שאלה עתיקה יש במפרשים על פרשתנו: מדוע יוסף מוסיף על פתרון חלומות פרעה, ואומר "ועתה ירא פרעה איש חכם ונבון", הרי יוסף נתבקש לפתרון החלום, ולא לחלק עצות. הדברים קשים ביותר בהשוואה לחטא המרגלים, שחטאם – לפי כמה מפרשים – הוא במה שמסרו (עצה/פרשנות), בשעה שלא נתמנו לכך. שם יצא מזה חורבן גדול, ואילו בפרשתנו לא מצאנו שיוסף נענש על כך.



אם ננסה לטעון שיש הבנה לכך שיוסף, במצב שהיה נתון בו, ישיא עצה זו במסגרת השתדלות להוציא עצמו מן הבור (הגם שלא מצאנו שום רמז שב"איש חכם ונבון" התכוון לעצמו), עדיין נצטרך ליישב מה בין השתדלות זו - שאין עליה ביקורת, לבין ההשתדלות הקודמת שלו בפנייה לשר המשקים. הרי זו התפרשה בחז"ל כהשתדלות יתר, שעליה שילם יוסף בשנתיים נוספות של כליאה.



את הדברים שלהלן יש לראות כהרחבת תירוצו הראשון של אורח החיים הקדוש. ובכן, שמעתי פעם מפי אדם גדול הגדרה קולעת להבדל בין חכמת יוון לחכמת ישראל. אלה הראשונים, אמונים על מתן חצאי תשובות לשאלות שהם חוקרים בחקירתם את הטבע. אין פגם בכך שלעיתים אין בכוחם להבין תופעת טבע עד הסוף, והם מסתפקים בהבנה חלקית שדי בה כדי לנצל משאב טבעי כלשהוא לתועלת האדם. גם בלומדנו את תורת הקב"ה ניתן למצוא דוגמאות כאלה, ואין כאן המקום להאריך.



הרב אליעזר גלינסקי. קרדיט: המרכז האקדמי לב



הפגם הוא במקום אחר, כאשר, לדוגמה, חכמי הטבע שואלים מדוע אבן המשתחררת מראש מגדל נופלת לארץ, הם משיבים: כי יש כוח גרביטציה. אך זו היא רק חצי תשובה. הם אינם משיבים על ה'מדוע'/'למה' עד תום. כלומר, מדוע יש כוח גרביטציה בעולם? והתשובה: כי כך ראה הקב"ה לטוב לקיום העולם, ולכן ברא מציאות טבעית זו.



חכמי יוון מתבצרים בעמדתם המתכחשת: "כתבו לכם על קרן השור אין לנו חלק בא-לוקי ישראל". אכן, יוסף אשר שם שמיים שגור על פיו תמיד. "בלעדי א-לוקים יענה את שלום פרעה", אמון על הראיה המעמיקה הרואה את יד הקב"ה אחר כל מהלך בעולם הזה. גם של זה הניתן לפרשו על פי כללי הטבע. אין לתמוה, אם כן, שפתרון מלא של חלום פרעה צריך לתת מענה לא רק לשאלה למה (=מה מביע) הפרות הרקות אכלו את השמנות וכד', אלא גם מדוע הראה הקב"ה לפרעה את כל זה?



נכון שחכם יווני היה מסתפק בהכרה בכך שיש ונגלה העתיד לאדם בחלומו. לדידו, זו תופעה מעניינת שקיימת במציאות בתנאים מסוימים, ותו לא. כמאמר הפילוסוף בספר הכוזרי על ההדבקות בשכל הפועל: "ואפשר שינבא אותך ויודיעך העתידות בחלומות אמיתיים ומראות נאמנות". אך לחכם הישראלי ברור שהתגלות זו היא מצד רצון השם, כך שפתרון החלום חייב לכלול התייחסות גם לדבר זה.



חג החנוכה הוא עיתוי מתאים להתחזק בהכרה זו. ידועה שאלת ה"בית יוסף": מדוע חנוכה נחוג שמונה ימים, ולא שבעה? הרי הנס היה רק שבעה ימים. אחת התשובות ששמעתיה מהגר"א וייס היא על פי דבריו היסודיים של הרמב"ן בסוף פרשת בא: "ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה". שבעת ימי הנס נגד הטבע מלמדים שגם בעירת היום השמיני היא גם כן נס, המתרחש רק בכוח רצון הא-ל העומד מאחורי הטבע. כאמור, זו היא תמצית ניצחון השקפת חכמת ישראל על חכמת יוון.



הכותב הוא ר"מ בבית המדרש במרכז האקדמי לב