אם פרויד, שנפטר הרבה לפני היווסדן של טוויטר, פייסבוק ואינסטגרם, היה חי כיום, הוא היה רואה במרחב הווירטואלי שלוחה של מצבנו הנפשי, עולם של פנטזיות המשקפות את הצרכים הלא מודעים שלנו, שבו הם מקבלים לפתע לגיטימיות. פנטזיות של האגו שאנו לא מסוגלים לממש מחשש מתגובת הסביבה. מול המסך האחריות של האגו מתרופפת, וכך מתאפשר לדחפים ולתשוקות להתבטא ביתר קלות.
דמיינו חבר שבכל יום מכריז לעולם כיצד הוא מרגיש (Feeling excited, feeling sad), או חבר שמגיע למפגש חברתי, מתיישב, שולף אלבום ומתחיל להראות את התמונות מהטיול האחרון לקאריביים. הוא מיד ייתפס כאחד ששובר מוסכמות חברתיות. באינטרנט, לעומת זאת, אנשים מעדכנים אותנו איך הם מרגישים והיכן הם נמצאים מבלי ששאלנו אותם, משתפים תמונות מכל מקום ובכל מצב שניתן להעלות על הדעת. בין שבמהלך אימון כושר, אחרי שהכינו עוף בתנור או בזמן שהם מתכוננים לאירוע, נמצאים בו או חזרו ממנו.
באינטרנט מתגלה האני האמיתי. כשזה רק אנחנו והמסך, אנחנו מרשים לעצמנו להתנהג בצורה אחרת לגמרי. האינטרנט נתפס כאמצעי תקשורת בטוח מבחינה פסיכולוגית, לכן אנשים חושפים בקלות יתרה מידע אישי ומאפשרים לעצמם להסיר הגנות ולחשוף את האני האמיתי שלהם, שאותו הם מתקשים לבטא בסביבה הפיזית,פרויד בגלל גורמים כמו הצורך למלא אחר ציפיות הזולת או הצורך לשחק תפקיד. המתבונן מהצד יחשוב שמדובר בשני אנשים שונים בתכלית.
מחקרים פסיכולוגיים שנערכו בשנים האחרונות מראים כי מלבד המידע הגלוי, ההתנהגות הדיגיטלית שלנו חושפת מידע סמוי שלא בטוח שאנו מעוניינים לחשוף, כגון תכונות אישיות, נטייה לדיכאון, לחץ, חרדה, תלותיות, ואפילו הפרעות אישיות ומחלות נפש.
המילים הן הצצה לנפש. הדרך היעילה ביותר לנפשו של אדם היא לא לשאול ישירות. במקום לבקש ממישהו לספר לי על עצמו, הרבה יותר יעיל לעשות שימוש בעקבות המרומזים שהוא משאיר מבלי שהוא מודע לכך. האופן הייחודי שבו אתם מתבטאים או כותבים מאפשר הצצה למבנה האישיות שלכם. למשל: ניתן לומר "החולצה שלך יפה", או "יואו, איזו חולצה מהממת, יושבת עלייך סוף, פשוט מושלם".
אחד מהמודלים המקובלים ביותר לבחינת אישיותו של אדם הוא מודל חמש הגדולות, הגורס שניתן לסווג את אישיותו של אדם באמצעות הציון שהוא מקבל על אחד מחמישה ממדים: מופנמות–מוחצנות, נועם הליכות, מצפוניות, נוירוטיות ופתיחות מחשבתית.
כך, אנשים שלהם דירוג גבוה בנוירוטיות, המתאפיינים ברגישות יתר, חוסר יציבות רגשית וחרדתיות, נוטים לעשות שימוש במילים המביעות חרדה ורגש שלילי כמו: דואג, שונא, בעייתי, אבוד, נמאס. הרשתות החברתיות מאפשרות להם להפחית תחושות בדידות וליצור תחושת שייכות לקבוצה.
