באחד הערבים של שנת 1965 יושבים בקפה "צינה" על פינת ריינס בואכה כיכר דיזנגוף טיפוסים המוכרים לחוקרי מחלק המוסר במדור המרכזי של המשטרה, ומדברים בצורה מלוכלכת על אחד שלטענתם הלשין עליהם למשטרה. "מוסר", "שטינקר", "מלשן" ו"מניאק", הם מכנים אותו בארסיות.
הטיפוס המדובר שזוכה לכל התארים האלו הוא לוי "כובע". מספרים עליו שנולד קירח ומעולם לא צמחה לו שערה על הראש. מגיל 3 כיסה את ראשו בכובע ואין בן אדם שיכול להעיד בשבועה שראה אותו ללא כיסוי על הראש.
כמה דקות לפני הדיבורים המלוכלכים חטף לוי "כובע" מכות רצח בחצר האחורית של הבניין שבו שכן בית הקפה. כשכבר נראה שהוא מאבד את ההכרה, הוציא מורדו "המגלח" מכיסו האחורי סכין גלבים והביא ללוי "כובע" וואחד כוסה על הלחי הימנית וירק עליו. הוא והחבורה שאיתו השאירו את לוי מדמם, יצאו מהחצר האחורית והתיישבו ליד אחד משולחנות בבית הקפה.
לוי "כובע" הובהל למחלקת השיפוצים של בית חולים איכילוב, שם טיפל בו ד"ר בוריס כהן, המכונה "החייט". במשך שנים תפר "החייט" עבריינים שפתחו להם כוסה בפנים והטביעו בהם חותם של מלשינים. לפני שהכוסה הפכה לריצ'רץ' בעקבות התפרים של "החייט", עשה לוי "כובע" טעות טרגית.
בזמן שהוא שוכב על מיטת השיפוצים, כש"החייט" עומד לצדו עם מספריים ביד ומכין גזה לחבישה, שלח לוי "כובע" את ידו לכיוון אחוריו של "החייט", וניסה לכייס לו את הארנק שבלט מכיס מכנסיו. הד"ר הרגיש ביד המנסה לשחרר לו את הארנק ובאופן אינסטינקטיבי הכה בה. בלי כוונה המספריים נתקעו בידו של הכייס, מה שגרם לו לפצוח בקונצרט צרחות, קללות ואנחות כאב בטונים גבוהים, שהקפיצו את כל הנוכחים בחדר המיון.
"החייט" נבהל מתקיעת המספריים וביקש אלף סליחות וכפרות, אבל לוי "כובע", שהיה באמת מניאק, אמר לרופא האומלל שאם הוא לא שם לו כעת אלפייה הוא מגיש נגדו תלונה להנהלת בית החולים ולמשטרה על פציעה בנסיבות מחמירות. הדוקטור המשיך להתנצל, ודמעות נזלו לו מהפנים והתערבבו בדם שנזל מידו של לוי "כובע", שבינתיים העלה את מחיר הפיצוי ל־1,500 שקל.
הבכי והצעקות נפסקו כשלחדר המיון נכנסו שוטרים שהוזעקו והחלו לגבות עדויות מהנוכחים על מה שהתרחש במקום. במקביל ד"ר בוריס "החייט" שלף את המספריים מידו המדממת של לוי "כובע", ומאחר שהיה הרופא התורן היחיד ששולט בתורת התפירה, הוא החל לתפור את החור שנפער בידו של לוי "כובע", שלא הפסיק לקלל את הרופא האומלל. כשסיים את מלאכת התפירה, עזב "החייט" את חדר המיון וביקש ממנהל המיון להביא לו מחליף, כי אינו יכול להישאר ולו לרגע אחד נוסף בחדר המיון לנוכח ההתרחשויות.
לאחר שגבו עדויות, אזקו השוטרים את ידיו של לוי "כובע" וגררו אותו מהמיטה. הם הודיעו לו שהוא עצור בגין ניסיון גניבה, איומים וניסיון סחיטה.
