להַמְתִּיק סוֹדוֹת אִתָּךְ/ בְּלִי מֵשִׂים/ בְּלִי דִּבּוּר/ רִגְעֵי בַּר חֲלוֹף בְּמַבָּט עֵינַי עַל פָּנַיִךְ/ עַל שְֹעָרֵךְ/ עַל עָפְרֵי שִׁירַת גּוּפֵךְ/ בָּעִיר אֲפוּפַת הֶבֶל/ רְחוֹבוֹתֶיהָ חַמִּים/ לְעִתִּים יְקָרָה/ אֶת שֶׁנִּמְצָא בֵּינֵינוּ/ לֹא יְכוֹלִים אֲפִלּוּ/ חוֹמוֹת בִּלְתִּי נִרְאוֹת שֶׁל שְׁתִיקָה עֲלוּמָה/ לְהַסְתִּיר. (ראובן שבת, "להמתיק סודות איתך").
ראובן שבת, האיש שעומד איתן מאחורי פורטל "בכיוון הרוח", כותב את שיריו מהר. לא מתוך חיפזון חלילה. להפך. "הם בדרך כלל קצרים ואני רואה אותם במובהק כשירה מודרנית, ובשום פנים לא שירה פוסט מודרנית", הוא אומר. "שיר הוא יצירה שהיא בעת ובעונה אחת נצחית ובת חלוף. לכן אני כותב מהר. אני כותב שיר תוך שבע דקות, לכל היותר. אם זה נמשך מעבר לכך, אני מרפה. אם אני נאלץ לשבת על שיר יותר מרבע שעה, בעיניי זו תוצאה גרועה. שיר בעיניי הוא יילוד, רגע הבזקי של השראה וזיכוך, שבא מאהבה או כאב, שמחה, געגוע, אימה, או אומץ לב, עם אמונה במילים. בשביל לכתוב שיר טוב באמת, אתה צריך, ראשית כל, להאמין במילים".
פורטל "בכיוון הרוח" נולד לפני שמונה שנים במטרה לתת ביטוי לקולות ספרותיים, ששבת מגדיר את חלקם כ"צנועים ונחבאים אל הכלים, חלקם פשוט נשכחו, או שלא הוכרו כראוי".
"המוטיבציה להקמתו נבעה מרצון להעניק משאב משמעותי לקולות אחרים וטובים בספרות העברית, שלא מגיעים לחשיפה מספיקה. למען עצמם, למען קוראיהם ולמען הספרות בכללותה", הוא מסביר. "הפורטל מיועד לקהל קוראים רחב מתחום התרבות בכלל, ותחום הספרות והשירה בפרט, מכל הגילים. פרט מעניין: חלק גדול מגולשיו הם בני 34־25. כלומר אנשים צעירים שמוצאים עניין רב בתוכני הפרוזה והשירה שמתפרסמים בו".
לאחרונה השיק שבת את הפורטל במתכונת חדשה. "השינוי בפורטל הוא חידוש מראהו ונגישותו", הוא מספר. "לפני זה היו מצויים בו שרידים לא נוחים של פלטפורמה אינטרנטית מיושנת. בעצה אחת עם חברים וספק השירות החלטנו לעשות לו שדרוג משמעותי, וזה מוצא את ביטויו בנראות ידידותית ואטרקטיבית יותר, בוודאי פחות מיושנת, בגלישה מהירה יותר, המותאמת כיום לכל סוגי המכשירים הניידים, בהרחבת נושאים. מקומה של השירה, קרי פרסום שירים, לא השתנה בפורטל המשודרג, ולא הצטמצם או התרחב".
אביחי קמחי, ללי ציפי מיכאלי, דורית שירה ג'אן, אמיר אור, אשר רייך, רונית בכר שחר וענת אורפז, הם חלק מהמשוררים שאפשר לקרוא את יצירותיהם ב"בכיוון הרוח".
מה למדת על עולם השירה הישראלית בעקבות הפניות שקיבלת בשנים האחרונות?
"הוא מגוון, רב־קולי, וכיום יש הרבה יותר נשים שכותבות שירה. יותר ויותר אנשים מבוגרים גילו את עצמם ועל עצמם דברים בזכות השירה שהם כותבים. היום יש הרבה יותר העזה והתייחסות למצבים אנושיים מורכבים, כמו בדידות, תשוקה, עצב, אובדן, סתמיות ומשמעות. אבל בחלקה, השירה הישראלית נטולה ביקורת עצמית".
שבת (57) התחיל לכתוב בגיל עשר אחרי שקרא סיפורי מערבונים של ביל קרטר ובוק ג'ונס. "כתבתי מערבונים וסיפורים היסטוריים שהייתי מקריא בפני חבריי הילדים, בבית שלי, או בגינת המשחקים", הוא מספר. "באותה תקופה הלכנו לסרטים ישנים שהיו מוקרנים במבצע לתלמידי יסודי מטעם משרד החינוך והמועצה הישראלית לקולנוע. רובם היו סרטי טרזן של ג'וני וייסמילר, ועוד סרטי הרפתקאות משנות ה־40 וה־50. אחרי ההקרנה, בדרכנו הביתה, המצאתי את העלילה מחדש וסיפרתי אותה לחבריי המרותקים. לא הייתי תלמיד טוב בכלל, לימודים לא ממש עניינו אותי, עד שהכרתי בתיכון ברנר בפתח תקווה, שבו למדתי, את הסופרת אסתר שטרייט־וורצל, איתה הייתי מנהל שיחות אישיות רבות על ספרות, סופרים, חיים ופילוסופיה. בזכותה המשכתי בכתיבה באופן רציף ככל שניתן".
את קסם השירה גילה שבת בגיל 17. את ספרו הראשון ("מעבר למקום") הוציא בגיל 22 בהוצאה עצמית. "עד היום אני זוכר באיזו תמימות עשיתי זאת. בסך הכל חוברת קטנה וצנומה, אך הייתי גאה ושמח בהוצאתה לאור", הוא משתף. מאז, פרסם חמישה ספרים. ארבעה מתוכם ספרי שירה. כיום הוא שוקד על קובץ הסיפורים הראשון שלו, "ירח טורקי וכל השאר", שחלקו אוטוביוגרפי, ובמקביל מספק במה ליוצרים אחרים.