השבוע נערך אי־שם בדרום עוד תרגיל מפקדות גדול, במסגרת ההיערכות למלחמה עתידית בעזה. הפעם הגיע תורה של אוגדה 162 ושל מפקדה תא"ל סער צור. אוגדה 162 היא אחת האוגדות המתמרנות החשובות של צה"ל שבכל תרחיש מלחמה אפשרי בדרום או בצפון יהיה לה תפקיד מרכזי. 
התרגיל התנהל בדיוק במקום שבו תפעל מפקדת האוגדה במלחמה הבאה. מכאן ייצאו הפקודות ותינתן התמיכה באש ובמודיעין לחטיבות המתמרנות. לאור העובדה שבמבצע צוק איתן התקשה צה"ל באיתור האויב, האתגר המרכזי יהיה לגלות ולהבין את דרך פעולת האויב ברצועה. 
מפקדת האוגדה לעת חירום התחזקה בשנים האחרונות לבלי הכר, בתשתיות הלוגיסטיות ובהיקפי כוח האדם, אבל בעיקר ביכולות המודיעין והאש. הרבה מאוד משאבים כספיים ומחשבה הושקעו בבנייתן. אילו היה מגיע איש מילואים ותיק לביקור באוגדה לאחר שלא ביקר בה חמש שנים, ספק אם היה מזהה את חדר המצב הקדמי שלה, המתחם שממנו מנוהלת המלחמה. 

התרגיל של אוגדה 162 אינו יוצא דופן. השנה האחרונה עמדה בסימן המוכנות לעימות בדרום, ועם כל הזהירות הנדרשת, נראה שצה"ל בכלל - ופיקוד הדרום בפרט - נערכים לכך באופן יסודי ומדוקדק. מה שלא ניתן להגיד על דרך ההיערכות והמוכנות של הצבא ערב מבצע צוק איתן, לפני כחמש שנים, וגם לא במבצע עמוד ענן בנובמבר 2012, שהחל אומנם בפעולה מבצעית מודיעינית מרשימה עם חיסול ראש הזרוע הצבאית של חמאס אחמד ג'עברי, אך המשכו היה הרבה פחות מרשים.
הפעם האחרונה שבה הגיע צה"ל מוכן לעימות בעזה הייתה במבצע עופרת יצוקה ב־2008. הרצי הלוי, מפקד הפיקוד היום, היה אז מפקד חטיבת הצנחנים ששירת תחת מפקד פיקוד הדרום יואב גלנט ומפקד אוגדת עזה אייל אייזנברג. יותר משנתיים התאמן צה"ל לקראת מבצע עופרת יצוקה. לאחר הכשלים במלחמת לבנון השנייה, צבא היבשה היה זקוק לחוויה מתקנת להחזרת הביטחון של הצבא. מבצע עופרת יצוקה סיפק זאת חלקית, לאחר שהדרג המדיני החליט לממש את התוכניות באופן מצומצם בלבד. 
המצב כיום בעזה שונה והתוכניות העדכניות אינן דומות לתוכניות מהמבצע הצבאי ב־2008, אבל קציני המילואים הבכירים, שמשרתים שנים רבות במטה של פיקוד דרום, מרגישים שהפעם הצבא מתכונן ברצינות ובאופן יסודי ומשקיע משאבים רבים. הם, שזוכרים את הדיונים המקדימים ערב מבצע צוק איתן - אז עלו הפערים והבעיות - טוענים שרמת המוכנות כיום מזכירה להם את התקופה שלפני עופרת יצוקה.
# # #
בעוד השיח התקשורתי עוסק בעיקר בצפון, על האיומים מאיראן והאמירות המוגזמות של ראש הממשלה בנימין נתניהו בנושא - דווקא מצד דרום עולה ההרגשה של עימות מתקרב. 
