"רוצים שלא יהיו עוד משפחות כמונו, הכאב בלתי ניתן לתיאור"

כל ערב אני הולך לישון ומרגיש איך הדם רותח בגלל כל התיק הזה", אומר עזריאל וינשטין, אביו של תומר וינשטין ז"ל (45), שיחד עם חברו יניב לוגסי ז"ל (44) מקדימה־צורן נהרג מפגיעת מכונית, בזמן רכיבה משותפת על אופניים בכביש 5511, סמוך לכניסה למושב בני ציון שבשרון. "אני שומע את הדיונים בבית משפט. זה לא ייתכן קלות הדעת של הדברים שנאמרים פה, אפילו מצד עורך הדין שלו. לכן אנחנו חייבים לעשות את המרב על מנת להגן על כל קהילת רוכבי האופניים וכל האזרחים. שום דבר לא יחזיר לי את תומר בני היקר, אבל הנהג הזה, יונתן פדידה, חייב לשבת מאחורי סורג ובריח למען יראו וייראו. כדאי שמדינת ישראל תתחיל לשנות כיוון מחשבתי כדי לשמור על אזרחיה".

ביום חמישי התייצבו בני משפחת וינשטין ולוגסי בבית משפט השלום בפתח תקווה לדיון רביעי בהארכת מעצרו של פדידה בן ה־29, נהג המכונית הפוגעת, החשוד בעבירות של המתה בחוסר זהירות, נסיעה במהירות שלא בהתאם לתנאי הדרך ונהיגה תחת שימוש בסמים. בתום הדיון הוחלט כי פדידה ישוחרר למעצר בית למשך עשרה ימים. המשטרה הגישה ערעור על ההחלטה לשחרר את פדידה, ובדיון במחוזי ביום שישי הערעור התקבל ופדידה נשאר במעצר.

"לא ייתכן שמישהו בעל אזרחות מרוקאית, מדינה שאין לה הסכם הסגרה עם ישראל, יישלח למעצר בית, שישמרו עליו דודים שלו תמורת ערבות של כמה אלפי שקלים", אמר עידן וינשטין, אחיו של תומר. "אני סומך על מערכת המשפט ועל משטרת ישראל שיעשו את העבודה בצורה הטובה ביותר וימצו איתו את הדין".

הבוקר נהיה לילה

שתי המשפחות החליטו להילחם כדי לדאוג שהדורס יקבל את העונש המקסימלי. הם הקימו מטה מאבק ומלווים את כל הדיונים בעניינו. "את ההודעה על הטרגדיה קיבלתי מבני, אח של תומר, שבמקרה היה שם באזור", מספר עזריאל וינשטין. "איך אומרים, בוקר אחד היום נהיה לילה. למעשה, מאז אנחנו מנסים במהלך היום להיות קצת מאופקים, אבל כשמגיע הערב אי אפשר לישון. אנחנו נמצאים הרבה מאוד בחוג האחים ועם עדי, אשתו של תומר, והילדים. מנסים לעשות את המקסימום כדי לשמור על האחדות, כדי שכל המשפחה לא תתפרק. זה קשה מאוד. הוא היה חבר מאוד קרוב שלי. שלושת אחיו ראו בו מודל לחיקוי. תומר היה אקסטרים בכל מה שהוא עשה, הן מבחינת הספורט, שבו ניסה להגיע לקצה, והן מבחינת העבודה, שבה עשה את המקסימום.

הוא עבד בחברת הייטק. הוא גם היה איש משפחה ואבא לדוגמה. היינו משפחה מאוד מגובשת, נפגשים בימי שישי, אני עושה קידוש. מותו של תומר יצר חלל עצום, עוד לא התאוששנו. בשבילנו חנוכה היה החג הכי שמח בשנה. בחנוכה אני מציין את יום ההולדת ואת יום הנישואים שלי, ועל הדרך הדלקת נרות, חגיגות ושמחה משותפת. עכשיו זה נהפך למשהו שקשה לי מאוד לתאר אפילו".

