לפני שצוללים לשנה שבפתח, כדאי לחזור לסיכומי 2018. כמעט כל האנליסטים, שהסתמכו בין היתר על קברניטי המשק והערכותיהם הרשמיות, הצביעו על צפי להעלאות ריבית. דובר על שיפור מסוים במצב הכלכלה העולמית ולמשק הישראלי נחזתה עלייה באינפלציה. אך במבחן התוצאה - דבר מזה לא אירע, אולי אפילו להיפך.
האם כישלון ההערכות מייתר אותן? ודאי שלא. הוא רק אומר שמוטב להיות שמרן בנוגע אליהן, לזכור שהסביבה רבת אתגרים ודינמית ולבחון את עצמנו במרחקי זמן קצרים בהרבה. ואחרי ההסתייגויות, נתבונן בזהירות על הצפוי ב־2020.
בהתחשב בשקל החזק ובהיות המשק הישראלי יבואן של סחורות, סביבת האינפלציה צפויה להמשיך ולהיות ממותנת. בשל מרכיב הדיור - שבו חוברים מחירי שכירות נמוכים יחסית (תוצאת המטבע החזק) להיצע הדירות הרחב שיצרו שנות המחיר למשתכן - הרי שהאינפלציה עלולה עוד להפתיע אותנו כלפי מטה, לכיוון האפס.
למרות האינפלציה הנמוכה, אם נניח יציבות בשערי החליפין - הצמיחה תישאר באזור הפוטנציאל של המשק, כשאין באופק גורם שצפוי לעכב אותה באופן ניכר. מה גם שבמהלך השנה יחל ייצוא הגז ממאגר לוויתן ובמקביל, כנראה, תורכב סוף־סוף ממשלה בישראל.
התייצבות פוליטית היא מפתח חשוב בייצוב המשק, כשהגורם הבוער ביותר הוא הגירעון הגבוה שאיתו אנו פותחים את השנה. כל עוד אין ממשלה ותקציב, המשק שרוי בערפל. לכשתוקם ממשלה, סביר להניח שיתקבלו החלטות כמו העלאת מיסים וצמצום דרסטי בהוצאה הציבורית, כדי לסגור את הגירעון.
בנק ישראל מאמץ גישה שמרנית בתחום הריבית. כשהוא מתערב בשוק המט"ח, הוא עושה זאת בעיקר ברכישות מטבע זר. כשהוא מביט לעבר עמיתיו באירופה, הוא רואה סנוניות של העלאות ריבית בחזרה אל האפס, כלומר הניסוי בריבית שלילית נכשל, ולא סביר שיגיע לכאן. ייתכן עם זאת שנראה עוד מהלכים בתחום רכישות המט"ח, או צעדים אחרים.
האירוע הפוליטי החשוב של השנה, שמכתיב גם את הקונטקסט הכלכלי, הוא הבחירות בארצות־הברית. דונלד טראמפ, שמבקש את אמון הציבור מחדש, מבין היטב כי שוק המניות והנתונים הכלכליים הם האמצעי המרכזי לכך. לכן, הוא יעשה ככל יכולתו כדי לייצר סביבה עסקית וכלכלית נוחה: מהורדת מס חברות, כדי להקל על הכלכלה מבית ולספק לה קביים להתאוששות, ועד פשרה משמעותית במלחמת הסחר עם סין.
בפרוס 2020 השאלה הגדולה מכולן נוגעת לצמיחה העולמית. בחודשים הקרובים ניווכח אם הגענו לנקודת פיתול, שממנה תחזור הכלכלה מהדשדוש לאזורי הצמיחה, כשסין וכלכלתה העצומה ממשיכות להוות מפתח לשיעורי הצמיחה העולמיים.