תכלית הפעולה של צה"ל במלחמה הבאה בעזה פשוטה להבנה, מרמת מפקד האוגדה ועד ללוחם בשטח, כל יחידה בגזרת הפעולה שלה: השמדת מקסימום כוחות אויב ותשתיות טרור במינימום זמן. "לתת בראש", כפי שאומרים בשטח. בצה"ל סבורים שלתג המחיר, למספר הפעילים והיכולות שיאבד חמאס, תהיה חשיבות מיידית בתוצאות המבצע, אבל חשוב מכך - גם בהשפעה עתידית על המצב בדרום, כדי להבטיח שנים ארוכות יותר של שקט. 
חמאס וארגוני הטרור ברצועת עזה הם האויב החלש ביותר של מדינת ישראל. יחסי הכוחות אומנם אינם ניתנים להשוואה, אבל ראשי הארגונים מנצלים היטב את חולשות החזק ואת יתרונות החלש בלחימה בשטח מיושב, תוך ניצול האוכלוסייה על תקן מגן אנושי. ועדיין, בצה"ל סבורים שלמרות הבעיות בלחימה בשטח בנוי אפשר להגיע לניצחון מובהק ולהכרעת האויב, גם כאשר ברור שהדרג המדיני אינו מעוניין בכיבוש רצועת עזה או בהפלת משטר חמאס, ויעדים אלו אינם מוגדרים לצבא כחלק מהתוכניות הרלוונטיות למבצע הבא.
ההמשך יהיה תלוי בדרג המדיני וביכולת להגיע להסדרה משמעותית עם ארגון הטרור. ייתכן שהתייצבות של המערכת הפוליטית אצלנו תאפשר בהמשך גם התקדמות בציר המדיני בעניין עזה, שתעצור את רכבת ההסלמה שכבר יצאה לדרך.
# # #
לחימה בגזרה אחת בעזה היא התרחיש הפוטנציאלי בימים אלו, אבל הוא לא המסוכן ביותר למדינת ישראל. מה שמעסיק כיום את צמרת הצבא היא מידת הכשירות והמוכנות של הצבא לנהל לחימה במספר גזרות במקביל: בלבנון, בסוריה ובעזה.  
את הדגש לכך נתן האלוף (במיל') גרשון הכהן, שעמד בראש המנהלה של התרגיל המטכ"לי השנתי "אבן הראשה", שנערך בחודש ספטמבר. צה"ל יצא מהתרגיל עם הרבה מאוד חומר למחשבה ועם נקודות לשיפור. המסקנות שעלו מהתחקירים מורכבות, לעתים נוקבות, על פערים מבצעיים בסדרי הכוחות, בכוח אדם, בציוד, בתחמושת ובהיבטים נוספים.
לאור זאת הצבא נדרש לבצע בדיקות עומק שבהן יבדוק אם בשנים האחרונות לקח את הפניות האסטרטגיות הנכונות בבניין הכוח, בהקטנה דרמטית של צבא המילואים ובהיערכות המדינה והעורף נוכח איום הטילים המתעצם, הן בהגנה והן בהתקפה. 
לאחר שנים שבהן נראה כי המדינות הערביות נחלשות והאיומים הביטחוניים המשמעותיים הולכים וקטנים, השנה האחרונה שינתה את התמונה לחלוטין: התחזקות הציר השיעי־איראני באזור היא התפתחות שלילית מאוד לישראל, ואיום הטילים הוא גדול, בעיקר כשהוא מגיע ממספר זירות במקביל. 
כרגע הנעלם הגדול הוא לבנון. קשה לחזות את המשך ההתפתחויות במדינה השכנה ומה יהיו ההשלכות של הסערות הפוליטיות הפנימיות בה עלינו, גם אם לא נראה שתהיה השפעה בטווח הקצר. עם זאת ברור כי מזכ"ל ארגון חיזבאללה חסן נסראללה יודע מה המחיר שהוא ולבנון ישלמו על שיגור רקטות וטילים ללא הבחנה לעבר ישראל. 
נוכח ההתפתחויות המורכבות הללו צה"ל דורש תוספת תקציב של כ־4 מיליארד שקל בשנה לתוכנית הרב־שנתית הנבנית בימים אלו. כרגע מדובר בגישושים בין צה"ל לפקידי האוצר. ההחלטה תתקבל, כמובן, רק לאחר הרכבת הממשלה.