"הילדים נמצאים בתקופה מאוד קשה, עוד לא מבינים מה קורה סביבם, לא מעכלים. הם נמצאים בצמידות לטיפול פסיכולוגי", מספר מני שפירא, גיסו של לוגסי. "מירה אלמנתו שבורה ורצוצה. אשתי אפרת, שהיא אחותו היחידה של יניב, לא חזרה לעבודה בכלל. זה לא יום ולא לילה. אין שינה בלילות. זה סיוטים שהולכים וחוזרים. ההורים של יניב שבורים ורצוצים. היה להם בן אחד, ונותרה בת יחידה. עם מותו נהרס עולם שלם".

"אנחנו אפילו לא מעכלים עדיין", אומרת מיכל אהרוני, אחותו של וינשטין. "אני מרגישה שאני חיה בתוך איזה חלום בלהות, סיוט. יש פה אישה שאין לה בעל יותר, ושלושה ילדים שאין להם אבא. אין לי אח גדול יותר. אני אומרת את זה, וזה לא נתפס אצלי בכלל. תומר היה אבא כל כך דומיננטי בבית, עשה הכל וכולם הלכו אחריו. הבן הקטן שלי, בן שנתיים ושמונה חודשים, בא אליי אתמול ואמר: 'אמא, איפה תומר?'. אין לי מילים, ואז אני בוכה. הוא אומר לי: 'למה את בוכה, אמא? אני רוצה לראות את תומר, אני אוהב אותו'. מה אומרים לו? תומר היה הבכור מבין האחים. אחריו רויטל, עידן ואני הצעירה. לבן של עידן הייתה ברית ביום שבו תומר נקבר. הוא לא יזכה אפילו להכיר את תומר. ומה עם ההורים שלנו, שהיו צריכים לקבור את הילד שלהם?".

לא מחפשים נקמה
כאמור, מלבד הכאב, בני המשפחות מתמודדים בימים אלה גם עם המאבק המשפטי. "חשוב שהמדינה וכל הנוגעים בדבר יבינו שהבן אדם הזה הוא פצצה מתקתקת, ואת זה אפילו אמר השופט", אומר שפירא. "המדינה לא צריכה להקל בשום דבר. בן אדם לא נורמטיבי, שקם בבוקר מתוך עצימת עיניים לכך שיש לו כלי רצח ביד. הוא יודע שבכלי הזה ניתן לרצוח אנשים. על פי החשד הוא נהג בהשפעת סמים ובמהירות מופרזת, עם רכב ששיפר למטרות כאלה, הוא יצא מהבית, החריב שתי משפחות והשאיר שתי אלמנות ושישה יתומים. המסרים מאוד ברורים. עם כל הכבוד להומניות, לשחרר בן אדם כזה זה אומר שהוא שוב יכול לעלות על הכביש. הוכח כבר שהוא עלה על הכביש בזמן פסילה מנהלית. לכן אמרתי שמדובר בפצצה מתקתקת. חשוב שהוא יקבל את העונש המרבי הקבוע בחוק. זה לא סתם איזושהי תאונה מצערת. זה משהו שלא יעלה על הדעת".

אהרוני: "אנחנו לא מחפשים נקמה. בסך הכל רוצים שהענישה במקרים האלה תהיה מרבית. שתהיה הרתעה שתגרום לנהגים לא לעלות על ההגה מסוממים, או לנסוע על מכוניות משופרות. מה שקרה עכשיו יכול לקרות למישהו אחר. אנחנו רוצים שלא יהיו עוד משפחות כמונו. רוצים למנוע עוד מקרים כאלה, כי הכאב בלתי ניתן לתיאור. נהג נורמטיבי לא לוקח סמים ונוהג במהירות מטורפת בכביש שאמורים לנסוע בו ממש לאט. יש כל כך הרבה קורבנות חוץ מתומר ויניב: אילון אמסלם ז"ל, מיטל אהרונסון ז"ל, לי זיתוני ז"ל – כולם קורבנות של דורסים מתועבים. אין מספיק הרתעה. העונשים לא מספיק חמורים כדי למנוע כזאת התנהגות בכבישים".

