עשר שנים וחצי עברו מאז הרצח בבר נוער, והמשטרה עדיין לא הצליחה לפענח אותו. כזכור, באירוע הטראגי נרצחו ניר כץ וליז טרובישי - ו-11 נפצעו. מייסד המקום ומי שניהל אותו אז, שאול גנון, נחשד בשלב מסוים במעורבות במניע לרצח, אך בסופו של דבר הוא נוקה מכל חשד. כזכור, עד המדינה בפרשה, זוהר חנקישייב, טען כי חגי פליסיאן ביצע את הפיגוע כנקמה על כך שגנון קיים יחסי מין עם אחיו הצעיר.
אתמול התראיין גנון לראשונה, בתוכנית "הפליליסטים" של גלעד שלמור ודורון הרמן ב-103FM, וסיפר על חייו מאז התפוצצות הפרשה ואחרי שנקבע כי יקבל פיצוי מהמדינה.
"הסיפור לא מאחוריי, כי בסופו של דבר שחוזרים על משהו, אנשים עדיין שואלים אותי את אותן שאלות ואומרים שהודיתי. זה לא נכון, מעולם לא הודיתי לא בחקירה ולא בהסכם. כשעושים גוגל על השם שלי כשאני מגיע למקום עבודה, אומרים לי שאני 'אובר קווליפייד והלוואי שתהיה אצלנו' ואחרי יומיים אומרים לי שהם בעצם כרגע לא צריכים".
אתה בלי עבודה עכשיו? בגלל האירוע?
"בלי עבודה, גם כי אני נזקק לטיפול פסיכיאטרי נפשי, הבריאות שלי התדרדרה וזה כמו פוסט טראומה. זה השאיר אותי עם אות קין, אין אף גוף במדינת ישראל שיקבל אותי לעבודה אפילו עכשיו".
למה, אם כל הסיפור קרס? אתה לא מסביר להם את מה שאתה מסביר לנו בטלפון?
"אני לא מנדב פרטים או קורא להם לעשות גוגל על שמי שידעו מי אני. אני מגיש את הרזומה שלי והתעודות וההשכלה וניסיון של כמעט 30 שנה של לעזור באנשים בייעוץ והדרכה. עד לפני שבועיים לא יכולתי אפילו לטפל בקשישים כי זה חסרי ישע ולא יכולתי להוציא תעודת יושר מהמשטרה וזה קצת עצר לי את החיים. אמרתי לשופט, ההגנה הכי טובה שלי היא להגיד תעשה גוגל על השם שלי ותראה מה מופיע, ותחליט אם אתה תעסיק אותי".
מדהים שגוגל לא שוכח לא שוכח שום דבר, גם אם דברים משתנים, זה היה ברמת חשד ואז קרס.
"אני אגיד את האמת עם היד על הלב: אם אני בעל חברה או מנהל מעון של ילדים, נערים או מבוגרים בסיכון, גם אני הייתי מגגל את השם שלי ורואה מה היה החשד נגדי - לא הייתי מעסיק אותי".
איך זה מרגיש לדבר איתנו? סיקרנו אותך באור לא חיובי.
"לא חיובי זה מאוד בלשון המעטה, למשל עד עכשיו אתה בטח בעומק לבך אמרת שהכל בסדר אבל אתה הודית".
"המטרה מקדשת את האמצעים"
כל העניין שהודית או לא הודית היה בניסוח מעורפל שאמרת שאתה זוכר את פליסיאן.
"לא נכון, זה לא שאני זוכר אותו, מעולם לא הודיתי שפגשתי אותו וגם אמרתי להם שלא פגשתי אותו בחיים. זה היה מקרה אחר של מישהו שהיה בינינו כביכול עימות על הקטע שהוא נעלב ממני ובכלל קרה שנתיים אחרי זה. במשטרה אמרו שבמידה ואני לא אתן להם משהו הרוצחים ייצאו לחופשי. אז אמרתי טוב בוא ננסח איזה משהו בראש שלי ושאתן להם מידע על לאיזה מפגש".
אתה מתחרט בדיעבד שנכנעת ללחץ המטורף הזה שהפעילו עליך?
"קודם כל כן, אבל אני יכול להגיד לך מה אני לוקח כאזרח במדינת ישראל שאין לו חברים מיליונרים ואין לו סוללת עורכי דין. דיברתי עם כתבים ועורכי דין פליליים שאמרו לי 'אתה אוכל את עצמך איך נכנעת ונפלת? ברגע שכף רגלך הייתה בתחנת משטרה נחרץ גורלך. וזה דבר נורא להגיד, כי זה אומר שהמטרה מקדשת את האמצעים, ומי יודע עוד כמה כמוני היו וללא זכות לעורכי דין שפענחו את הוואטסאפ וכל אלה".