הסיבה שבגינה פוצצו ארבעת הקרימינלים את לוי "כובע" הייתה קשורה למעצר בן שבוע בפנסיון הממשלתי באבו כביר, שבו שהו לאחר שנחשדו בפריצה לחנות שעסקה במכירת זהב ותכשיטים ברחוב שינקין בתל אביב. הרביעייה, שהייתה מוכרת כחבורת פורצים מקצוענית שדפקה הרבה מכות במרכז תל אביב, עשתה טעות ומכרה סחורה גנובה לאחיו של לוי "כובע", וזה סיפר על העסקה לאחיו. תמורת הקלות בתביעה שהתנהלה נגדו, מכר לוי "כובע" את הרביעייה למשטרה, וזו עצרה אותם בהפתעה באשמת התפרצות וגניבה מהחנות בשינקין.
כשהשתחררו מהמעצר, עשו אחת ועוד אחת והגיעו למסקנה שקונה הסחורה, אחיו של לוי "כובע", הלשין עליהם. הם עשו לו כיפה אדומה והביאו אותו למבנה של אחד מחבריהם באזור שפך הירקון. שם קשרו אותו לעוגן כבד שהיה על החוף והחלו לגרור אותו למימי הירקון המצחינים, כשהם מבטיחים לו שכשיצא מהמים הוא ישתוק כמו דג באופן טוטאלי.
האח האומלל של לוי "כובע" חרבן במכנסיים מפחד ונשבע שהוא לא הלשין עליהם. "אולי אחי זימר לשוטרים תמורת הקלות בתיק המתנהל נגדו", מכר את אח שלו.
חבורת הפורצים, שהייתה דלוקה משימוש באסוואד (אופיום) ומשתיית אלכוהול, השאירה את האומלל במים עם העוגן ויצאה לכיוון אולם הסנוקר שנמצא מעל הקפה בכיכר, שם היה לוי "כובע" מנהל את עיסוקיו המלוכלכים, שכללו קנייה ומכירה של שעונים גנובים, מסחר באצבעות חשיש, ניהול הימורים על משחקי סנוקר ועוד עיסוקים כאלו ואחרים, שכמעט מדי יום הסתיימו בקללות, קטטות ומספר פעמים גם בדקירות שסיפקו פרנסה למיון איכילוב, שכונה "מחלקת השיפוצים והפחחות".
זה המקום להכיר יותר מקרוב את רביעיית הפורצים, שעשו דרכם לכיוון הסנוקר כדי לסגור חשבון עם לוי "כובע" השטינקר. הדמות הבולטת ברביעייה היא מורדו "המגלח", שנחשב לאחד מספקי העבודה העיקריים של מחלקת השיפוצים והפחחות באיכילוב. מורדו, יצור שהתנשא לגובה של כמעט שני מטרים, נחשב לחם מזג ואלים, שהטיל חיתתו על רחובות תל אביב. הוא היה נכנס ויוצא מפנסיונים ממשלתיים בגין עבירות אלימות וגרימת חבלות חמורות, לכל מי שלא בא לו טוב בעיניים.
לצדו אפשר היה תמיד לראות את ניסו "גיבנת", שהיה ההפך הגמור מ"המגלח". נמוך קומה, כפוף עם גבנון מעיק על הגב. ניסו "גיבנת" למד בצעירותו בבית ספר מקצועי והיה אלוף בענייני נטרול מערכות אזעקה ופריצה למקומות שבהם היו כספות ומגשי תצוגה של אוצרות נוצצים.
השלישי היה אבו "הנהג", שלא נגע בסמים או באלכוהול והיה מוביל את החבורה למקומות העבודה שלהם בטנדר שלו או ברכבים שהיה לוקח מבעליהם מבלי שביקש רשות. הוא היה ממתין להם עד שסיימו את העבודה ולוקח אותם עם הסחורה אל דירת מסתור, שם אחסנו את הרכוש הגנוב.
הרביעי בחבורה היה עמרם "החלקלק", בחור נאה בעל עיניים כחולות ים וחיוך מצודד, שהיה מסוגל לחזר אחרי זבניות בחנויות שבהן היה לחבורה עניין. אחרי שהזמין אותן לערב חלומות שלא ישכחו בחיים, היה מוציא מהן את כל המידע הנדרש על החנות שבה עבדו, מה שהקל על הרביעייה לבצע עבודות נקיות במינימום זמן ובעת שהחנות מלאה בסחורה נוצצת.
