השמש כבר שוקעת לעתה במימי הים התיכון וצובעת את שמי נמל חיפה בגוונים ורודים יפהפיים. רגע לפני שהיא נעלמת לגמרי ומביאה את החשיכה, פסטיבל SoLow מתחיל. 
 
זו השנה השלישית שהוא מתקיים. האח הצעיר, הבועט והחיפאי של פסטיבלי האינדי הענקיים "אינדינגב" ו"יערות מנשה" שינה מיקום לאור הביקוש ולראשונה התקיים בלוקיישן מיוחד ומקורי- נמל חיפה. בין מכולות גדולות, מנופים עצומים ואוניית קרוז מפוארת שעגנה בנמל, התרחש הקסם על קו המים.
 
פסטיבל SoLow בחיפה, צילום: צוף ישראלי
פסטיבל SoLow בחיפה, צילום: צוף ישראלי

 

בשנתיים האחרונות אני שומעת יותר ויותר, שבחיפה יש סצנה. נו, בטוח גם אתם שמעתם על הסצנה החיפאית. מכל עבר צצים להם סביב העיר התחתית מקומות בילוי חדשים ומסקרנים וכשמדובר בעיר שמשמעותית זולה מתל אביב- אין פלא שהיא הפכה למוקד עלייה לצעירים, סטודנטים ותיירים שנהרו בעקבות השמועה על האופי החדש והמסתורי שניתן לעיר.
 
ובנהירה, אני מתכוונת לאלפי בליינים (25-45) שהגיעו בערב רביעי-חמישי השבוע לנמל חיפה, נושאים תיקים גדולים על גבם- עדות לכך שהגיעו מרחוק ובכוונתם להישאר ליום-יומיים כדי ליהנות מהעיר.
 
פסטיבל SoLow בחיפה. צילום: צוף ישראלי
פסטיבל SoLow בחיפה. צילום: צוף ישראלי

 
כ-4,000 איש הגיעו לפסטיבל, מספר נמוך במונחים של פסטיבל אבל נתון לא רע עבור אמני האינדי אשר רובם רגילים בדרך כלל להופעות של 200-300 איש בלבד ב'בארבי' או ב'צוללת הצהובה'. הפסטיבל נמשך יומיים רצופים בין השעות חמש בערב- לאחת בלילה וללא לינה- מה שאילץ את מי שרצה להגיע ליומיים למצוא מקום חם בסמטאותיה המרתקות של העיר התחתית.
 
הפסטיבל התאפיין במופעים מקוריים ולא שגרתיים: אורי שוחט אירח ראפרים בתחילת דרכם, Tatran המעולים ו-Buttering Trio מילאו את הנמל בצלילים אינדיים משכרים, עטר מיינר וסיסטם עאלי ריסקו את הבמה במופעי היפ הופ שוברי מוסכמות ואפילו מינימל קומפקט (שעל חבריה נמנים ברי סחרוף ופורטיס) פינקו את באי הפסטיבל במופע איחוד מטורף כמו שרק הם יודעים. 
 
לוגיסטית, הפסטיבל סיפק מעל ומעבר למה שהקהל הישראלי רגיל (לצערנו). 4 במות שונות המייצרות מגוון מוזיקלי לאורך היום, מחיר נמוך לכרטיס (119 ₪ ליום), חצי בירה ב- 25 ₪, דוכני מזון צמחוניים-טבעוניים ולוקיישן מרחק דקת הליכה מתחנת רכבת. בתוך אחת שהגיעה בעבר בשלושה אמצעי תחבורה שונים לאירוע שעלה פי שניים, מדובר בשינוי מרענן ומשמח.
 
חוץ מהמוזיקה, הקהל נהנה גם מתערוכת אמנות, יריד יצירות חיפאיות, בגדי יד שנייה ואפילו ממספרה. נשבעת.
 
יש דברים לשפר, זה ברור. דוכני המזון לא היו מגוונים מספיק (למרות שמגיע להם שאפו על הוייב הירוק והידידותי לסביבה) ,בשתי הבמות הפנימיות היה חם וחנוק ולעתים הסאונד פשוט לא היה מספיק טוב, בעיקר במופעים הרועשים והאינטנסיביים יותר. אך האמת היא, שכל אלה מתגמדים לעומת האווירה המתוקה והממכרת שהייתה אמש. צעירים ומבוגרים, לבושים בסטייל אינדי-היפסטרי-מגניב, מצויידים בבירה ומשאירים את הפלאפון בכיס. בכל זאת, זה לא שאיזה אמן יגיד להם "תוציאו את הפלאפונים, תפתחו את הסטורי". 
 
נכון, מתוך עשרות ההופעות שהתקיימו, את מספר האמנים שהכרתי מלפני אפשר לספור על כף יד אחת. אז מה? יש עולם מחוץ לגלגל"צ, ואסור לנו לפחד לגלות אותו ולתת לו צ'אנס. סצנת האינדי הישראלית היא מגניבה, כייפית וראויה לפסטיבלים משלה. מזל שיש לנו את SoLow שמביא את הבשורה, ואם זה קורה בחיפה- אז אפילו הרווחנו פעמיים.