במדינת ישראל של שנת 2019 הממשל לא מתפקד כבר שנה. שתי מערכות בחירות מאחורינו ושלישית ומיותרת עוד לפנינו. משרדי הממשלה אינם מתפקדים, החלטות לאומיות לא מתקבלות, תקציבים לא מועברים, הרשויות המקומיות "מתמרדות" בחלקן נגד הממשלה, בתי החולים קורסים, תשתיות אינן מאושרות, המערכת כולה תקועה חודשים ארוכים והסוף אינו נראה באופק.
 
יש שיאמרו שזהו מחיר הדמוקרטיה. אז זהו, שלא. הדמוקרטיה הישראלית היא כמובן יסוד בלתי ניתן לשינוי בהווייתה של המדינה, אולם על הדמוקרטיה לשרת את אזרחי המדינה ולא להפך. אלא שמשהו רע קרה בעשור האחרון. הדמוקרטיה נותרה למראית עין, בעוד קומץ נבחרי ציבור שהשתלט על מנגנוני הממשל החל להמציא חוקים משלו, לקבוע כללים חדשים ובעיקר ליישם את הדמוקרטיה רק במקום ובזמן שבהם היא מתאימה להם.
 
הליכוד נמצא בשלטון כמעט ברציפות מאז 1977 עם הפסקות קצרות. זוהי למעשה המפלגה הדמוקרטית המשמעותית היחידה בפוליטיקה הישראלית. ואף על פי כן, משהו לא דמוקרטי מתרחש בה לאורך זמן. בנימין נתניהו עומד בראש הליכוד ומכהן בראשות הממשלה למעלה מעשור ברצף, נוסף לקדנציה קודמת. הוא עשה רבות למען המדינה ובמקביל גם ביצר את מעמדו בכל מוסדות המפלגה, תוך שהוא מקיף עצמו בנאמנות כמעט עיוורת של פוליטיקאים ועסקנים, הרואים לפני הכל את טובת עצמם. הפריימריז האחרונים לראשות הליכוד התקיימו ב־2014, ומאז דאג המנגנון המפלגתי המקיף את נתניהו לכך שלא יקומו לו יורשים פוטנציאליים ולא יתקיימו פריימריז העלולים לסכן את מעמדו.
 

אבל מאז השתנו פני הדברים. גדעון סער חזר לפוליטיקה ולחיק הליכוד וזכה לאמון המתפקדים, תוך שהוא מתברג בצמרת הרשימה, חרף מאמצים רבים של נתניהו ומקורביו לדחוק אותו לשוליים. סער, נבחר ציבור לגיטימי ופופולרי במפלגה, בסך הכל דורש את המובן מאליו: לקיים במפלגת השלטון הדמוקרטית בחירות לראשות המפלגה. בדיוק כפי שדרש וקיבל נתניהו בעבר.
 
ולא, זה אינו פוטש, זו אינה בגידה, לא חתירה נגד המנהיג ולא חוסר נאמנות. זהו הצעד המתבקש בליכוד, שחרף היותה מפלגת שלטון גדולה, לא מצליחה להביא ניצחון ברור, לתת תקווה ולהקים ממשלה מתפקדת ויציבה. וכל זאת - כשנתניהו עומד בראש הליכוד. 
 
אחת מעוצמותיו הגדולות של הליכוד היא נאמנות חבריו לעומד בראש המפלגה, גם בעתות משבר. אולם אחרי יותר מעשור בראשות הממשלה ושני כישלונות בניסיון להקים ממשלה, הגיע הזמן לשינוי. הגיע הזמן לומר לנתניהו תודה - ולהחליפו. זה לגיטימי, זה חיוני, זה צו השעה והכרחי להמשך קיומו של הליכוד.
 
ואחרי שיירגעו רוחות המלחמה וישקע אבק ההתמודדות, או אז יצטרך מחליפו של נתניהו לתקן. לאחד מחדש את ציבור הבוחרים המסורתי של הליכוד, לייצר קשרים פוליטיים נכונים עם השמאל, עם המפלגות הדתיות וגם עם נציגי הציבור הערבים. ובגדול, להחזיר את המפלגה שנבנתה על חזונו של זאב ז'בוטינסקי לפעילותה ההיסטורית למען העם החי בארצו ולא רק למען מנהיגיו. ובעיקר - לבנות אסטרטגיה ארוכת טווח בכל תחומי ומערכות הממשל במדינה.
 
בליכוד אין כיום אדם המתאים לתפקיד זה יותר מסער, שמביא עמו ניסיון פוליטי רב־שנים, אינטליגנציה וחשיבה מערכתית, ראייה אסטרטגית רחבה וארוכת טווח, כושר ביטוי, אומץ לב מנהיגותי, ייצוגיות וממלכתיות. הוא הדמות הפוליטית היחידה כיום שמסוגלת לגשר על הפערים בין צדי המפה הפוליטית ולקיים ממשל תקין, ישר ויציב. הגיע הזמן לשינוי במפלגת השלטון. הפוליטיקה דורשת זאת, האזרחים זקוקים לזה, המדינה משוועת לכך.
הכותב הוא סגן ראש אגף לשעבר בשב"כ, מומחה למודיעין וטרור ומחבר הספר "הלנצח נאכל חרב"