בקור הירושלמי המקפיא, באוהל פשוט בגן הוורדים, מול הכנסת, פתחו נתנאל אלינסון ודורון דביר במה שמסתמן כמחאה עממית נגד בחירות שלישיות. מה שהחל כדיון בקבוצות ווטסאפ והמשיך בפוסט בפייסבוק, התפתח להתכנסות ספונטנית של אזרחים מכל גוני המפה הפוליטית שמכריזים: העם לא רוצה בחירות, ונבחריו צריכים לרדת מהעץ. נשמע נאיבי? בהחלט, אומרים המארגנים. לדבריהם, זה בדיוק מה שדרוש כדי להביא את השינוי.
"ההרגשה היא שהפוליטיקאים לא מייצגים את מה שקורה בשטח", מסביר אלינסון, מוביל המחאה. "אני רואה מה שקורה בשטח, והמציאות היא שיש צעירים ומבוגרים, מימין ומשמאל, דתיים וחילונים, מזרחים ואשכנזים, וכולם חיים פה יחדיו. המסר שלנו לפוליטיקאים הוא: זה מה שקורה בשטח, ואנחנו מצפים מכם לנהוג באחריות ולא לפסול אנשים, לא להתבצר בעמדות ולהגיע לאחדות כי זה מה שהעם בחר וזה מה שהעם רוצה. אנחנו קוראים לכולם להגיע לכאן והססמה שלנו היא 'לא נתפלג בשלישית!'".
"התכנסנו כדי לסיים את השיגעון של בחירות שלישיות ולמנוע אותן", מוסיף דביר. "כל אחד מגיע עם דעה ואידיאולוגיה שונה, אבל מה שעומד לנגד עינינו הוא טובת אזרחי המדינה והמדינה עצמה. כל אחד פה אוהב את המדינה ותורם להמשך שגשוגה. והייתי רוצה שגם מי שייקח חלק בממשלה יהיו אנשים שרואים לנגד עיניהם את טובת המדינה בלבד".
זה החל במוצאי שבת, בהפגנה של אנשי "השומר החדש" שבה השתתף אלינסון. בהמשך, הוא פתח בדיון ערני בקבוצת הווטסאפ של צוות הפלס"ר מהיחידה בצבא. מההפגנה הוא המשיך עם אוהל לעבר גן הוורדים, וביחד עם דביר, חברו הטוב מהסיירת, הקימו מאהל מאולתר. במקביל העלה אלינסון פוסט בפייסבוק בו הסביר את המסר מאחורי המחאה.
"התחושה היא שבכנסת איבדו את הצפון", הוא מסביר. "אנחנו לא בונים ולא מפרקים קואליציות ולא סופרים מנדטים, אבל ברור לנו שמה שהעם צריך עכשיו זה ממשלת אחדות שתתחיל לאחות פצעים בעם. לא נקבל ממשלה צרה מאף כיוון, לא ימין ולא שמאל. איך זה ייעשה, אנחנו משאירים לנבחרים שלנו. המסר המרכזי מבחינתי הוא שהממשלה לא מייצגת את מה שקורה בעם. יצאנו להפגין כי אני מסתובב ורואה עשרות גופים שמשלבים ימין ושמאל, דתיים וחילונים, חברות הייטק ותעשייה שעובדים יחד, חילונים וחרדים, ובכל מקום יש שילוב שקורה באופן טבעי.
ואם חייזר מהמאדים היה מבקר פה הוא היה אומר שכל המגזרים פה שונאים ומשמיצים אחד את השני, אבל התמונה הזו שקרית, והמציאות אחרת לחלוטין. אני רואה שעל 80% מהמכלול אנחנו מסכימים, כמו הטיפול בעזה או פתרונות חברתיים, וזה בסיס מספיק איתן כדי ליצור דברים מדהימים".
שלוש שעות לכל כיוון
אלינסון, בן 35, נשוי ואב לחמישה ילדים, הקים ומנהל את מדרשת חצבה בערבה. הוא נולד וגדל ביישוב פדואל בשומרון. דביר, חברו הטוב, גם הוא בן 35, גדל בכפר תבור ומנהל את חברת הנדל"ן המשפחתית. הוא מתגורר ביפו, נשוי ואב לתינוקת. הם הכירו בפלס"ר צנחנים. הם מגיעים מרקעים שונים ומצויים בקצוות השונים של המפה הפוליטית.
"בצוות שלנו יש את נתנאל שגדל בפדואל, אותי שגדלתי בכפר תבור, את דניאל שגדל בירושלים ואת איתי מרמת השרון. כל אחד מחזיק באידיאולוגיה אחרת, בית אחר, דעות אחרות ומפלגה אחרת", מסביר דביר. "ואף על פי כן, הצוות שלנו מגובש, אוהב וחברי, ואנחנו עושים אינספור פרויקטים ביחד ונפגשים ויש אהבה גדולה.