אני זוכר אותך נכנס לדיון בהארכת המעצר, את המבט החלול והלא מרוכז ומנותק. תאר את הרגע בו נכנסת לתוך אולם רגע לפני דיון במשפט שדן בעניינך בעבירות מאוד חמורות.
"זה היה רגע מאוד מביש. הייתה בי תחושת ייאוש עצומה שהרסו לי את החיים. ידעתי שגם אם כל חברי הכנסת יאמרו שאני זכאי - אני לא אחזור למה שהייתי קודם. תמיד נמנעתי מזרקורים. אף פעם לא ביקשתי פרסים או תעודות הערכה. זה לא עניין אותי. רציתי לעזור לאנשים כי בילדותי עזרו לי. הייתי שלוש פעמים בהארכות מעצר, השופט דרש שיתנו לי תרופות ואני הייתי במצב של 400-300 רמות סוכר".
אתה חושב שזה השפיע על ההודאה שלך?
"לא. הרצון שלי בכל ההודאה הזאת, שהיא מפוברקת לחלוטין, אין בה שום דבר. בחיים לא עשיתי דבר כזה ואני לא אודה במשהו שלא עשיתי".
איך התקיימת אחרי?
"אני נתמך של הביטוח הלאומי ועברתי כמה ניסיונות התאבדות. אני לא במצב הנפשי הכי נחמד. ככל שקראתי יותר חומרי חקירה האמון במשטרה שלי ירד. האמון שלי במשטרה היה גדול מאוד".
אתה היית בעצם האיש שבאמצעותם ניסו לחקור את הפרשה. היית חלק מצוות החקירה.
"אנשים שכחו את זה".
"לא שופט את החניכים שלי"
אתה חש אכזבה גם מחניכים שלך שהיו חלק מהבר נוער?
"אני לא רוצה להיכנס לזה. לשפוט בני נוער בעקיפין יכול ליצור אצלם חוסר ביטחון. אלו אנשים שהיו עמוק מאוד בארון. כל החשיפה הזאת כשציפו מהם לתמוך בי הייתה עבורם לא פשוטה".
יצרו איתך קשר לאורך המעצר?
"בוודאי. לכל אורך הזמן חניכים דיברו איתי. זוהר עצמו התכתב איתי דרך הפייסבוק ונעזר בי כשניסה לדלות פרטים על הבר נוער. הראיתי את זה למשטרה אך הם סרבו לראות את זה".
באיזה שלב הוא ניסה לדלות פרטים?
"חצי שנה לפני זה. יש בידי את ההתכתבויות. הוא שאל אותי מה יודעים בפרשה ואיך אני יכול לעזור לו לצאת מהכלא. עזרתי לו, השגתי לו מעסיק ועדות אופי".
כשאתה מהרהר בזה יש לך ניחוש מי יכול היה לעשות את הרצח הזה?
"חלק מההסכם שלי כרגע הוא שאני מנוע מלגלות פרטים מוכמנים. יש לשמחתי פרטים שכאלה. אני לא הייתי רוצה להתייחס לזה כדי לא להרוס את הסיכוי אי פעם את הרוצח האמיתי של הבר נוער. זה בטח לא זוהר (חנקישייב) שעומד להשתחרר שבוע הבא. אין לו מושג מי הרוצח".
המדינה תפצה אותך בסכום של 200 אלף שקלים. זה טיפה בים לעומת הנזק שנגרם לך.
"לא רציתי את ההסדר הזה, אך אין לי כוח נפשי וכספים נוספים להמשיך את התהליך הזה. לצערי השופט די איים עליי, או שאסכים או שיפסוק לרעתי".
זה כל כך עגום. גם לא פוענח הרצח וגם נגרם נזק לכל כך הרבה אנשים. נראה לך שאי פעם הרצח הזה יפוענח?
"לפי הדברים המוכמנים הרוצח היה אדם מאוד בקיא בנושא. לא פסלתי את האפשרות שמדובר בשוטר ואני עדיין עומד על זה שזה מישהו שיש לו המון ידע בנושא הזה".
יש מצב שזה שוטר?
"שוטר, מאבטח של מטוס לשעבר, מישהו שעבד במשטרה ופוטר..."
מה תעשה עם הכסף?
(צוחק) "זה לא הרבה כסף, זה לא היה בשביל הכסף אלא כדי להכריח את המדינה להבין שהיא עשתה טעות. קיוויתי ליותר. קיוויתי שיסיקו מסקנות אך זה לא קרה. כל מי שהיה מעורב בפרקליטות ובמשטרה קודם. רוב הדברים המוכמנים לצערי יצאו החוצה והסיכוי למצוא את הרוצח הוא קטן. אנסה עם הכסף לשקם את החיים שלי ולהמציא את עצמי מחדש".