קור מוות: החורף עלול להיות קטלני עבור מי שלא יכולים להשתמש בחימום

"קשיש מנתניה אותר בדירתו כשהוא סובל מהיפותרמיה. הוא מת בדרכו לבית החולים" - זו הייתה אחת הכותרות הכואבות שהופיעה בשבוע שעבר במסגרת הדיווחים על מזג האוויר הסוער שפקד את ישראל. זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה אוריאן לוקץ', פראמדיקית בכירה ומדריכה במד"א, שטיפלה בקשיש שנפטר, נתקלה במקרה כזה. 
 

"בתקשורת תמיד שומעים על המקרים הקיצוניים, אבל יש לא מעט מקרים שהיפותרמיה היא לא קשה עד כדי כך, אבל לא פחות מסוכנת", היא אומרת. "אנחנו נתקלים בכך בחורף לא פעם ולא פעמיים, בוודאי כשיש גל קור שמגיע פתאום ואנשים לא מתכוננים כראוי, או שאין להם את היכולת להתכונן, או שהבית מחומם אבל הם פתאום נופלים ושוכבים שעות על הרצפה".

"הוא שכב על הרצפה באחד החדרים, היה מחוסר הכרה עם חום גוף נמוך מאוד. סבל מהיפותרמיה קשה. ביצענו בו פעולות החייאה מתקדמות וטיפול בהיפותרמיה. כדי להיכנס למצב של היפותרמיה לא צריכים להיות בשלג בחוץ. יכול להיות גם שהחימום דלוק בחדר, אבל פתאום הקשיש הולך לחדר אחר, נופל ולא יכול לקום. ואז הוא שוכב שעות ארוכות על הרצפה. דבר כזה יכול להוריד חום גוף ולגרום להיפותרמיה. היפותרמיה לא חייבת להיות במצבי הזנחה קיצונית. הרבה פעמים אנחנו מגיעים לבתים מסודרים עם הסקה בסלון, אבל הסבא או הסבתא נפלו בשירותים ואין אף אחד בבית". 

לוקץ' מוסיפה ואומרת ש"תמיד אנחנו צריכים לדאוג להורים מבוגרים, אבל בחורף צריך לדבר איתם יותר ממה שאנחנו רגילים. להקפיד להגיע אליהם לבדוק שההסקה עובדת. אני גם ממליצה להוריד להם אפליקציה חינמית, 'מד"א שלי', שבלחיצה אחת הם מגיעים למוקד 101. זה מאוד עצוב שבגלל תנאי מזג אוויר אנשים משלמים בחייהם. אנחנו גם פונים לשכניהם של הקשישים ומבקשים מהם לדפוק בדלת, לראות שהבית שלהם מחומם".

"זו טעות לחשוב שבמדינות חמות אין היפותרמיה", מסביר ד"ר שרון פלורו, מנהל מרכז רפואה יועצת בחולון של שירותי בריאות כללית. "חום גוף תקין הוא 35.6־37 מעלות. היפותרמיה היא מצב שחום הגוף נמצא מתחת לתקין. היפותרמיה מחולקת לקלה, בינונית וקשה. היא עלולה לקרות אצל אנשים בסיכון להיפותרמיה, וזה גם עניין סוציאלי". 

 

"דרי רחוב, אלכוהוליסטים, אנשים שנוטלים תרופות פסיכיאטריות מסוימות, אנשים עם בעיות מטבוליות, אנשים הסובלים מנפילות סוכר וכמובן גם מבוגרים, זקנים ותינוקות. בהיפותרמיה קלה מתחילים להרגיש רעידות. אצל זקנים, בולט שהם נהיים מבולבלים ורועדים. בהיפותרמיה בינונית הרעידות מפסיקות והבלבול גובר. תוך כדי בלבול אנשים מחפשים מקומות בפינות להתחבא, או אפילו מתפשטים ואז המצב מחמיר. בהיפותרמיה קשה, כשלמשל בן אדם נמצא לאורך זמן מוטל על רצפה קרה מעורפל הכרה - ואפילו במדינה חמה - מתחילות להיות תופעות קשות שכבר מסכנות חיים: ירידה בנשימה, בדופק ובלחץ דם. כמובן, בחורף המצב יותר שכיח". 

