התנאי הראשון, הבסיסי וההכרחי להצלחה של נציג ישראלי בתפקיד בכיר בחוץ לארץ, במיוחד בארצות הברית, הוא שהוא או היא חייבים להיות חפים מכל זהות מפלגתית וללא השתייכות למסגרת אידיאולוגיות. כדי להבטיח מראש הצלחה בתפקיד, מוטב ועדיף שהבכיר הישראלי לא יהיה ידוע כמי שנמנה עם סביבתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ועם מקורביו.

ציפי חוטובלי, שמונתה ביום ראשון לשרת התפוצות מסמלת ומייצגת את ההפך הגמור מהתנאי הנזכר. זהותה המפלגתית ואמונתה האידיאולוגית הולכות לפניה והיא נחשבת כמקורבת לראש הממשלה. המסקנה הבלתי נמנעת היא, שחוטובלי צפויה להיכשל בתפקיד שרת התפוצות. אין לה סיכוי לפעול ולהפעיל בקרב הקהילה היהודית הגדולה בארה"ב. העובדה שנתניהו בחר בה לתפקיד שרת התפוצות חושפת את ראש הממשלה כמי שאין לו שבריר של מושג מה קורה בקהילה ואין לו קמצוץ של מידע מעודכן על הלכי הרוח בקרב הרוב הגדול, המכריע והמוביל בקהילה, או שיש לו והוא מתעלם ומבטל את הידוע לו. את המחיר על כך תשלם ציפי חוטובלי. לא בטוח שהיא מודעת ומוכנה לכך.

האם חוטובלי מודעת לעובדה שלא מדובר במשבר ביחסים בין ישראל לחלקים גדולים בקהילה בארה"ב? האם היא מעודכנת, שאין בכלל יחסים? גם ההגדרה נתק היא לשון המעטה פרועה שאיננה ממצה את תמונת המצב בין ישראל לקהילה. בקרב הרוב הגדול של יהודי ארה"ב ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא במעמד הנושק ל"אישיות בלתי רצויה". בתגובות לגל תקריות האנטישמיות בניו יורק, בהצהרות הגינוי לפגיעות ביהודים בשכונות ברוקלין ובנאומים שנישאו בהפגנה ההמונית שהתקיימה בניו יורק ביום ראשון,  ישראל לא הוזכרה. אף אחד לא התייחס לקיומה של מדינה יהודית עצמאית כמקור לסיוע ועידוד בעת של מצוקה מקומית, או כמקלט ליהודים המבקשים להימלט מצרה. 

חוטובלי מתכננת כנראה ביקור בניו יורק. ממליץ לה להצטייד בשכפ"צ. קרוב לוודאי שתרצה לפגוש נציגי מגזרים, מחנות וחוגים בקהילה. ראשית, השאלה היא, מי יכינו לה את רשימת סדר העדיפויות עם מי להיפגש. יש לקוות שהם יהיו אלה שמודעים לתמורות שעברו על הקהילה בשנים האחרונות, ושמכירים את מעמדם הנוכחי של הארגונים ושל האישים היהודיים. חוטובלי תקבל הלם ממה שתשמע וממה שייאמר לה בפגישות אלה. 

הרפורמים מנומסים. למרות הההתבטאות המעליבה שהשמיעה חוטובלי בגנות יהודי אמריקה היא תתקבל יפה בפגישה עם ראשי התנועה הרפורמית. אבל מה היא תענה ותשיב להם על השאלה או הטענה הראשונה שיטיחו בה? מדוע ואיך זה ששלוש שנים לאחר שמתווה הנגישות לכותל המערבי אושר בממשלה ההסכם לא בוצע ונזרק לסל? אותה שאלה היא תישאל גם בפגישה עם בכירים בתנועה הקונסרבטיבית שהסכם הכותל המערבי כולל גם את חבריה.

אם חוטובלי תבקש להיפגש עם יהודים מעולם האקדמיה, עם אינטלקטואלים,  עם יהודים בכירים מחוץ למעטפת המימסד היהודי המאורגן, היא תשמע ביקורת, קובלנות, כעס על הקפאון המתמשך בתחום היחסים עם הפלסטינים ועל העדר מדיניות המקדמת שלום.

חוטובלי מאוד לא תאהב את הדעות שתשמע על הממשלה הימנית-חרדית בישראל ועל המונופול של החרדים בתחומי דת שמעצים את האפליה נגד רפורמים וקונסרבטיבים. בשיחות פרטיות שתקיים עם בכירים וגורמים יהודיים, חוטובלי תופתע מן הבקשות שיופנו אליה להסביר את מה שקורה לראש הממשלה, את בקשת החסינות שלו, את הערכותיה לגורלו הפוליטי. 

איך מתכוונת חוטובלי לבצע פעולה לשיקום היחסים עם התפוצה הגדולה והמרכזית בארה"ב, כאשר שלושה מיליון וחצי יהודים, המזוהים כחברים או אוהדי הזרמים הרפורמים והקונסרבטיבים, מתהלכים כנעלבים, פגועים ומרגישים מנודים בעקבות הזלזול והבוז שממשלת ישראל מפגינה כלפיהם? האם יש לה משהו חדש, מרענן או מעודד להציע להם?