מחקר מפתיע קובע שדווקא בטיפול פסיכולוגי יש ירידה בכנות. במחקר חדש שנערך לאחרונה באוניברסיטה העברית, בחנו החוקרים את השינוי בכנות, בהומור וביצירתיות לאורך טיפולים פסיכולוגיים. הממצאים הראו כי רמת היצירתיות של המטופלים השתפרה בטיפולים, אך רמת הכנות פחתה באופן מובהק.
האמת המרפאת, הכנות (העצמית וגם עם אחרים) כביטוי של אומץ ויכולת התמודדות, הן מאבני היסוד של החשיבה התיאורטית לגבי טיפול שכזה, ולכן מקובל לחשוב על שיפור בכנות כאפקט משמעותי והכרחי.
במחקר, שפורסם לאחרונה בכתב העת המדעי Psychotherapy Research, שתי טענות היסוד האלו נבחנו באופן אמפירי. הוא כלל 62 אנשים שעברו טיפול פסיכולוגי כ־37 שבועות בממוצע. את המחקר הוביל רפאל יונתן לאוס, דוקטורנט במגמה הקלינית במחלקה לפסיכולוגיה של האוניברסיטה העברית, בהנחיה משותפת של פרופ' אוריה תשבי ופרופ' (אמריטוס) גבי שפלר מהמגמה הקלינית במחלקה לפסיכולוגיה של האוניברסיטה העברית, ובסיוע שירותי בריאות כללית.
הממצאים הצביעו על עלייה ברמות המשחקיות והיצירתיות של המטופלים לאורך הטיפול, ולעומת זאת על ירידה במצוקה הפסיכולוגית וכן על ירידה ברמת הכנות. העלייה ברמות המשחקיות והיצירתיות בטיפול פותחת פתח למבט רחב יותר על השינויים החיוביים שטיפול פסיכולוגי מאפשר – לא רק הפחתת סבל. הסבר אפשרי לירידה ברמות הכנות לאורך הטיפול יכול לנבוע דווקא מכך שהיכולת לשקר היא חלק הכרחי בחיים החברתיים ואף מעידה על יצירתיות ואינטליגנציה.
כמו כן, מסתבר שהיכולת להסתיר או ממש לשקר היא מהדברים שרצוי לרכוש במהלך הטיפול הפסיכולוגי. יכולת זו לא מובנת מאליה, נדרשת גם הכרה עמוקה (ולא רק ידיעה אינטלקטואלית) בכך שהתודעה שלנו נפרדת מזו של אנשים אחרים. בנוסף, נדרשת הבנה של האופן שבו אנשים אחרים חושבים, מה הם יודעים, מה אינם יודעים, מה יכול לשכנע אותם ומה יעורר את חשדם או ייתפס כלא־אמין.
"פרויד טען שמטרת הטיפול אינה להפוך תגובה פתולוגית לבלתי אפשרית, אלא לתת לאגו של המטופל מספיק חופש כדי שיוכל לבחור בין אפשרות אחת לאחרת. הטיעון הזה שמטרת הטיפול אינה להפחית או להעלים סימפטומים אלא לאפשר בחירה, יכול להיות מורחב גם לתוצאה לא סימפטומטית של טיפול כמו רמת הכנות", מסכם יונתן לאוס.