זה קצת מביך, אבל בואו נדבר על זה: נפיחות וגזים. תופעה טבעית ולא נעימה. נפיחות בבטן וגזים שנפלטים דרך הפתח העליון של מערכת העיכול בגיהוק (“גרעפס") או מהקצה התחתון, מפי הטבעת. יש ונלווים לכך כאבי בטן, ולעתים גם קולות וריחות שמוסיפים מבוכה לא קטנה. כך או כך, המוטיבציה לצמצם את התופעה גבוהה. ולפני שנתייחס לדרכי התמודדות ולפתרונות, כדאי לדעת שהגוף מייצר מדי יום בין חצי ליטר לשני ליטרים של גזים, הנפלטים מעל 10 פעמים ביום. לרוב אלה פחמן חד־חמצני, חמצן, מימן וחנקן נטולי ריח. גזים המכילים גופרית (כתוצאה מפעילות חיידקית במערכת העיכול), הם האחראים לריח המטריד. הצטברות גזים בעיקר בגלל בליעה של אוויר או פעילות חיידקית מושפעת ממספר גורמים: דפוסים של התנהגות אכילה, מרכיבי התפריט, אוכלוסיית החיידקים במעי (מיקרוביום), פעילות מעיים לא תקינה, מחלה או בעיה בריאותית.
דפוסי התנהגות אכילה
בליעה של אוויר מתרחשת תמיד תוך כדי אכילה, אך היא מתגברת כאשר האכילה מהירה, כשלא לועסים היטב את האוכל וכשמדברים תוך כדי אכילה ולעיסה של מסטיקים (בפרט אלה המכילים ממתיקים במקום סוכר), וכששותים תוך שימוש בקשית. פיזור ארוחות קטנות במהלך היום מקל על הקיבה ומפחית את הסיכוי לנפיחות של הבטן שגורמות לה ארוחות גדולות.
מזונות בתפריט
הגזים הם תוצאה של אכילת מזונות מסוימים שאינם מתפרקים במעי הדק אלא במעי הגס על ידי חיידקים ידידותיים השוכנים בו. בתהליך הפירוק משתחררים גזים. זהו תהליך טבעי ונורמלי. נראה כי הראשונות שנתפסות כאלה שאחראיות לנפיחות וגזים הן הקטניות, במידה מסוימת של צדק. הסיבה היא נוכחות פחמימות מסוימות (אוליגוסכארידים) שאינן מתפרקות על ידי הגוף אלא על ידי חיידקים במערכת העיכול, שמפרקים אותן בתהליך תסיסה. חלק מתוצרי הלוואי של התסיסה הם גזים, וחלקם “ריחניים". אבל לא צריך לעשות הכללות. קבוצת הקטניות כוללת עדשים, שעועית, חומוס, סויה, פול, אפונה, תורמוס (וגם בוטנים וחרובים), יש שגורמות ליותר גזים ויש לפחות. הקטניות בעלות איכות תזונתית גבוהה, וחבל לוותר עליהן, כי אפשר לצמצם את תופעות הלוואי לאחר אכילה שלהן. ככל שהקטנית קטנה יותר (עדשים לעומת שעועית לבנה, למשל) נוצרים פחות גזים במהלך עיכולה, זאת כיוון שהיא מכילה יותר קליפה עם סיבים לא מסיסים. בנוסף, השריה של קטניות טרם הבישול והחלפה של המים פעם או פעמיים, גם במהלך הבישול, יסייעו להפחתה ביצירת גזים. קטניות מונבטות גורמות לפחות גזים ביחס לאלה שלא. יתרון נוסף להנבטה: לקטניות מונבטות בתבשילים (אפשר להוסיף גם לסלט או לכריך) נדרש פחות זמן בישול. גם ירקות ממשפחת המצליבים כמו כרובית, ברוקולי, כרוב, כרוב ניצנים, לפת, צנון וגם נבטים, בצל