"אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדורותיו" (בראשית, ו, ט).
אומר רש"י: "יש מרבותינו דורשים אותו לשבח - כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר. ויש דורשים אותו לגנאי - לפי דורו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום".
בפשטות יש כאן מחלוקת, אך בעיון מעמיק יותר נראה שאין מחלוקת בין אלו המשבחים לבין אלו המגנים, ושניהם התכוונו רק לשבחו אלא שהשתמשו במינוחים שונים.
אלו המעטרים את נח ואומרים "כל שכן אם היה בדור של צדיקים היה צדיק יותר", מציינים תופעה אנושית טבעית. האדם הוא חיה חברתית ומושפע מהסובבים אותו. לכן, אם בדור של רשעים, למרות הסביבה העוינת הפועלת בניגוד לכל ערכיו, נח הצליח לעמוד בעוצמה ולא לזוז מצדקותו - אז כל שכן אם היה חי בסביבה של צדיקים, היה סופג את האווירה של טוב וחסד, ותכונותיו החיוביות היו מקבלות תימוכין וחיזוקים מדורו. בוודאי שאז היה מתחזק עוד יותר בחסידותו.
השיטה השנייה גורסת שנח היה נבדל מיתר החברה גם באופיו. הוא לא הושפע כלל מסביבתו העוינת. הוא היה בודד בכך שלא היה חיה חברתית, אלא יחיד לעצמו. הייתה לו דרך משלו, של אמונה תמימה והליכה במסילת ישרים. העובדה שדורו היה כה מושחת עד שנגזרה עליו כליה, כלל לא הסיטה אותו מדרכו.
לכן, על פי החולקים, גם אם היה חי בדור של צדיקים, הדבר לא היה גורם לשינוי בהנהגותיו. הוא ממילא היה צדיק, וצדקותו "לא הייתה נחשבת לכלום", כלומר לא הייתה בולטת או מושפעת, מכיוון שכולם היו דומים לו.
ובכל זאת, ישנה נימה של ביקורת בחז"ל על הנהגה זו של נח. הנהגה של הסתגרות ודאגה בלעדית לעצמו ולא לדורו.
# # #
המדרש ילקוט אומר: "תנו רבנן, מה השיב הקב"ה לנח כשיצא מהתיבה וראה עולם חרב. התחיל לבכות: ריבונו של עולם! נקראת רחום, היה עליך לרחם על בריותיך! השיבו הקב"ה: עכשיו אמרת זאת? למה לא אמרת זאת כשאמרתי לך 'הנני מביא את המבול', וכאשר שמעת שתינצל אתה בתיבה לא עלה בלבך רעתו של עולם והקרבת עולות וקורבנות!".
ואומרים חז"ל, למה הנביא ישעיהו מכנה את המבול "מי נח" ומזכירים את האסון בסמיכות לשמו של נח הצדיק? מפני שלא הגן על דורו ולא התפלל עליהם. וכן מובא במדרש רבה: "אמר נח למשה (כביכול), אני גדול ממך שניצלתי מדור המבול. אמר משה, אני נתעליתי יותר ממך - אתה הצלת את עצמך ולא היה בך כוח להציל את דורך, אבל אני הצלתי את עצמי והצלתי את דורי כשנתחייב כליה במעשה העגל".
לכן נקראים אנו בני אברהם ולא בני נח, משום שאברהם דאג והתפלל למען סדום ולא דאג רק לעצמו ולבני ביתו כמעשה נח.