"אנחנו מתכוונים להיצמד לפרקליטות, למשטרה ולבית המשפט. להיות בכל דיון, להשמיע את קולנו, לגייס כמה שיותר אנשים", אומר שפירא. "אין בלבי נקמה, ממש לא, אבל בן אדם צריך לקבל את העונש המרבי כי הוא מסוכן לציבור. חשוב שלא יקום המפגע הבא ויחשוב שהחיים ממשיכים כרגיל. אסור לתת לזה לקרות. השופטים פה בישראל רחמנים בני רחמנים. בינתיים, חייהן של המשפחות נהרסו. אחד שפוגע הוא לא מסכן, הוא מפגע".

"אנחנו נהיה בכל דיון כדי לקדם את זה, גם בשביל תומר ויניב שלא נמצאים איתנו", אומרת אהרוני. "המשפחות לא מתכוונות לוותר, אלא להיאבק עד גזר הדין ומצפות שהוא יהיה תואם לעבירה. אנחנו נגד עסקאות טיעון. יש קהילה שלמה של אנשים שמשפרים את המכוניות שלהם ועולים לרכב עם סמים. אנחנו רוצים שזה ירתיע אותם. אני רוצה למנוע את ההרג הבא. אם למשל השב"כ היה מתריע על מחבל עם פצצה, מה היו עושים? סוגרים חצי מהמדינה, מקימים מחסומים, מקפיצים צבא ומשטרה. אבל מה קורה כשעולה על הכביש פצצה מתקתקת בדמות נהג?".

הוא הסתכל לכם בעיניים בדיונים בבית המשפט?
"ישבנו על הספסל מולו באחד הדיונים, אני, אמא שלי, עידן ורויטל. כולנו הסתכלנו עליו. הסתכלתי לו עמוק לתוך העיניים והוא פשוט החזיר לי מבט. הסתכל עליי כאילו כלום, הסתכל על אמא שלי כאילו כלום. הוא אפילו לא השפיל את המבט. אין רחמים כלפיו וכלפי משפחתו. מישהו מרחם על משפחה של מחבל שהלך לעשות פיגוע? מישהו מרחם על הורי מחבל? אז גם במקרה הזה לא צריך לרחם. צריך לרחם על הילדים של תומר ויניב שיצטרכו להדליק נר חנוכה בלי אבא שלהם".

מה מצבם של הילדים?
"לעדי, אלמנתו של תומר, קשה מאוד. זה מרסק משפחה. גם הילדים לא מעכלים. זה לא נתפס. אני בעצמי התחלתי לקלוט זאת רק היום. תומר היה אבא שיוצא לאימון, חוזר, מכין לילדים ארוחת בוקר ולוקח אותם למסגרות. גם ביום התאונה, הבן הקטן שלו שלומד בכיתה ג' חיכה שיבוא לקחת אותו לבית הספר. אבל תומר לא הגיע".

"המשפחות סומכות ידיהן על מערכת אכיפת החוק ומכבדות כל החלטה של בית המשפט", אומר עו"ד גיורא אבן צור ממשרד קציר־אבן צור, המייצג את המשפחות. "במקביל שוקדות המשפחות על הכנת תביעות פיצויים על סך מיליוני שקלים כנגד הנהג הדורס וחברת הביטוח שביטחה את כלי הרכב הדורס".

עו"ד עדי כרמלי, המייצג את פדידה, מסר בתגובה: "אני מאוד מכבד את כאבן של המשפחות, ואפילו לא חושב שיש לי זכות להגיב לדברים שלהן. יחד עם זאת, אני אמשיך לייצג את הלקוח שלי בהליך המעצר ואתן לו את הייעוץ המשפטי שמגיע לו, כמו לכל אזרח במדינה".