אבו "הנהג" החנה את הטנדר בקרבת אולם הסנוקר, והרביעייה עלתה לאולם. כמה שחקנים ישבו ליד שולחנות המשחק, ואחרים ניהלו הימורים על המשחקים, כשלוי "כובע" מעודד אותם להמר תוך שהוא מקלל אותם וקורא להם קמצנים ופחדנים. עד הרגע שמולו הופיעה הרביעייה. הוא כמו בלע את הלשון וחיפש בעיניים כעכבר במלכודת דרך מילוט. אבל זה היה מאוחר מדי. מורדו הרים אותו באוויר והעמיס אותו על הכתף כמו היה שק תפוחי אדמה. לוי "כובע" צווח, קילל, התחנן ואז נשמט לו הכובע מהראש, ולראשונה התגלה ראשו הקירח.
זה היה מראה מבחיל: הראש נראה כאילו שהה בתנור לוהט, אדום עם שלפוחיות ופצעי מוגלה, מה שהסביר מדוע מעולם לא הסיר את הכובע.
הארבעה ירדו במדרגות לחצר האחורית, שם כיסחו ללוי "כובע" את הצורה, תוך שהם מטיחים בו את כל הקללות המופיעות בספרות המקצועית על עולם הפשע. מורדו "המגלח" שלף את סכין הגלבים, פתח אותה והתקרב ללוי "כובע". בעוד חבריו אוחזים בשטינקר בידיים וברגליים, ליטף מורדו את הלחי הימנית של לוי "כובע" ואז עבר ללטף את הלחי השמאלית. "הלשנת עלינו, יא מניאק, יא מוסר, יא שטינקר, בן אלף מאה שרמוטות. באיזה צד אתה רוצה את הכוסה: ימין או שמאל?".
לוי "כובע" יילל מפחד, והצרחות שלו גרמו לאנשים מהבית הסמוך להשקיף מהחלונות, אבל כשהבינו שיש להם עסק עם חוליגנים, סגרו את התריסים והחלונות מפחד, להוציא שכן אחד שצלצל למשטרה והודיע שבחצר של הסנוקר שוחטים בן אדם.
מורדו המשיך להתעלל במלשין, עד שלוי "כובע" חרבן במכנסיים מפחד. מורדו האכזרי לחש לו שלפני שעה גם אחיו חרבן במכנסיים. "וואללה, אתם משפחה של מחרבנים, אה?", גיחך. מורדו נראה כמי שמקבל החלטה והביא חיתוך מהיר על לחיו של לוי "כובע" מהאוזן עד הפה. סכין הגלבים, שבה נוהגים ספרים מקצוענים מהדור הישן לגלח את לקוחותיהם, האדימה. מורדו ניגב אותה במכנסיים של לוי "כובע", שהושלך לאדמה, והרביעייה יצאה דרך המעבר לכיכר והתיישבה בקפה "צינה", מבסוטים עד הגג מהחוויה המסעירה ומהנקמה המתוקה־אדומה במלשין שבגללו ישבו במעצר.
לוי "כובע" ישב בחדר מבודד ומצחין במרתף תחנת המשטרה בדיזנגוף, כשקצין המודיעין המחוזי פקד ליאון כהן נכנס לחדר. "תציל אותי, כהן, באמא שלך תציל אותי. הם כמעט רצחו אותי. הבאתי לך אותם על מגש, באמא שלי סיכנתי את החיים שלי בשביל להביא לך אותם. תראה מה הם עשו לי".
פקד כהן הביא לעציר הבכיין סטירה מצלצלת בצד של התחבושת שכיסתה את החתך. "יא בן זונה, טינופת", הטיח בו קצין המשטרה והוריד לו כאפה על הלחי השנייה. לוי "כובע" ההמום הבין את המתרחש רק כשפקד כהן אמר לו בקול מאיים: "ניסית לכייס את אבא שלי בבית חולים, איימת עליו שתפגע בו ובמשפחה שלו אם לא ייתן לך 1,500 שקל. אמרת שתגיש נגדו תלונה על גרימת חבלה גופנית חמורה. לאבא שלי, יא חתיכת דפוק". פקד ליאון כהן הוריד עוד שתי כאפות מלאות עוצמה בשני צדי פניו של העצור המיילל. "אם מורדו והחברים שלו לא יגמרו עליך, אני אגמור עליך, יא זבל".