הסיכויים של סער לזכות זניחים, אבל בפריימריז אסור להגיד "לעולם לא"

מלחמה בין הראש לבטן: הליכודניקים ייצאו היום לבחור בין העבר לעתיד. הם ייקרעו בין אהבתם האמיתית למנהיג מכהן נערץ ורב־קסם להבנתם את מצבו, המקרין ישירות על מצבם. במקרה הזה, כל הקלישאות נכונות - זו תהיה מלחמה בין הראש לבטן, בין ההיגיון הקר ללב החם. זה יהיה מאבק בין אלה שמאמינים ברעיון לאלה שנשבעים בשמו של המנהיג. בין מי שסבורים שכולם בעד אחד, לאלה שמאמינים שהאחד צריך לדעת לוותר למען כולם. 
 

סיכוייו של גדעון סער לצלוח את המשימה הבלתי אפשרית שנטל לעצמו נראים זניחים. יחד עם זאת, בפריימריז לעולם אל תאמרו 'לעולם לא'. עמיר פרץ כבר ניצח את שמעון פרס נגד כל הסיכויים. סערת הגשמים תשאיר לא מעט ליכודניקים בבית, וסער יילחם על כל קול. נתניהו נלחם תמיד על כל קול, והפעם ביתר שאת. זהו, קרוב לוודאי, הקמפיין האחרון של ביבי (בפריימריז), מה שלא מפריע לו להשתולל כאילו זה הקמפיין הראשון.
 

יכול להיות שההשוואה שנערכה בפסקה הקודמת בין שמעון פרס לנתניהו (בעניין הפריימריז) מופרכת. הרי מדובר בלוזר הגדול ביותר של הפוליטיקה הישראלית, לעומת הווינר האולטימטיבי, לא? אז זהו, שלא בדיוק. מאז הודח מתפקיד ראש הממשלה בבחירות 99', התמודד נתניהו רק פעמיים בפריימריז "אמיתיים". פעם אחת (2002) הפסיד לשרון בהפרש גדול. בפעם השנייה (2005) ניצח, אף שגרף רק 45% מהקולות (השאר התחלקו בין סילבן שלום עם 33%, משה פייגלין וישראל כ"ץ). 

 

שאר ההתמודדויות היו משחק מכור: ב־2007 גבר נתניהו על פייגלין, ב־2012 היה זה שוב פייגלין שבא להפסיד. ב־2014 דני דנון היה היחיד שהעז להתייצב (וגרף 15%), והשיא הגיע ב־2016, כשאף אחד לא התמודד אז והפריימריז בוטלו. ההתמודדויות הגדולות שאפיינו את הליכוד לאורך כל שנות קיומו, התאדו מהמפה ב־15 השנים האחרונות. זה היה שלטון יחיד. הפעם הזו היא הראשונה מאז 2005 שבה מישהו מאתגר את נתניהו אתגר אמיתי. ועוד איזה מישהו - הנמסיס האולטימטיבי, השטן הגדול בכבודו ובעצמו, גדעון סער.
 

למה הוא השטן הגדול? לאלוהים פתרונים. הטרללת של המעון בבלפור אינה ניתנת להסבר. סער עמד לצדו של נתניהו לאורך כל הדרך, בימים טובים ורעים, בפריחות וסערות, בעליות ובנפילות. חטאו העיקרי, כנראה, הוא העובדה שהוא מעז להמרות את פיו של המנהיג ולא להתיישר עם רוח המפקד(ת). 
 

מה שרואים הליכודניקים בשטח בשבועיים האחרונים הוא מחזה מדהים, שבו מנהיג בן 70, שבע כהונות ומעללים, מתנפל על המתפקדים עד האחרון שבהם, עושה טלפונים כמוכה אמוק, מזמין את עצמו לבתיהם של פעילים מרכזיים במחנה סער, מתקשר לתומכי סער ומנסה לשכנע אותם להתהפך ומפעיל את מנגנון הליכוד במלוא עוצמתו וללא טיפת בושה או עכבות, במטרה ברורה - לא רק לנצח, אלא לחסל, להשמיד ולאבד את מי שהעז להרים יד, או קול, ולהגיד את האמת.
 

הליכוד הוא מפלגה של לב ובטן. הדברים לא נאמרים לשלילה, אולי להפך. מפלגה של רגשות תוססים, עצבים חשופים, שבטיות לוהטת. מפלגה שבה לא מרימים יד על המנהיג בשום מצב ובשום מזג אוויר. סער ניסה להסביר לליכודניקים בשבועות האחרונים שהם לא מרימים יד על ביבי - הם מושיטים יד לעצמם, למפלגתם, לשלטון הימין. מחר בבוקר נדע אם הצליח.