וארטישוק, גורמים ליצירת גזים יותר מירקות אחרים. חלב ומוצריו עלולים אף הם לגרום ליצירת גזים בגלל נוכחות לקטוז (סוכר החלב). כיוון שאלה מהווים מקור טוב לחלבון ולסידן, אפשר לצרוך מוצרים בעלי רמות נמוכות יחסית של לקטוז, לדוגמה גבינת קוטג' או מוצרים שעל אריזתם מצוין “דל לקטוז". לחלופין אפשר לצרוך תוסף תזונה שמכיל את האנזים לקטאז שמפרק את הלקטוז, גם במקרים שבהם כמות האנזים שהגוף מייצר אינה מספיקה. ממתיקים אלכוהוליים (על אף שמם הם אינם מכילים אלכוהול) המחליפים סוכר - כמו סורביטול, מלטיטול או קסיליטול - נמצאים בשימוש תעשיית המזון ועלולים לגרום לגזים ולנפיחות. ניתן לאתר אותם ברשימת הרכיבים שעל האריזה. דגנים מלאים או אלה המכילים גלוטן (חלבון החיטה) לעתים אף הם גורמים לגזים. ניסוי וטעייה הם הדרך לבדוק עד כמה יש לאלה השפעה. כדאי לעתים להחליף מוצרי חיטה כמו לחמים ופסטות באורז. שמן ושומן, מאפים ומאכלים עשירים בשומן, מטוגנים, מתובלים ברטבים עתירי שומן, אף הם יכולים להביא לנפיחות ולגזים. משקאות תוססים, ברור מדוע הם מגבירים את כניסת הגזים למערכת העיכול, בפרט אם הם משקאות דיאט המכילים ממתיקים אלכוהוליים. כיוון שיש שוני מאדם לאדם בהרכב אוכלוסיית החיידקים במערכת העיכול ובמידת הרגישות לרכיב מזון כזה או אחר, יש שיסבלו מגזים ממוצרים מסוימים ויש שלא. קפאין שנמצא במשקאות, בשוקולד ובתרופות עלול לגרום לגזים לאחד ולא לאחר. באופן דומה גם פירות מסוימים עלולים לגרום לכך, ובעיקר מיצי פירות (מיץ תפוזים, למשל). לכן מומלץ להפחית כמויות של מזון “חשוד" ולבחון אם יש שיפור.
פגיעה בחיידקי המעיים
בין שמדובר במחלה או בצריכה של אנטיביוטיקה ובין שמדובר באכילת מזון מקולקל, האיזון של אוכלוסיית החיידקים במעיים (איזון בין אלה הפוגעים בגוף, פתוגנים, לבין החיידקים שמיטיבים עם הבריאות) מופר, והדבר עלול לגרום לנפיחות ולגזים. על מנת לתמוך באחרונים ניתן במצבים אלה לספק תגבורת במזונות כבושים (כרוב, מלפפון) המכילים חיידקים ידידותיים, במוצרים פרוביוטיים כמו יוגורט ולנסות תוספי תזונה פרוביוטיים ופרביוטיים. גם כאן, ההשפעה אינדיבידואלית. ולכן נדרש תהליך של ניסוי וטעייה וצריך להתאזר בסבלנות. לעתים חלק מהטיפול יהיה שימוש בתכשירים הסופחים גזים (תכשירי פחם). יש ונפיחות, כאבי בטן וגזים אינם חלק מהתופעות הנלוות לתפקוד גוף תקין ומהווים סימפטומים לבעיה מורכבת יותר כמו עצירות, מעי רגיז, ריפלוקס, דלקת במעי וצליאק. לסיכום, אין צורך להשלים עם תופעת הגזים. במיוחד כאשר היא מתרחשת לעתים קרובות. בחינה של מה ניתן לשפר בהרגלי האכילה ובתזונה יכולה להקל את התופעה, ובמקרה הצורך מומלץ לפנות לרופא המשפחה כדי לשלול סיבה רפואית.