מישהו העלה את הרעיון שהצוות שלנו הוא כמו מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית, ושאם אנחנו מסתדרים בהרמוניה מלאה על אף הדעות השונות, כך צריך להתנהל גם עם ישראל, על כל נקודות השוני בו. זה היה הרגע בו החלטנו לעשות מעשה".
"מה שהניע אותנו לצאת זה הטירוף והשיתוק שאוחזים בראשי המערכות שלנו שנמצאים על העצים, וכל אחד משתבלל בעמדה שלו ובמגזריות, ולא מוכן לראות את האחר ולהתרכז בטוב המשותף", מוסיף אלינסון. "במקום לומר אני נגד ערבים או נגד חרדים, בואו תגידו - יש לי אי־הסכמות איתם, אבל יכול להיווצר שיתוף פעולה בדברים אחרים".
את האוהל הם הקימו במוצאי שבת. בבוקר למחרת הצטרף אליהם אסא, רופא מתקוע שסיים משמרת של 24 שעות בהדסה עין כרם ונשאר איתם עד לשעות אחר הצהריים. אחריו הגיעו חברים מחולון, ואליהם הצטרפו עוברי אורח ואנשים שבאו בעקבות הפוסט בפייסבוק שהפך ויראלי וזכה למאות שיתופים. הקור הירושלמי, שירד בלילה לשש מעלות, בתוספת רוחות עזות, לא מנע מהציבור לפקוד את המאהל בהמוניו עד לשעה שתיים בלילה, ולשוב לבקר בו כבר בשש בבוקר למחרת.
עדיה קדמי, ראש המכינה בפארן בערבה, שמעה על היוזמה והצטרפה למאהל. "כמעט שנה המשק משותק", היא אומרת. "אנחנו לא מתקדמים לשום מקום. ציפינו מהפוליטיקאים שבחרנו פעם אחר פעם להצליח להקים ממשלה ולהביא אחדות לעם ולא לגרור אותנו שוב למערכת בחירות, שהתוצאות שלה אולי יהיו כמו אלה של השתיים הקודמות. אני רוצה לקרוא לכולם לקחת חלק ולא להיות אדישים למציאות ולהיגרר בפעם השלישית למערכת בחירות שאנו לא רוצים בה".
סמדר גרייף, תושבת הערבה, נסעה שלוש שעות לכל כיוון במיוחד כדי להשתתף במאהל האחדות. "היה לי חשוב להיות שם ולתמוך ביוזמה", היא מסבירה. "גם אצלי בבטן הדברים יושבים הרבה זמן, עם תסכול גדול מההנהגה שלנו. אני מלווה בערבה תוכניות חינוכיות שמחברות בין דתיים לחילונים, בין פריפריה למרכז ובין אשכנזים וספרדים. כולנו פה כגוף אחד, מחנכים את דור העתיד למנהיגות, ליוזמה, להידברות ולאחדות, ואנחנו מחפשים את ההנהגה שתיתן דוגמה אישית. כולם שייכים לארץ הזו, לא משנה המפלגה. השייכות מחברת אותנו ומחייבת אותנו לדיבור ושיח מתוך מקום של שוויון, הקשבה וניהול קונפליקטים ממקום של אחריות ודוגמה אישית לדור הצעיר. כשאני יושבת עם חבר'ה דתיים וחילוניים, אנחנו מסכימים על הרוב. יש מחלוקות, אבל בואו נתגבש סביב הדברים שכן עובדים לנו, ומשם צריך להתחיל השיח. התחושה היא שמתעכבים על ה־20% של אי־ההסכמה, וזה לא צריך להיות המסר לדור הצעיר. יש תחושה שהפערים הם סביב אינטרסים פוליטיים ולא סביב מהות. אילו ישבתי עם ביבי וגנץ, הייתי אומרת להם שנקודת המוצא היא שכולנו נהיה שייכים למקום הזה עוד עשרות שנים ואין דרך אחרת. המחויבות שלנו ושלהם היא לשיח, להקשבה ולהבנת הסובייקטיביות מתוך רצון להגיע לעמק השווה ככל הניתן. תבדקו מה הילדים שלנו חושבים על ההנהגה שלהם. הם יובילו את המדינה בעוד דור, ואיזו דוגמה יש להם? הם רואים פילוג, חוסר הסכמה, כל הזמן הסתה, וכלפי מי? כולנו חיים פה ביחד".
עוגיות וסולמות
מדובר, כאמור, ביוזמה ספונטנית. אין גוף רשמי שעומד מאחוריה, אבל ארגונים שונים המבקשים להביע הזדהות מצטרפים כל הזמן, בהם ארגון השומר החדש וחניכי מכינות ברחבי הארץ. הבאזז ברשתות החברתיות עשה את שלו ומאות אנשים נהרו לשם ביומיים האחרונים.
