"היום אין ייצוג הולם למוזיקה בטלוויזיה וברדיו. רק מספר מצומצם של שירים ספציפיים מושמעים, ורק הם חוזרים שוב ושוב. פעם זה היה אחרת, היה מקום גם ללהיטים וגם לשירים פחות מושמעים, אך לא פחות טובים", אומר המוזיקאי שלמה יידוב (68), אחד מעמודי התווך של המוזיקה הישראלית, ואחד משגריריה הבולטים של המוזיקה הספרדית בארץ, המלווה את הפסקול המקומי עם שלל קלאסיקות חוצות זמנים, בהן "ימים לבנים", "ערב כחול עמוק", "חולם בספרדית", "ילדי הירח" ועוד. כווירטואוז גיטרה, ניגן עם מיטב האמנים - מאריק איינשטיין עד חוה אלברשטיין.



"אף פעם לא ניסיתי לנבא את מידת ההצלחה של שירים שכתבתי", מצטנע יידוב. "למשל, כשהלחנתי את 'ימים לבנים', זאת הייתה משימה שהוטלה עליי מקול ישראל, על ידי העורכת ורדה איתי. קיבלתי טקסט והלחנתי. הייתי צריך להספיק להלחין את השיר עד לתאריך מסוים ועמדתי במשימה. לא ידעתי מה יקרה עם השיר. היום הורים צעירים משמיעים אותו לתינוקות כשיר ערש. מפתיע ומשמח מאוד שעד היום אוהבים את השיר הזה".





על "ילדי הירח", מלהיטיו הגדולים ביותר, הוא מספר: "זה שיר התפכחות של דור ילדי הפרחים, שחשבו שהנה, הגיעו ימים טובים ולצעירים יהיה תפקיד יותר חשוב בקביעת סדר היום וזה נתן להם תקווה. השיר מבטא את הנאיביות שאבדה בדרך".



השיר רלוונטי היום?


"יש הבדל גדול מאוד בין מה שקורה היום ומה שקרה בסיקסטיז ובסבנטיז. הכיוון נטה אז יותר לכיוון הליברלי. היום, לצערי, התמונה נודדת לצד השני, והעולם נמצא ברגרסיה לאירופה של שנות ה־20, עליית הדיקטטורות והמשטרים הלא דמוקרטיים".



במהלך הזמן, על אש קטנה, בנה לעצמו יידוב קריירה עשירה, ענפה ומוצלחת. בשנים האחרונות הוא מופיע ברחבי הארץ במופע סולו משיריו; במופע משותף עם שלישיית "קצת אחרת" (שלישיית רוק מתקדם מהסבנטיז, לצד שלמה גרוניך ושם טוב לוי), ומתכונן למופע משותף עם פסנתרנית הג׳אז הבינלאומית ענת פורט, בפסטיבל הפסנתר הקרוב.





"לנגן עם שלמה יידוב זו עבורי הגשמת חלום", אומרת פורט. "כשפגשתי אותו קצת אחרי שחזרתי לגור בארץ, אחרי המון שנים בניו יורק, היה לנו חיבור מיידי. בהופעה בפסטיבל הפסנתר ננגן שירים וקטעים אינסטרומנטליים של שלמה ושלי, וגם קאברים לקטעים אהובים עלינו במיוחד, כמו למשל השיר 'אלפונסינה והים'".



"לפני כמה שנים ענת פנתה אליי ואמרהלי שהיא רוצה לנגן איתי. וכך עשינו", מספר יידוב. "בשנים האחרונות נפגשנו לעתים קרובות יותר, ולאט־לאט הבנו שיש בינינו קשר טוב. יש משהו בנגינה של ענת שמתחבר אליי מאוד. החזרות איתה הן עונג צרוף. נורא כיף לי להתעטף בצלילי הפסנתר הקסומים שלה. ענת היא גם מלחינה נהדרת".



עוד יש אלבום חדש באופק?
"אני מסיים בימים אלה עבודה על אלבום חדש, ואני מקווה שבחודשים הקרובים יצא סינגל ראשון מתוכו. זה אלבום שבו אני חוזר לשיר בעברית. אחרי אלבום אינסטרומנטלי ואלבום בספרדית, התגעגעתי לעברית".



מתכוון להוציא אותו גם בספוטיפיי ובאייטונס?
״אם בעבר, כדי לשמוע מוזיקה, היית צריך לעבור טקס פולחני של לקנות תקליט, לנקות אותו ואת המחט מהאבק, להניח אותו על הפטיפון ולהישאב לתוך המוזיקה, מההתחלה עד הסוף, הרי שהיום אתה מקבל בצורה נגישה מאוד כל מוזיקה שרק תרצה. הפעילות עברה באופן ברור לכיוון המדיה והרשתות. זה טוב ולא טוב, אבל זה המצב, ואני לוקח את זה כשיקול לרגע שבו אוציא את השירים החדשים שלי".



עדיין חולם בספרדית?
"אין לי מושג, כי בעצם אני לא זוכר חלומות. אבל אני מחובר מאוד לישראל ואוהב אותה אהבה גדולה. אל תשכח שאני חי כאן את מרבית שנות חיי. אבל לפעמים אני סופר בפולנית (מחייך)". 



שלמה יידוב וענת פורט – פסטיבל הפסנתר; 16 בנובמבר, מוצ"ש, 21:00, אולם הקאמרי 3, תל אביב