כאמור, קשישים מכלל האוכלוסייה עלולים להגיע למצב של היפותרמיה, אבל אצל כאלה שאין להם אפשרות כלכלית להצטייד באמצעי חימום או להפעיל אותם, נקודת הפתיחה היא מלכתחילה גרועה יותר. "על פי נתוני הביטוח הלאומי לשנת 2018, 21.8% מהמשפחות שבראשן עומד/ת קשיש/ה, חיות בעוני. שיעור זה כמעט כפול מהממוצע במדינות ה־OECD", אומר ערן וינטרוב, מנכ"ל ארגון לתת. "במסגרת מחקר שערכנו ב־2019 בקרב נתמכים של ארגון לתת ורשת עמותות הסיוע, עולה תמונה קשה של קשישים החיים במצוקה כלכלית וכורעים תחת עומס יוקר המחיה והקצבאות הנמוכות".

"כלל הקשישים הנתמכים (97%) מעידים כי קצבת הזקנה אינה מאפשרת להם, או מאפשרת להם באופן חלקי בלבד, למלא את צורכיהם הבסיסיים למחיה בכבוד. 72.4% מהקשישים נתמכי הסיוע נאלצו לוותר על רכישת תרופות או טיפולים רפואיים נחוצים מכיוון שלא יכלו לשלם עבורם, בהשוואה ל־17.8% מהקשישים באוכלוסייה הכללית. ל־57.7% מהקשישים נתמכי הסיוע אין חימום בביתם מפני שהם לא יכולים להרשות לעצמם, או שאינם יכולים להפעילו כמעט בכלל. יש בישראל עשרות אלפי קשישים נזקקים שחיים בעוני, בבדידות ובחולי, כתוצאה מכך שממשלות ישראל הפקירו את האוכלוסייה הזאת". 

בימים אלה מגייס ארגון "לתת" תרומות מהציבור הרחב, מחברות וקרנות כדי לחלק ערכת חורף לקשישים נזקקים ולניצולי שואה. "עד כה ארזנו כ־1,000 ערכות הכוללות רדיאטור, שמיכת פוך, מטרייה, קומקום חשמלי, כובע גרב, נעלי בית, בקבוק חימום וכרבולית. השבוע מתחילים את החלוקה ברחבי הארץ", מספר וינטרוב. 

הוא נכח בלא מעט בתים של קשישים. "אתה רואה בתים מאוד דלים, אנשים שחיים בבדידות, מעט רהיטים בבית, לא תמיד יש תמונות על הקיר", מתאר וינטרוב. "לצערי הרב אלה אנשים שבנו את המדינה, אך לא מצליחים להתקיים בכבוד. זה חשוב שאנחנו, האזרחים וארגוני הסיוע, נממש את הערבות ההדדית, אבל היכולת שלהם להזדקן בכבוד לא צריכה להיות תלויה בארגונים, אלא במדיניות ממשלתית".

תמי שכנאי מנהלת את עמותת "קבוצת שורשים" המסייעת לקשישים בתל אביב־יפו, בהם ניצולי שואה ומשפחות יוצאי אתיופיה. "עכשיו כל היום אני מתעסקת בנושא החורף", היא אומרת. "בדיוק השבוע אנחנו מתכוונים לחלק כמעט 600 שמיכות. אנחנו מגיעים אל הקשישים דרך הרווחה ולא פועלים מול פניות פרטיות".

"את מגיעה לבתים ורואה אנשים זקנים יושבים על הספה עם בגדים ושמיכה עליהם, כי הם מפחדים להדליק את החימום. יש כאלה שגם מגיעים לבית חולים עם היפותרמיה. לא פעם הגעתי לבתים שבהם ראיתי קשיש קפוא מקור, אבל אינו מדליק תנור כי זה עולה כסף והוא לא יכול להתמודד עם העלויות לנוכח הקצבה הנמוכה שהוא מקבל. זה נורא, כי אלה אנשים שבנו את המדינה שלנו. בשנה שעברה הלכנו לראיין כמה קשישים לגבי נושא החשמל כדי להעלות את זה למודעות. אחד מהם אמר שאם לא העמותה, הוא לא יודע מה היה עושה. יצאתי מהיום הזה גמורה מבכי. רק כשאת נפגשת פנים מול פנים עם המצוקה, את מבינה מה זה. אותי ממש מטרידים אנשים שקופאים בקור. קשישים לא יכולים להתמודד עם קור. הם או מתים או נכנסים להיפותרמיה". 

