אף פעם לא הבנתי איך אפשר להפריד דיעות מבני אדם. תארו לכם מצב אבסורדי שבו מכניסים את הנייה, מנהיג החמאס לבית "האח הגדול", האיש בעל חזות הפנים שהיא די נעימה שממש לא נראה כמו מחבל, האם אפשר היה לאהוב אותו כבן אדם מבלי להיות מושפע מהדיעות שיש לו עלינו והמעשים שהוא עושה נגדנו בגלל אותן דיעות?
מצד שני, אני לגמרי יכולה להבין את אסיף, האיש המתלבט, שלא יודע באיזה צד לבחור, ונקרע בין החיבה שהוא חש כלפי ניר הרגיש והעדין, למעשים שלו בשטח כנגד חיילי צה"ל. דרך אגב, אסיף הוא אחת הדמויות היותר מעניינות והמורכבות שהיו בבית האח הגדול . הוא אינטליגנטי, רהוט, כן, סנטימנטלי, אנושי וחם והדרך שהוא מנתח את רגשותיו שלו, יכולה לשמש חומר מצוין ליצירה ספרותית שהוא ירצה לכתוב בעתיד.
מאידך, כאשר ניר כביכול רוצה להצטייר כאיש של שלום שדואג לעתידה של מדינת ישראל כמדינה כובשת במשך עשרות שנים, מצב שלא יכול להימשך לנצח לטעמו, ולכן הוא פועל במישורים כל כך לא מקובלים כמו ל"הלשין" עלינו ועל צה"ל בעולם, איך אפשר להתחבר אליו כאדם או לגלות אמפטיה כלפי מניעיו, שיהיו מוצדקים או לא, ככל שיהיו? אתה רוצה להעביר ביקורת, תעשה זאת בתוך גבולות המדינה שלך, למה ללכלך על אותו גוף שאליו אתה משתייך, דהיינו, הצבא, שאת מדיו אתה עדיין לובש? ואם יש לך כזאת ביקורת נגד גוף זה, למה לא תסיר את המדים?
בעצם, אם חשבנו שאסיף הוא האיש המתלבט, המתלבט הגדול יותר הוא ניר. מצד אחד הוא מכיר בחובתו של צה"ל להילחם ב"צוק איתן", מצד שני, הוא מזדהה עם הצד שנלחם בנו. ביג פאקינג דילמה. הגיע הזמן שיחליט באיזה צד הוא, כי אנשים מתנדנדים הם לא פה ולא שם.
אורן חזן לעומת זאת, לא מתלבט. הוא לגמרי שלם עם השקפת העולם שאומרת: אנחנו פה בשביל להישאר לנצח, גם אם זה יהיה במחיר לחיות תמיד על חרבנו על מנת למגר את האוייב, כי אין לנו ברירה אחרת. אורן חזן ורבים כמותו, לא מאמינים שעם סוג האוייב איתו אנחנו מתמודדים, אפשר לעשות שלום.
ואם ניר טוען שחזן מסית לאלימות, הייתי רוצה לשאול את ניר, האם הוא לא חושב ש"שוברים שתיקה", בפעולותיהם, מסיתים לשנאה ולאנטישמיות שהולכת וגוברת בעולם, שהשלכותיה בסופו של יום, גם גורמות לאלימות נגד יהודים באשר הם.
אז תגידו מה שאתם רוצים על אורן חזן, שהוא מסית ופרובוקטור והוא הילד הרע שצריך להעמיד בפינה, אבל הוא מונע מאהבה טהורה למדינה, ולגמרי האמנתי לו אמש כאשר דיבר עם רונן על אהבתו לארץ והתרגש עד דמעות. יחד עם זאת, אני גם מאמינה לניר שהוא חושב שהוא פועל נכון למען המדינה, למרות שהוא בעיני הוא הרבה יותר מזיק מאשר מועיל.
בשורה התחתונה, אתמול, היה פרק טוב באח הגדול, והכול בזכות כניסתו של אורן חזן לתוכנית שעורר את כל האמוציות והסערה שהתחוללה בבית, והעלה נושאים מעניינים לשיח. שרק ירבו סערות כאלה, גם אם יוסי, אבא של טילטיל, לא אוהב שמדברים פוליטיקה בבית. איך יכולה מדינה כמו שלנו שאין בה רגע דל מבחינה פוליטית, בטחונית או מדינית שהם ההוואי והדי אן איי שלנו, יכולה להתנתק מפרופיל זה, ברגע שהיא נכנסת לבית האח הגדול?
לכן, אני יכולה רק לקוות בשביל הפקת האח הגדול שאורן חזן ימשיך להישאר בבית ולהטיח את האמת שלו בפניהם של הדיירים ולעורר אותם לדבר, לריב, להתווכח, לצעוק, לבכות, ואולי בסוף, גם להשלים. בלעדיו, השממון ייפול על הבית ואוי לתוכנית שהתחילה בקול שאון גדול, ותדעך בקול ענות חלושה. אז שיסלחו לי כל יפי הנפש וכל אותם דיירים שמתמרמרים על הבלגן שאורן חזן הכניס לבית. אם הם חיפשו שקט ושלווה, הם צריכים לקחת צימר בצפון.
פייבוריטית נוספת בעונה זו מלבד אסיף, היא רות. עוד מתלבטת שנקרעת בין אהבתה לאביה, וסרבנותה לקבל את אורח חייו. גם תקווה, "המלפפון החמוץ" היא דמות מעניינת, מצחיקה שיודעת לעמוד על שלה. אפילו גד, חביב עליי, והוא רחוק מלהיות טמבלון בכיין. הוא כן וגלוי לב ולפעמים משעשע ומצחיק בעממיותו. הוא קורא לכולם "צבועים" ואני לא בטוחה שהוא לא צודק. "תעשה קוקוקוקו על כולם ותהיה אתה", מנחם יוסי את גד שבוכה על כתפיו. הצמד הזה הוא בהחלט אתנחתא קומית.
בגדול, זאת עונת המתלבטים, ושרק ימשיכו להתלבט. זה הרבה יותר מעניין מאשר בית שמתנהל על מי מנוחות וכולם כביכול אוהבים את כולם.