תושבי ונציה והתיירים המבקרים בתחומה התעוררו בשבוע שעבר לקול צפירות שמתריעות על עלייה משמעותית במפלס המים. זמן קצר לאחר מכן העיר האיטלקית, שנפוליאון כינה "הסלון היפה ביותר של אירופה", הוכרזה כאזור אסון לאחר שהגאות השנייה בגובהה בהיסטוריה הציפה אותה. הבזיליקה וכיכר סן מרקו המפוארות שקעו תחת עשרות סנטימטרים של מים, ואיטליה נערכת להכרזה על מצב חירום לאור ההצפות שעוד צפויות לעיר.
עבור התיירים שפוקדים את העיר מדי שנה זו אולי חוויה שתיחקק בזיכרון, אבל תושבי ונציה ואיתם ראש העיר לואיג'י ברוניירו, עומדים מודאגים לנוכח הפגיעה הקשה בביתם וגם בפרנסתם – הם חוששים שלאור ההצפות מספר המבקרים בעיר ילך ויפחת.
"התיירים אוהבים את הגאות, עבורם מדובר באטרקציה. אבל עבור התושבים זה משבש את סדר היום", אומרת לי טפרברג, מדריכת טיולים עצמאית המתגוררת באיטליה. "יש בעיר צופרים הממוקמים במגדלי הכנסיות, וברגע שנשמעת צפירה התושבים יודעים מה לעשות. מי שסובל יותר מכולם הם אלו שעובדים וגרים בפיאצה הגדולה סן מרקו. הם מיד סוגרים את החנויות שלהם ומניחים שקי חול במתקן מיוחד בפתח הדלת כדי שהמים לא יחדרו פנימה".
בעוד התיירים ממשיכים לגדוש אותה – 30 מיליון תיירים מגיעים לוונציה מדי שנה - תושבי העיר בורחים ממנה. לפני מלחמת העולם השנייה התגוררו בה 250 אלף איש, וכיום מספר תושביה עומד על כ־50 אלף בלבד. "בשנים האחרונות הצעירים לא נשארים בעיר בגלל שהיא שוקעת וגם כי היא קשה למגורים", ממשיכה טפרברג. "לעשות שיפוצים בבית זה תהליך מאוד מורכב, שדורש שינוע של מנוף וחומרי בנייה בתעלות הקטנות תוך שמירה על תקנות נוקשות לבנייה. קשה לחיות שם".
עיר התעלות הרומנטית רגילה להתמודד עם גאות והצפות ומגמת השקיעה שלה נמשכת שנים. אלא שבשלישי בלילה הגיעה הגאות ל־187 סנטימטרים וגרמה לנזקים עצומים ולהרס, שהיו מי שכינו אותו "אפוקליפטי". הפעם היחידה שבה נרשמה הצפה בסדר גודל דומה הייתה ב־1966, אז עלו המים עד ל־194 סנטימטרים.
"כיכר סן מרקו בנויה על כמיליון כלונסאות, ולכן היא המקום שהכי מועד לפורענות", מסבירה רחל ספיר, מרצה ומדריכת טיולים מחברת "סולו איטליה", שצפויה לצאת בפברואר עם קבוצה לקרנבל המסיכות המפורסם בוונציה. "אחרי ההצפה הגדולה בשנות ה־60 הגנו על יצירות האמנות והמונומנטים בדרכים שונות, עכשיו צריך לחכות עד שמפלס המים ירד כדי לאמוד את הנזק ולהציל את מה שניזוק. כבר היו דיווחים שנפגע החלק התחתון של בזיליקת סן מרקו, אחת האטרקציות המדהימות בעיר. עצוב לחשוב על כל האמנות שניזוקה, על הציורים, הפסלים, האדריכלות. קשה לחשוב שכל הדבר המופלא הזה יום אחד עלול להיעלם".
גשר על מים סוערים
ונציה בנויה על 119 איים קטנים שביניהם עוברות כ־150 תעלות המחוברות באמצעות כ־400 גשרים. במאה החמישית, כשרוב שטחה היה ביצות, נבנה המרכז ההיסטורי של העיר על כלונסאות עץ, שמעליהן הונחו לוחות עץ ופלטות שיש. עם השנים הקונסטרוקציה המורכבת הזו הולכת ושוקעת, בקצב של שני מילימטר בשנה. בין היתר זה קורה בשל שאיבות היסטוריות מבארות באזור ובשל הגאות מהים האדריאטי. על פי התחזיות, אם המגמה הזו לא תיבלם, עלולה העיר להיעלם ב־2050.
ב־2003 הכריזה ממשלת איטליה על פרויקט "משה", שכלל שורה של פתרונות הנדסיים שמטרתם לבלום את הצפת העיר בזמן הגאות. אחד הפתרונות היה הקמת שערי ענק שייסגרו בזמן גאות ויבודדו את הלגונה שעליה שוכנת העיר. עלות הפרויקט הגיעה כבר למיליארדי אירו והיד עוד נטויה. פרשת שחיתות וקשיים כלכליים מעכבים את הקמתו וכרגע אין צפי לסיום הפרויקט הגרנדיוזי.
בימים כאלו, כשמי הים מציפים את העיר, עולות ביתר שאת הטענות על כך שהממשלה האיטלקית והאיחוד האירופי לא דואגים מספיק לשימור העיר, שהיא אתר מורשת של אונסק"ו.