שכנאי עוסקת בנושא למעלה מעשור. "כל שנה אנחנו מחלקים שמיכות ותנורים", היא מספרת. "בינואר־פברואר אנחנו גם משלמים חשבונות חשמל לחלק מהקשישים. תמיד שואלים אותי ברווחה 'מה המקסימום?'. אין לנו מקסימום. אנחנו בוחרים מספר מסוים של זקנים שאנחנו יכולים לעמוד בו, והם יכולים להתחמם 24/7. לא מגבילים אותם בסכום. כבר יצא לנו ששילמנו חשבונות של אלף שקלים. המוטו שלנו זה מה שהיינו רוצים עבור עצמנו, ככה ניתן לקשישים. חלק מהקשישים שאנחנו עוזרים להם נהנים משמיכות, חלק מתנורים, וחלק מתשלום חשבונות החשמל". 

עמותת "חסדי נעמי" יצאה בימים אלה במבצע גיוס חירום לחלוקת שמיכות ותנורים לניצולי שואה וקשישים נזקקים, וגם מוצרים נוספים: רדיאטור בטיחותי, שמיכת פוך, כובע, כפפות וצעיף. לשם כך פתחה העמותה קמפיין גיוס המונים. "המצב בשטח חמור מאוד", מספר משה כהן, מנכ"ל "חסדי נעמי". "בשנה שעברה עשינו את הפעילות הזאת בפעם הראשונה ולצערי לא הספקנו לתת מענה לכל מי שפנה. ראינו מקרים קשים מאוד של קשישים שנמצאים בבית ועוטים על עצמם כל פיסת בד אפשרית כדי להתחמם. אלה קשישים שחיים נטו מהביטוח הלאומי, ומהקצבה המועטה שיש להם גם צריכים להסתדר עם תרופות ועם צרכים מינימליים ביותר". 

כהן מוסיף ומספר שקיבל פניות מרופאים שמטלפים בעיקר בקשישים: "הם סיפרו שלפעמים זקנים מוותרים על תרופות מצילות חיים, כדי לקנות לעצמם איזשהו אמצעי חימום. מיד אחרי חנוכה אנחנו מתחילים בחלוקת 5,000 ערכות חימום ומקווים שהציבור יבוא לעזרתנו גם השנה". 

"בשנה שעברה גייסנו מעל מיליון שקלים וזה עדיין לא הספיק. את קמפיין הגיוס אנחנו עושים בשלבים. כרגע היעד הראשוני הוא 150 אלף שקלים, כשנגיע לזה - היעד יעלה לחצי מיליון, ואחר כך היעד יעלה למיליון". 

כהן מספר שהתעקש שכל צוות העמותה - גם מי שלא עוסק בכך בפועל - ישתתף לפחות פעם אחת בחלוקה. "כשנמצאים בשטח רואים את הדברים אחרת, ואז העבודה נעשית הרבה יותר מכל הלב", הוא מסביר. "אתה פתאום מבין שיש אנשים שמחכים לדבר המינימלי של שמיכה ותנור. קשה מאוד לראות את זה. כשאנחנו מגיעים אליהם הביתה, פתאום נפתח איזשהו סכר. זה שונה מאוד מחלוקת מצרכי מזון למשפחות נזקקות, אז אתה בא, מניח ארגז והולך. לקשישים חשוב שנשב איתם, נדבר, נשמע אותם. יש הרבה מקרים מאוד קשים". 

ספר על מקרה שזכור לך. 

"זה היה ביום שישי, סמוך מאוד לשבת. קשיש אחד התקשר אליי ואמר: 'הבטחתם שתביאו לי שמיכה ורדיאטור'. ניסיתי להסביר שנגיע ביום ראשון, אבל הוא התעקש שנבוא עכשיו. נסעתי עם הילדים שלי אליו, ראיתי קשיש שגר לבד בבית מוזנח מאוד, בלי קשר עם ילדיו. ראיתי בפניו שהוא ממש מודה לנו. אנשים בוכים, מתרגשים. ב־200 ומשהו שקל אתה קונה רדיאטור ושמיכה וזה עושה להם את החיים לגמרי אחרים. כואב מאוד שיש אנשים במצב כזה, וגם שישנו חוסר מודעות למצבם. לכן גם בפרסום שלנו כתבנו שאם אתם מכירים קשיש או קשישה שזקוקים לאמצעי חימום, צרו איתנו קשר, כדי שחלילה קשיש נוסף לא ימות מהיפותרמיה".