אנשים שלהם דירוג גבוה בתכונה נועם הליכות, המתאפיינים בטוב לב, בנדיבות ובנכונות לשתף פעולה, נוטים לעשות שימוש במילות הסכמה, במילים המביעות רגש חיובי כמו: בכיף או בשמחה, ונוטים לעשות שימוש רב במחמאות.
אנשים שלהם דירוג גבוה במוחצנות, המתאפיינים בהחצנת רגשות, באימפולסיביות ובפעלתנות, ייטו לעשות שימוש במילים כגון: מדהים, וואו, לא יכול לחכות, מטורף. נוסף על כך, נראה אצלם שינוי תדיר של תמונת הפרופיל ועדכונים יומיומיים. הם חברים בקבוצות רבות, ויש להם מספר רב של חברים.
מה קורה באינסטגרם? אבחנות אלו לא פסחו על האינסטגרם, שנהפכה לפופולרית בקרב צעירים בשנים האחרונות. התמונות שאתם מעלים יכולות לחשוף הרבה יותר מאשר את מה שאכלתם לארוחת בוקר או אם היה לכם אימון מדהים בחדר הכושר.
מחקר שנעשה במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת הרווארד הצליח לנבא סימנים לדיכאון בקרב משתמשי אינסטגרם. נמצא כי תמונות שפורסמו על ידי משתמשים בדיכאון היו יותר מטושטשות, אפורות וכהות (על ידי שימוש בפילטרים כמו Inkwell או Black & White). כמו כן, משתמשים שהיו בדיכאון נטו לפרסם יותר תמונות עם פנים אך עם פחות אנשים בכל תמונה. ככל הנראה כיוון שאנשים בדיכאון נוטים לבלות בחברה מצומצמת.
מעבר לסממני דיכאון ניתן לנבא את מידת הביטחון שאתם חשים בקשר זוגי. נמצא ששיתוף תמונות של בן הזוג עם כיתובים כמו "מתוק שלי" או "אהבת חיי" עשוי להעיד על חוסר ביטחון במערכת יחסים ורכושנות, ונעשה לרוב על מנת למסך בעיות בקשר הזוגי. לעומת זאת, תמונות מחדר הכושר, מפעילויות אקסטרים ותמונות המדגישות מראה חיצוני הן למעשה ביטויים נרקיסיסטיים.
ומה בנוגע להפרעות נפש? נראה שיש קשר בין פסיכוטיות ונוירוטיות לבין תשוקה גבוהה לבילוי במרחב הדיגיטלי. זה נובע מכך שהוא מספק למשתמשים מצע נוח לביטוי היבטים פנימיים שלהם, שלא באים לידי ביטוי בסביבת המציאות היומיומית. עבור נוירוטיים, המאופיינים בביישנות וחרדה, גילוי מחשבות ורגשות אישיים עלול להיות קשה מנשוא, אולם המרחב המקוון מאפשר לחוש פחות מאוימים. עבור פסיכוטיים המתקשים להשתלב בחברה, האינטרנט מספק אפשרויות שונות להתמזגות.
חוקרים קנדים מצאו לאחרונה קשר הדוק בין "טרולים", השואבים הנאה מלעורר מחלוקות ברשת, לתכונות אישיות המאפיינות סאדיזם. המונח סאדיסט מצוי מתייחס לאנשים בתפקוד נורמלי שאינם בהכרח רוצחים סדרתיים או סוטי מין, אך שואבים סיפוק רגשי מסוים מגרימת סבל לאחרים או פשוט מצפייה בו. הן טרולים והן סאדיסטים חשים שמחה ממצוקתם של אחרים. "הטרולים פשוט רוצים ליהנות... והאינטרנט הוא מגרש המשחקים שלהם", אמרו החוקרים.
אז תביאו בחשבון שההתנהגות הדיגיטלית שלכם חושפת הרבה יותר ממה שרובכם מוכנים לחשוף, ואם אתם לא מעוניינים בחשיפה הזו, אני מניחה שאתם מבינים מה נדרש לעשות.
הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, המרכז הבינתחומי הרצליה
[email protected]