בפודקאסט השבועי של "מילים ולחן" ברדיו 103FM החליט דודי פטימר לחקור לעומק תופעה שלא קיבלה מספיק זרקור: הדיסוננס בין טקסטים עצובים למנגינות שמחות. ישנם בפסקול הישראלי לא מעט שירים שמילותיהם קודרות וקורעות לב אך הן זוכות למנגינה עליזה ושמחה שעושה חשק לרקוד, במקום לבכות.



השיר "הכינור הנאמן" של ירדנה ארזי כולל את הטקסט: "אבי עזב אותי לפני שעוד נולדתי, אימי הלכה אל אלוהים לפני שנים, אין לי חבר, אין איש על פני האדמה, עצור ורע ומר לי בנשמה". 


עם זאת, השיר זוכה למנגינה צוענית עליזה בעיבודו המוזיקלי של מתי כספי, שדי מעלה חיוך על הפרצוף למרות המילים מאותתות האזהרה על אישה שלא מוצאת סיבה לחיות.




דוגמא נוספת הוא השיר "חיה לי מיום ליום" של ריטה, שיר שכתב חנוך לוין וביצעה בשנת 1977 תיקי דיין בלחנו המלנכולי והעצוב של רפי קדישזון.

השיר, שהוקלט במקור לסרט "פנטסיה על נושא רומנטי", כולל את הטקסט קורע הלב: "אני חיה לי מיום ליום, מפזרת את ימיי לרוח, אנשים מתחתנים סביבי, גם אני רוצה קצת לנוח, אומרים שהאדמה שלנו מסתובבת סביב צירה, איפה הציר שלי? לחיות זה דבר נורא".

בשנת 1988 ריטה הקליטה את השיר עם לחן חדש של רמי קלינשטיין שזכה לעיבוד שמח, קצבי ורחוק מלהיות תואם את הלך הרוח העצוב של הטקסט. אולי בשל כך השיר הפך ללהיט ענק וזכה למעמד של קלאסיקה, בניגוד לביצועה של דיין שנשכח מהתודעה.



עוד דוגמא מובהקת לדיסוננס הזה בא לידי ביטוי גם בז'אנר המסולסל כשהדוגמא הבולטת והראשונה לכך היה השיר "היכן החייל שלי?" שכתבה והלחינה אהובה עוזרי ז"ל לזכר בנה של שכנתה שנהרג במלחמה, הפך להמנון האמהות השכולות אך זוכה בעצם ללחן די שמח ו"חפלתי".

בפודקאסט ראיין פטימר את ד"ר אורי לשמן, ראש היוזמה לקידום דיאלוג באמצעות המוזיקה, אוניברסיטת תל אביב, שסיפר כי השיטה של שירים עצובים שזוכים למוזיקה שמחה הייתה פרי רעיון של המוזיקאים קורט וייל וברטולד ברכט כבר בשנות ה-20 ולמעשה נועדה כדי למשוך תשומת ליבו של המאזין.

בתה של נעמי שמר ועורכת המורשת שלה, ללי שמר, גילתה לפטימר כי השיר "עוד לא אהבתי די" שהקליט יהורם גאון בשנת 1977 והפך לקלאסיקה וללהיט ריקודי עם עליז, נולד בנסיבות לא משמחות אלא מתוך דאגתה של אמה שהייתה אמורה לעבור ניתוח באותה עת. למרות הטקסט הטרגי המתאר אדם שלא הספיק לעשות כל מה שרצה בחייו, השיר זכה למנגינה שמחה שמעלה חיוך על השפתיים.



שיר נוסף שמתאים לרשימת השירים הללו הוא "בשנה הבאה" שהקליטו אילן ואילנית בשנת 1971, כתב אהוד מנור ז"ל והלחינה נורית הירש. אלמנתו של מנור, הזמרת והשחקנית עפרה פוקס, סיפרה בפודקאסט כי השיר נכתב על אחיו של מנור, יהודה, שנהרג במלחמת ההתשה. הירש הלחינה את הטקסט ללא שמנור ידע, ועם זאת הוא למד לקבל את המנגינה השמחה שהפכה לאחד ההמנונים הבולטים של ראש השנה.