אירוע נקודתי דרמטי שהתרחש במפתיע, חיסול מפקד כוח “קודס” האיראני, קאסם סולימאני, הסיח מיד את הדעת מכל שאר ההתרחשויות בעולם. עיתוני סוף השבוע הופיעו כולם עם כותרת בלתי מעודכנת (החיסול בעיראק אירע מאוחר בלילה), כשהם מקדישים מקום נרחב לא רק לפרשת החסינות של ראש הממשלה, אלא גם, ובצדק, לתופעה המדאיגה: גל האנטישמיות הגואה באמריקה.
הידיעות מספרות לא רק על תקיפות במקומות שונים ברחבי ארצות הברית, ובעיקר בניו יורק, של יהודים חובשי כיפות, אלא גם על גינויים מצד אנשי ממשל, מנהיגי ציבור, ואפילו על התארגנות חמושה של צעירים יהודים להגנה עצמית. יהודים רבים מביעים חששותיהם לעתיד, נמנעים מלצאת עם סממנים דתיים. הקהילה היהודית השנייה בגודלה בעולם, אחרי ישראל, נתונה בחרדה גוברת, ובציפייה מהשלטונות להגן עליה.
בינתיים, ערוץ 12 פתח בסדרת כתבות על יהדות אמריקה, לנוכח הגל האנטישמי שגובה קורבנות יהודיים, ועל יחסי הקהילה היהודית וממשל טראמפ. מסתבר שגילויי השנאה לא ערערו את סלידתם של רוב היהודים מנשיאם הרפובליקני, וברובם נשארו נאמנים למפלגה הדמוקרטית – זו שגינתה בסוף השבוע את חיסולו של הארכי־טרוריסט האיראני, זו שעמדות שמאל מחלחלות לתוכה יותר ויותר, זו שכמה ממועמדיה לנשיאות ובראשם היהודי ה”סוציאליסט” ברני סנדרס הם ממבקריה הקשים ביותר של מדיניות ישראל. בנוסף, היקף התרומות של עשירי הקהילה היהודית לישראל פוחת והולך.
“בעוד רוב היהודים שחיים בישראל מעריצים את הנשיא האמריקאי, רוב היהודים שחיים בארצות הברית מתעבים אותו”, אמרו בערוץ 12. אכן, תמונת המצב החמורה שבה שרויה הקהילה היהודית כולה כנראה אינה משנה עובדה זו. אולי משום שרוב היהודים בארצות הברית אינם דתיים ומתערים היטב בסביבתם, חלקם אפילו מתבוללים גמורים. השאלה היא רק מתי תגיע הרעה גם אליהם.
רבים מיהודי ארצות הברית מחשבים בימים אלה את מהלכיהם וצעדיהם לעתיד. הם אף החלו לנקוט אמצעי זהירות והתגוננות. ואולם לא שמענו, לא בארץ ולא באמריקה, על הסקת מסקנה סוחפת הנובעת מהחיידק האנטישמי המתפשט – עלייה לישראל.
כידוע, שני מניעים עיקריים לה לעלייה ארצה מתפוצות הגולה – הרצון להגשים את החלום הציוני והימלטות מאימי האנטישמיות.
העילה השנייה היא עתה אקטואלית יותר. הרהורי עלייה אולי מקננים ביתר שאת עתה בקהילת אמריקה. לא רק דתיים ושומרי מסורת, גם יהודים ליברלים, חילונים ומזרמים אחרים, יבינו כי אין דרך אחרת לשמור באמת ובתמים על אורח חייהם, להבטיח ביטחונם האישי, להימנע מגילויי האנטישמיות.
אני נזכר בימים אלה בראש הממשלה המנוח יצחק שמיר, שנושא העלייה היה בראש מעייניו. כזכור, הוא חזה את פתיחת שערי ברית המועצות לשעבר, מנע את הנשירה, וזכינו לכמיליון אחים ממדינות חבר העמים לשעבר. לגלגו עליו ברומזו על כך בנאום שנשא בסוף שנות ה־80. גבות הורמו באומרו שבוא יבוא היום וגם מאמריקה השבעה והשאננה יעלו אלינו המוני יהודים. אבל יש להכשיר תחילה את לבבות יהודי ארצות הברית, אמר, יש לדרבן, יש לחנך. אנטישמיות כשלעצמה אין די בה.
בנאום שנשא לפני ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים בצפון אמריקה במרץ 1988, העלה ראש הממשלה שמיר את המסר הלאומי שלו: “התופעה של עם שפחות ממחצית בניו יושבים על אדמתם, היא תופעה בלתי נורמלית. עלינו להגיע למצב של עם נורמלי, שמרבית בניו יושבים לבטח על אדמתם... הדגש חייב להיות מושם כיום על המערב, שם ישנם עוד מיליונים של יהודים, ולשם יש להפנות את מאמצי העלייה. אני מתכוון למערב אירופה וכל הקונטיננט האמריקאי”.
אז נכון, העובדה שהקהילה היהודית באמריקה היא גורם משמעותי במערכת הפוליטית והכלכלית בארצות הברית, וביחסי ארצות הברית־ישראל, אינה צריכה למנוע מאיתנו לפתוח בקמפיין למען העלייה. הגל האנטישמי העכור בוודאי תורם לכך, אבל החזון הציוני והחינוך הציוני הם גורם משמעותי יותר. מההסתדרות הציונית העולמית, שעורכת כנס מחאה גדול כדי להתריע מפני האנטישמיות בארצות הברית, ראוי שתצא קריאת עידוד לעליית אחינו מאמריקה.
עוד מיליון יהודים בתוכנו, חלקם הגדול מארצות הברית – זה לא חלום באספמיה ולא חלום באמריקה. זו התגשמות חזונו של יצחק שמיר. זו ברכה לישראל. עלינו להיערך לכך.