קאסם סולימאני הרגיש בטוח מספיק, ואז עשה טעות אחת יותר מדי

קאסם סולימאני הביא עליו את מותו. התחבולן האיראני שהיה רגיל לרקוח תכניות ומזימות לשלל אויבים, לא ידע להעריך נכונה את האויב התורן, והגה עבורו מזימה אחת יותר מדי. 

לנשיא טראמפ באופן אישי יש תרומה לכך שקאסם סולימאני לא חש בסכנה המתקרבת. ביהירותו ובנסיגתו מן המזרח התיכון, הרדים טראמפ את האסטרטג האיראני המהולל. הוא גרם לו לחשוב כי אמריקה שבעה מסכסוכי האזור ולכן פניה לחזור הביתה. סולימאני שכח, כי גם לדוד סם יש כבוד. 

חבר עיראקי כתב לי השבוע מבגדאד, כי האמריקנים הפכו לבדיחה. מתפרעים עיראקים, אמנם בשליחות איראן, ביזו את כבודם לעיני כל במפגן ההשתלטות על השגרירות. אבל בזמן שסולימאני ואנשיו חגגו את השפלתה של אמריקה, שעון חייו החל לתקתק.   

בחודשים האחרונים הרגיש סולימאני בטוח דיו ומבוסס היטב בעיראק כדי לעבור לשלב התקיפה של מטרות אמריקניות. גדודי חיזבאללה, מיליציה עיראקית שפעלה תחתיו, תקפה את בסיסי הצבא האמריקני בבגדאד ומחוצה לה במרגמות. האמריקנים הגיבו בתחילת השבוע בתקיפה חזקה על המיליציה, והרגו עשרות מאנשיה. כך נולדה ההסתערות על השגרירות האמריקנית בבגדאד, שהיתה מתוכננת היטב ונעשתה ביזמתו של קאסם סולימאני. ההסתערות הזאת היתה דוגמה מייצגת למוחו הקודח. שימוש בבני חסות, יכולת ארגון גבוהה ודייקנות ביצועית, כדי לחולל אירוע ביטחוני במסווה של התפרצות עממית. סמלי כי דווקא בעיראק, ערש השיעה, מצא המצביא השיעי את מותו. העובדה הזו רק תעשה טוב למיתוס שנולד עם לכתו. 

שובו של המהנדס

יומיים לפני ההסתערות על שגרירות ארצות הברית בעיראק, תקף חיל האוויר האמריקני מחסני תחמושת של "גדודי חיזבאללה" בעיראק ובסוריה. זה פלג חמוש שאותו הקימה איראן, למעשה חטיבה במשמרות המהפכה האיראנים. על מידת הקירבה ביניהם תעיד העובדה כי מפקד הפלג, אבו מהדי אל־מוהנדס, נהרג הלילה ביחד עם סולימאני בבגדאד. אל-מוהנדס, פוליטיקאי מבצרה, שיעי כמובן, היה קצין במשמרות המהפכה. כינויו, "המהנדס", ניתן לו הודות להשכלתו כהנדסאי בניין, שאותה רכש בצעירותו, טרם עשותו דוקטורט במדעי המדינה. בין לבין השתלם בלימודי דת במרכזי השיעה של בצרה.  

סולימאני והמהנדס חששו, כי התקיפה נגד "גדודי חזבאללה" עשויה להיות רק ההתחלה. הם חיפשו דרך להרתיע את האמריקאים ובעלי בריתם, ונזכרו כי בלב בגדאד פועל מעוז אמריקאי. אם יאחזו בשגרירות בגרונה, חשב סולימאני, רק יאיימו עליה בלי לפרוץ פנימה - אולי יחשבו האמריקאים פעמיים לפני שיתקפו שוב. הוא והמהנדס לא ידעו כמה מחשבתם דלה הפעם, ואיזו מנה מחכה להם מעבר לפינה.  

השגרירות מצויה במתחם הממשל המבוצר בבגדד, המכונה "האזור הירוק". המתחם כולל מגורים, מבני ממשל ומסחר. הוא מוקף שריוניות וחומה ומוגן בכוחות צבא. פריצת המפגינים נאמני איראן לתוכו הייתה קלה כחריצת סכין בחמאה. עיתונאים תיעדו ללא קושי כיצד המתפרעים קרבים לשערי המתחם, הודפים בגופם את החיילים, ואלה נוהגים כמי שכפאם שד ומתקשים להפעיל כוח נגדי. גם אחר כך, כאשר הגיעו כוחות הצבא לאזור השגרירות, הם סולקו בידי המתפרעים, במקום שיסלקו אותם. 

החבר העיראקי, הבקי במתרחש, הסביר באותו בוקר כי חיילי הצבא, ובמיוחד מפקדיהם, פוחדים מן האיראנים ונאמניהם בעיראק. "המפקדים יודעים היטב מי שלח את המפגינים האלה, והם מבינים שאם הם יפעילו עליהם כוח, הם יפוטרו", סיפר בצער. 

כמעט 17 שנים חלפו מאז הודח סדאם חוסיין. יש להניח כי לאורך השנים מאז לכתו, התהפך העריץ העיראקי כמה פעמים בקברו. כולן הודות לקאסם סולימאני, שהפך את ארצו לחצרו הפרטית. מרבים לדבר היום על קאסם סולימאני בעיקר בהקשר הישראלי, אבל עם כל הכבוד לברנש הזה, השפעתו על רווחת אזרחי ישראל מוגבלת. את העיראקים, לעומת זאת, שיעבד להיות לו לעבדיו. עבורם, נטרפו הקלפים מחדש. 

