למדוד פחות ולחנך יותר: מבחני המדידה למיניהם, ובכלל זה מבחני המיצ"ב, לא רק משקפים מציאות של אי־שוויון אלא גם מייצרים אותה. העובדה שקיימים פערים בין קבוצות שונות בחברה - ידועה. אבל הפרסום של תוצאות המיצ"ב גורם להעמקת הפער. 

הורים, ובפרט הורים מקבוצות מבוססות, נוטים לבחור את בתי הספר הנחשבים יותר, היוקרתיים יותר עם ההישגים הגבוהים יותר – וכתוצאה מכך אותם בתי ספר מטפסים במדדי הציונים עוד יותר בעוד אחרים מידרדרים. נוסף לכך, הנטייה של יותר ויותר רשויות מקומיות לפתוח את אזורי הרישום ולאפשר בחירה של בית הספר מעמיקה את אי־השוויון בין בתי ספר. 

בסופו של דבר קיימת נטייה של תוכניות מצוינות שונות, מוסדות אקדמיים יוקרתיים ואף יחידות בצה"ל לחזר אחרי בתי הספר החזקים יותר, כך שנוצר מעין מעגל שמזין את עצמו. 

מבחנים (אילוסטרציה). צילום: אינג אימג'
מבחנים (אילוסטרציה). צילום: אינג אימג'


היכולת של משרד החינוך להקצות משאבים בצורה דיפרנציאלית היא מוגבלת. ראשית התקציב עצמו מוגבל, ושנית חלק ניכר מתקצוב החינוך מקורו ברשויות המקומיות ובתשלומי הורים וכך נפתח מחדש הפער. תשלומי הורים כוללים לא רק את התשלומים עבור בית הספר, אלא גם תשלומים על חינוך לא פורמלי של לימודי העשרה, חוגים ושיעורים פרטיים, תשלומים שמגבירים את הפערים בחינוך. 

אז מה בכל זאת אפשר לעשות? ראשית חייבים להבין כי עתיד המיצ"ב שייך לעבר וכי צריך למדוד הרבה פחות ולחנך הרבה יותר. את כל המשאבים על מדידה סטנדרטית צריך לצמצם למינימום. מבחנים אלה, כולל המיצ"ב, נולדו במקור כדי לתת למנהלים כלי להעריך את רמת הלימודים והאקלים הבית ספרי. במהלך השנים הפכו ציוני המבחנים לפומביים וכיום הם מהווים כאמור את אחד הגורמים להעמקת הפערים בחינוך. במקום עוד מדידה ומבחנים צריך לתת למנהלים אוטונומיה בפיתוח של כלי הערכה פנימיים, גמישים ויצירתיים ולעודד וללוות את בתי הספר בתהליך זה. 

עולם החינוך כולו צועד לתוך המאה ה־21 ומחפש שיטות למידה אחרות ובהתאם גם שיטות הערכה אחרות – מגוונות והוליסטיות. הרעיון שאפשר למדוד את כל הילדים על אותו הסרגל הוא רעיון ששייך לעידן המהפכה התעשייתית, ואילו כיום צריך להתמקד הרבה יותר בפיתוח מיומנויות של שיתופיות, אוריינות דיגיטלית, קידום יצירתיות ויזמות, טיפוח חשיבה ביקורתית ועוד. גם האקדמיה כבר נדרשת לאתגר של פיתוח שיטות ללימוד והערכה ברוח המאה ה־21 כדי להכשיר את המורים שלנו ללמד מחר אחרת – בצורה חדשנית, חווייתית ופורצת דרך. 

הכותב הוא חבר סגל הפקולטה לחינוך במכללת סמינר הקיבוצים