספק את מספר הקלוריות המתאים וכמויות הוויטמינים והמינרלים הדרושות כמו ברזל, אבץ וסידן. בנוסף לכל אלה, פעילות גופנית מועטה וזמן מסכים רב, בעיקר אצל תלמידים עירוניים, תרמו לעלייה בשיעור ההשמנה.
אף על פי ששיעור ההשמנה הכללי בווייטנאם נותר נמוך בהשוואה למדינות אחרות בדרום־מזרח אסיה, ישנם סימנים לכך שהוא נמצא בעלייה בערים הגדולות. בשנת 2015, כ־50% מהילדים בעיר הגדולה בווייטנאם הו צ'י מין סיטי (סייגון לשעבר) ו־41% מהילדים בהאנוי, עיר הבירה, היו בעודף משקל. נתונים אלה מטרידים ומדאיגים את הגורמים האחראים, שכן אחוזי ההשמנה בקרב ילדים בשתי הערים היה רק 12% בשנת 1996.
חוסר הפעילות הגופנית בקרב ילדים וייטנאמיים מיוחס בחלקו לכך שלא ניתנה עדיפות לחינוך גופני במסגרות חינוכיות וקהילתיות. מחסור במורים לחינוך גופני מקצועיים ומיומנים, היעדר תשתיות בבתי הספר ומרחבים ציבוריים כמו מגרשים למשחקי כדור ואולמות ספורט לצד גידול במספר רשתות מזון מהיר, היצע וזמינות של משקאות ממותקים הפופולריים במיוחד בקרב ילדים.
"חלק גדול מההורים הווייטנאמיים אינו משקיע כראוי בכושרם של ילדיהם", אמר ווה ט'ו הונג, מרצה לחינוך יסודי באוניברסיטה הלאומית לחינוך בהאנוי, בראיון לעיתון מקומי. "הם מתמקדים מאוד בכך שילדיהם יצטיינו במתמטיקה ובאנגלית. הורים עירוניים רבים נוטים לבצע עבודות בית עבור ילדיהם כדי שלאחרונים יהיה יותר זמן להקדיש ללימודים". הוא סיפר כי "לילדים רבים אין הזדמנות להיות פעילים גופנית, אייפד ומחשבים נותרו מקורות הבילוי העיקריים שלהם".
לעובדות אלה השלכות משמעותיות על הבריאות. וייטנאם היא בין המדינות המובילות באסיה במספר האנשים הסובלים מסוכרת. על פי נתוני האיגוד לסוכרת ואנדוקרינולוגיה הווייטנאמי, הם מהווים כ־%5.5 מהאוכלוסייה בגילי 20־79.
וייטנאם היא מדינה מסבירת פנים לתיירים ומעבר לחוויות התיירותיות (והמומלצות) המקומיות, למדנו שני דברים בהיבט המקצועי שלנו. ראשית, גם וייטנאם - כמו מדינות רבות בעולם המפותח והמתפתח - לא חסינה מפני תופעת ההשמנה שנגרמת בעיקר משילוב של אכילת מזון עתיר קלוריות ופעילות גופנית הולכת וקטנה. הדבר השני, שהפתיע אותנו, הוא שדברים שרואים מכאן לא רואים משם.