הדלת המסתובבת 

ביום ראשון השבוע נועד קבינט השרים המדיני־ביטחוני לדיון בנוגע לזירה הפלסטינית. השרים דנו בשני נושאים עיקריים. לעזה החליטו להעניק חבילת מתנות קטנה, כחלק מן המו"מ עם חמאס, ואת הרשות החליטו להעניש בקנס כספי. בהודעה הרשמית שיצאה מירושלים לאחר הדיון הופיע רק נושא אחד, והשני הוסתר. נחשו מהו. 

לאורך שנת 2018 הקצתה הרשות הפלסטינית 149 מיליון שקל לפצועים או למשפחות שהידים. הוחלט כי הסכום הזה ינוכה מכספי המסים שמעבירה ישראל מדי חודש לקופת הרשות. החלטת השרים צוטטה בהרחבה בתקשורת, אבל דבר מן הדיון על עזה לא נמסר לידיעתה. 

חלפו כמה שעות, ואתרי חדשות ברצועה פרסמו את הסעיף הסודי. מתברר שישראל הסכימה להכניס לעזה דשן חקלאי, שעד כה היה אסור להכנסה, שמא ישמש להכנת חומרי נפץ; היא הרשתה לייבא אוטובוסים, אחרי שנתיים שבהן נאסר הדבר, משום שהם שימשו להובלת מפגינים לגדר. ישראל התירה גם לייבא צמיגים, שאותם אסרה להכניס כי הם הובערו בהפגנות. נוסף על כך, הרשתה לעזתים לרכוש סירות דיג, בניגוד למדיניותה. בתחום הייצוא, הסכימה למכור לישראל 600 טונות תות ויבולים נוספים. אפשר לנחש מדוע ניסתה ישראל להסתיר את הפרטים הללו. רבים רואים בכל הקלה לחמאס פרס לטרור, והעובדה שהקבינט אישר שורת הקלות כאלה עלולה לשמש כלי ניגוח עבור מתנגדי נתניהו, ועוד בתקופת בחירות. 

אבל לא רק מתנגדי ראש הממשלה עיקמו את פרצופם. גם בחמאס חשו כעס. שלושה ימים לפני כן נענתה צמרת התנועה ללחצי המצרים, והחליטה להפסיק את "תהלוכות השיבה", כינוין של ההפגנות לאורך הגבול. ישראל דורשת זה יותר משנה מחמאס לשים קץ להפגנות הללו, והנה, באה השעה והדרישה נענית בחיוב. בחמאס קיוו לתגמול נכבד. הם אומנם שמחו על דשן חקלאי ואוטובוסים, אבל לא לשם כך הפסיקו את ההפגנות. 

הדרישה העיקרית של חמאס מישראל היא הקלות שיביאו כסף. בעיקר רישיונות ייצוא, כמו התות למשל, אבל באופן מגוון ובמספרים גבוהים הרבה יותר. או רישיונות יציאה לפועלים שיעבדו בישראל באלפים ולא במאות. כל פועל כזה מכניס בממוצע 300 עד 500 שקל ליום עבודה. הסכומים זורמים למשק העזתי וביכולתם להקימו לתחייה. שכר הפועלים, לשם השוואה, הוא אחד מעמודי התווך של הכלכלה הפלסטינית בגדה בשנים אלה. 

מלכוד ושמו עזה 

בסופו של דבר, החלטת הקבינט ביום ראשון הייתה בבואה למצב הסבוך שאליו נקלעה ירושלים. כפי שכתבתי כאן לפני חודשים מעטים, ישראל הולכת ומסתבכת בתיק העזתי. אומנם היא חונקת את הרצועה, אבל ידיה המונחות על צווארה צמודות אליו כמו בדבק וכבר אינן יכולות להינתק. אם נברח משם, תרדוף עזה אחרינו. אם נגביר את החנק, ינושכו הידיים. 

ביום ראשון הענישה ישראל את הרשות על תמיכתה הכספית במחבלים. אבל הרשות היא גם עמיתתה של ישראל למאבק המשותף בטרור בשטחי הגדה. מנגנוני הביטחון שלה פועלים בשיתוף השב"כ וצה"ל במאבקם נגד גילויי אלימות. לפי ההיגיון הזה, אם הוחלט להעניש מי שתומך במחבלים, יש להעניש את חמאס פי כמה. והנה, הרשות קיבלה סטירה, וחמאס ליטוף. 

מבולבלים? ראו מה קורה בצד השני. באותן שעות שבהן התכנס הקבינט בירושלים, האשימו גורמי חמאס ברצועה את הרשות בשותפות לחיסולו של בכיר הג'יהאד האסלאמי בהא אבו אל־עטא. בחמאס טענו כי גורמי פת"ח בעזה גויסו בידי השב"כ, בידיעת הרשות ובברכתה, כדי להורגו בעת ששהה בביתו אור ל־12 בנובמבר. זו אינה הפעם הראשונה שבה חמאס מאשימה את הרשות בשיתוף פעולה ביטחוני עם ישראל. והנה, בזמן שבו שודר סרטון ובו הוכחות לכאורה לחלקם של אנשי פת"ח בהתנקשות, ישבו ראשי חמאס בבתיהם וחיכו לטלפון מקצין המודיעין המצרי, שישמיע באוזניהם מה החליט הקבינט. המצרי מילא את תפקידו, ובמקביל גם רמאללה עודכנה בתוצאות הדיון. עד עכשיו לא ברור מי משניהם התאכזב יותר - הרשות או חמאס.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל