אמש, זה סוף סוף קרה. היה זה הרי עניין של זמן עד שסיסמאות בסגנון "את יכולה להביא את האירוויזיון לישראל" ו"אני רואה אותך בגמר", אשר ניתנו כמעט לכל מועמד בשלבי האודישנים ב"הכוכב הבא לאירוויזיון", ייכשלו במבחן הזמן. ולראייה, גם השמות הגדולים והמבטיחים ביותר בתחרות נחלו אכזבה בשלב הדו-קרב האימתני.
ראשונים עלו מועדון הקצב של אביהו פנחסוב שהתמודדו מול לינוי אקלה ובעלה גיל. בכנות, אפילו לא טרחתי להקשיב לכל הביצוע מרוב שהיה לי ברור שפנחסוב לוקח. אופסי. אחרי גלי ההתלהבות המוצדקים שנשטף בהם פנחסוב בשלבים המוקדמים, הפעם תחושת המיאוס והביטחון העצמי המופרז בביצוע התעלתה על הכישרון והקסם.
המאשאפ בין "Zingara", הבלדה האיטלקית ל "נשמה כפרה מאמי" (שוב, שיר של ההרכב) לא הצליח לגבור על הזוג שביצע את "Diamonds" בגרסה מתוקה להחריד, וההרכב קיבל 52% בלבד. פנחסוב כפרה מאמי- ברור שזה עוד לא הזמן שלך ללכת, אבל למה אתה כל כך פוחד מקאברים?
דו-קרב נוסף שהסתיים בדרמה מפתיעה שייך לאוהד שרגאי ועדן זהר. שרגאי, שהשופטים הגדירו אותו כ"גאון ותופעה מוזיקלית" ביצע קאבר ל "Wake Me Up" של אביצ'י. הבמה אמנם הייתה מוכנה לשואו מפוצץ כולל תאורה, רקדנים ו'וייב' של מסיבה אך הביצוע הווקאלי היה חלש, שרגאי נראה מפוזר ובתמורה קיבל 57% בלבד וביקורות נוקבות משופטים.
עדן זהר, מצידה לא האמינה שזה קורה לה. המועמדת האנונימית כבשה את הבמה בביצוע מצוין ל- "Doo Wop" שכלל יכולות ווקאליות מרשימות, קטעי ראפ קצביים ונוכחות בימתית מעולה. זהר ניצחה בקלות והגיעה לתוצאה יפה- 80% וחמישה כחולים (לראשונה בפרק). שרגאי מצידו, התקשה להכיל את ההפסד אך לשמחתו, זה לא נמשך זמן רב, שכן קרן פלס ניצלה את הסייב היחידי שלה בשלב והעבירה את הזמר ההמום לשלב הבא.
קרב הדיוות שהתרחש בין דנה לפידות, היוצרת המוכשרת שהתגלתה גם כזמרת נהדרת לבין מורן אהרוני, הזמרת הוותיקה שהגיעה מוכנה לנצח בתחרות - היה מסקרן במיוחד. שתי הזמרות זכו לתשבחות בשלבים המוקדמים (טוב, כמעט כמו כל יתר המתמודדים) אך ברור היה כי רק לאחת מסוגן יינתן מקום ממשי בנבחרת.
ראשונה שרה לפידות את "I don’t wanna miss a thing" הקלישאתי- הביצוע היה צעקני, מתאמץ ובשתי מילים כמו שפלס הגדירה - "לא מוצלח". לעומתה, אהרוני הפציצה בביצוע בועט, אינטליגנטי ומפוצץ באנרגיה נשית ל "River של Bishop". אהרוני ניצחה בדו-קרב והותירה את לפידות להילחם על מקומה כמועמדת להדחה.
הדו-קרב האחרון כלל שני פייבוריטים חזקים במיוחד ורגע דרמטי אחד מטלטל. רביב כנר, הבחור עם המבט החודר, הכובע, והקול המרגש - שציפיות רבות נתלו בו ביצע את "The Show Must Go On" ונראה קפוא, מרוחק ולראשונה - לא באמת הצליח לרגש. נכון, גם אם יקריא רכיבים של מטהר אוויר - קולו יישמע נהדר, אך עדיין, הביצוע היה פחות טוב משמעותית.
אחריו, עלה דוראל סעדון, הצעיר המתוק שכבש את לב השופטים והקהל במוקדמות אך שניות אחדות לתוך הביצוע של "All Of Me", שכח את המילים. הזמר הצעיר התעשת במהרה, על אף רגעי הדרמה הקצרים, והצליח בסופו של דבר להביס את כנר ולהשיג הישג נאה במיוחד של 88%. רביב כנר, למרבה ההפתעה, מצא עצמו כמועמד להדחה.
לסיום, שני דברים שחייבים להיאמר בשלב זה: האם הפקת "הכוכב הבא" מודעת לכך שיש יותר מעשרה שירים בעולם? כמעט כל שיר שהושר בשלב זה, בוצע כבר בעבר בין אם בעונה זו ממש ובין אם בעונות קודמות. אני נשבעת שאם אשמע עוד ביצוע ל-"RIVER", אני אתחרפן. עם זאת, מסר חיובי להמשך: לא זכורים לי ביצועים כל כך מושקעים בשלב כה מוקדם של התחרות. שאפו לרקדנים, לתאורה ולהפקה בכללה על מקוריות וסטנדרטים גבוהים שאכן מצליחים לדמות תחושה של כמעט-אירוויזיון כבר עכשיו. כשמגיע, מגיע.