"אנשים הביאו פיצות ושתייה, באו להגיד שלום ולחזק ולומר כל הכבוד", מספר דביר. "אני עובד בנדל"ן ולא מגיע מהעולם החינוכי, ואתמול השתתפתי כמו רבים בשיעור וישבנו שם מכורבלים, אני החילוני עם עוד בחור חרדי מבוגר שהגיע מהפייסבוק. שמענו את השיעור והיינו מרותקים. צריך לראות את ההירתמות האדירה - זה מביא אוהל, וזה מחצלת, וזה קפה ועוגיות. היה מרגש מאוד עבורי הרצון של אנשים לבוא ולהיות חלק מהדבר הזה ולתמוך בנו וברעיון".
"בלילה היה שיח ודיון, ואנשים באו, אכלו, שתו קפה", מספר אלינסון. "אני למשל דיברתי על חנה סנש, מישהו אחר דיבר על פמיניזם במקרא, וכל מי שרוצה מצטרף. הגיעו משפחות וילדים, חרדים וחילונים, מירושלים ומהפריפריה, ולא היה אחד שהגיע בלי מרק חם או בייגלה. זה עם ישראל היפה".
הם לא עובדים כבר יומיים, אבל מתחייבים להמשיך במחאה ככל שיידרשו. דביר השאיר בבית אישה ותינוקת בת חודש, אבל המטרה מקדשת את האמצעים וכולם מתגייסים בהבנה. במקביל, הם לא נחים לרגע. נוסעים להביא ציוד ללינה, מארגנים הפגנות ומתרגלים לראיונות בתקשורת. טרם קיבלו פנייה מגורם רשמי כלשהו, אבל מאחורי הקלעים יש קולות מכל הקשת הפוליטית ששמחים על היוזמה ומקווים למחאה ציבורית שתקל אולי על המשא ומתן.
אתמול בצהריים הפגינו במחאה יצירתית שהם מכנים בשם "מחאת הסולמות", ובשלישי מתוכננת הפגנת ענק נוספת. בבוקר מפגינים, ובלילה מנהלים שיח ומקשיבים. "העמדנו מול הכנסת 100 סולמות, ואנחנו קוראים למי שאמור להנהיג אותנו: בואו נעזור לכם לרדת מהעץ שטיפסתם עליו", מסביר אלינסון. "הרי צריך לפעמים זכוכית מגדלת כדי להבדיל בין השאלות הערכיות של שתי המפלגות. בסוף רוב העם זה ליכוד וכחול לבן, ומצידנו שישבו גם חרדים והעבודה, כל גוני העם. זו השפה שלנו – היא אומרת אני יכול לא להסכים איתך, ועל זה נתווכח, אבל רוצה את טובתך גם כן. אנחנו רק בהתחלה ואני מאמין שזה כדור שלג שהחל באוהל אחד ובהפגנה אחת, וימשיך להתגלגל. מבחינתי שיהיה כמה שיותר גדול ושהצעקה תגיע לכמה שיותר אנשים - שהעם מאוחד, והמנהיגים עושים מיצג שווא על מה שלא קיים במציאות. זה שקר שלא ניתן כבר שנה לשבת ולהגיע להסכמות. אנחנו מסתדרים מעולה יחד אבל המנהיגים שלנו לא מייצגים אותנו במובן של האחדות. איכשהו נכנסנו להשתבללות ולא לפשרה ואנחנו באים להוריד אותם מהעץ".
"אנשים קראו לנו נאיביים. כן, אנחנו נאיביים", אומר דביר. "אבל הרבה שינויים קרו על ידי אנשים נאיביים ואני מקווה להישאר כזה. אחנך גם את הילדה שלי להאמין באנשים ובצדקת הדרך ובכוח לשנות. בעזרת נאיביות קורים הרבה דברים. מי שמדבר על הנושאים הגדולים, שיבין שהוא שם למען כל אזרחי ישראל, שזה גם מימין וגם משמאל, גם חרדים וגם חילונים. אני חושב שלפעמים הפוליטיקאים נשאבים לטקטיקה ומניפולציות, והם צריכים לראות שאנחנו פה אנשים טובים שהמדינה חשובה להם, ואנחנו יושבים בקור הירושלמי כי חשוב לנו שיהיה טוב.
אולי אם הם יראו אותנו בהמונים, זה יגרום להם לעשות את הדבר הנכון והצודק למען האזרחים. אין כרגע תוכנית להתקפל. אנחנו כאן, קוראים לעוד אנשים, ונשמח לשמוע אותם ולהקשיב להם. אני מאוד מתרגש מזה ברמה האישית, ומקווה שראשי המפלגות יציצו מחלון הכנסת ויראו מסה של אנשים, ואולי הלב והמוח יבינו שהשלם גדול מסך חלקיו ונימנע מבחירות נוספות".