העיר ידועה כמוזיאון פתוח וכיעד רומנטי. עיר עם עבר תרבותי עשיר ומפואר ואוצרות אמנות שאין להם תחליף. "ונציה היא מותג בתיירות ומושג בגיאוגרפיה", אומר אייל חיניץ, מדריך טיולים באיטליה ובבלקן מחברת "נתור". "זו עיר מדינה שהוציאה לוחמי ים וסוחרים, ויש לה משמעות בכל המרחב של הים האדריאטי וגם רחוק משם. ההשפעות שלה מגיעות עד אלינו, לעכו. במידה רבה הקסם שלה עלול להימחק עקב השקיעה. אני חרד לכל מקום בעל משמעות היסטורית ותרבותית שיש עליו איום. במקרה הזה יש שילוב של כוחות טבע וחוסר יוזמה לפעול ולשנות את המצב. האיטלקים לא ממהרים לשנות את המצב, ואפשר לראות את האדישות שלהם בזמן שהמפלס עולה. אז הסוחרים עומדים במגפיים עד הברכיים ועם מגבים ביד ובפעולות די נואשות מנסים לסלק את האיום מפתח החנות. האיטלקים לא ממש מובילים את נושא השימור והטיפוח. אפשר לראות את ההזנחה ברחובות, למרות שיש בה גם סוג של יופי ואותנטיות. אנחנו חיים בעולם שבו אפשר לעכב תהליכים באמצעים הנדסיים. יש רעיונות לא רעים, אבל אונסק"ו צריכים להתעורר אחרת הטבע בסופו של דבר ינצח את האדם, וחלק מההילה של ונציה יעומעם".
אוהבים לאהוב אותה
חיניץ מעיד שהישראלים אוהבים את ונציה, והוא לא היחיד. לפי הנתונים, כ־75 אלף ישראלים מבקרים בה מדי שנה, כשאיטליה היא אחד מחמשת היעדים המובילים בעולם בקרב תיירים מישראל.
"כולם אוהבים את ונציה", קובע יהודה זפרני, מומחה לתיירות ומנהל תחום התיירות של מועדון הצרכנות־הוט. "היא היעד השני בפופולריות אחרי רומא. הישראלים אוהבים את העיר בגלל היופי המיוחד שלה, המים שבתוך ומחוץ לגבולותיה, הגונדולות, היופי המסתורי והרומנטיקה. שקיעתה של ונציה לאורך השנים מדאיגה את כולם בכל העולם, וגם את אנשי התיירות. אין לי ספק שאם בעיית השקיעה לא תטופל, נחזה בעתיד בשקיעה משמעותית נוספת ונאבד אתר תיירותי ראשון במעלה - לא רק לאיטליה אלא לעולם כולו".
"הישראלים מרגישים בוונציה כמו בלונה פארק", מוסיפה ספיר. "אי אפשר להישאר אדישים לעיר הזו. היא אחת הערים המרתקות בעולם. כשאני רוצה שהמטיילים ירגישו את הקצב של העיר, אני מעלה אותם לגשר הריאלטו העתיק, משם רואים את כל ההתרחשויות בתעלות. אבל ונציה הולכת ונעלמת לנו, וזה כואב. המחשבה שהיופי והגאונות של הבנייה תיעלם מעציבה מכל כך הרבה בחינות".
נאווה שטיינברכר, מדריכת טיולים בחברת "קרוז תור טיולי שיט מאורגנים", חוותה אירוע הצפה עם קבוצה שאותה הדריכה לפני כשלוש שנים. "העיר אומנם הוצפה, אבל המים לא עלו כל כך גבוה כפי שקרה השבוע", היא אומרת. "ברגע שהמים עולים מרימים את כל העיר על כלונסאות. החנויות מוציאות מיד למכירה מגפיים עד הברכיים בצבעים שונים והרשויות חוסמות סמטאות ואזורים מסוימים. הקבוצה שהדרכתי רכשה מגפיים והמשכנו לטייל, אז זה היה אפשרי. אבל במים בגובה כמו זה שהיה השבוע בלתי אפשרי לטייל. בזמן שביקרנו בעיר ראינו איך התושבים כבר לא גרים בקומות הראשונות של הבניינים, והם עברו להתגורר רק מהקומה השנייה והלאה".
"קשה מאוד לתחזק את המבנים הללו, במיוחד בעיר שממוקמת על הים עם אתגר הנדסי גדול כזה", אומרת טפרברג. "גם העובדה שיש מעט תושבים שחיים בעיר מוסיפה לאתגר. אין ספק שזו עיר שמתמודדת עם קושי עצום. מצד אחד היא אחת האטרקציות הגדולות בעולם מבחינה תיירותית ומצד שני היא מביאה איתה המון אתגרים. לפני כחצי שנה היו גשמים חזקים, עלייה במפלס והיו נזקים למבנים, והנזק מהרטיבות מצטבר וקשה מאוד להגן על יצירות האמנות".
"עצוב לראות את התמונות שמגיעות מוונציה אבל אני מאמין שהרשויות יטפלו בבעיה", אומר גדי מיכאלי, מדריך בחברת "קרוז תור, טיולי שיט מאורגנים". "בשנים האחרונות נעשו ניסיונות לשפר את המצב, בנו שוברי גלים בלגונה והתקינו מערכת התרעות שיודעת לחזות את מועדי הגאות, ובמוזיאונים אני מניח שיעלו את היצירות לגובה, כך שאין לי הרגשה של סוף או של אובדן. אני גם לא מאמין שתיירים יירתעו מביקור בעיר ובטח לא הישראלים. העיר שוקעת כבר מאות שנים, ולא נראה לי שהסוף שלה יגיע בעידן הקרוב".