אם לא שמעתם עד כה את השם בילי אייליש כדאי שתשאלו את בני הנוער בבית, כי מדובר בכוכבת הפופ המדוברת ביותר בעולם כיום, כזו שנתפסת בעיני מבקרים ברחבי העולם כפורצת דרך.
בשבוע שעבר הוכרז כי אייליש (18) נבחרה לבצע את שיר הנושא של הסרט החדש וה־25 במספר בסדרת ג'יימס בונד "לא זמן למות" (No Time To Die) ובכך הפכה לזמרת הצעירה ביותר בהיסטוריה של סדרת הסרטים המיתולוגית שהקליטה את שיר הנושא, כשהיא נכנסת לרשימה מכובדת של אמנים שעשו זאת לפניה, בהם פול מקרטני, טום ג'ונס, שירלי בייסי, מדונה, טינה טרנר ואדל.
"זו הרגשה מטורפת לקחת חלק בזה. לשיר את שיר הנושא בסרט שהוא חלק מסדרה אגדית זה כבוד ענק", סיפרה אייליש בראיון שפורסם ב"גרדיאן". "ג'יימס בונד זה הסרט הכי מגניב שקיים. אני עדיין בהלם".
הבחירה בה לבצע את שיר הנושא בסדרת הסרטים הנצחית היא עוד גושפנקה להיותה אחת הזמרות המובילות והמצליחות ביותר בעולם כיום, וגם הצעירה שבהן. "עצם זה שבילי קיבלה את ההצעה לשיר את שיר הנושא של ג'יימס בונד זה כבוד מטורף שמעטים זוכים לו, ומי שזוכה לזה מגיע לשם מצויד בקריירה מטורפת", מסבירה נועה הרשקוביץ, עורכת תרבות בתוכנית "גאולה ולונדון" בערוץ כאן 11, "האחרונה שזכתה לזה הייתה אדל, ובואו נודה על האמת, אדל היא לא, אבל כל הקלפים נפתחים בפניה ונראה שהיא בדרך המאוד נכונה".
אם לא די בלשיר על סוכן ה־MI6 המפורסם בעולם, ב־2019 הגיעה אייליש למקום הראשון בטבלת 100 הגדולים של מצעד הבילבורד האמריקאי עם המגה להיט Bad Guy, ואלבום הבכורה המצליח שלה When We All Fall Asleep, Where ?Do We Go הגיע גם הוא למקום הראשון במצעד האלבומים המצליחים ביותר של בילבורד.
בטקס פרסי הגראמי ה־62 שיתקיים בעוד שבוע, אייליש מועמדת בשש קטגוריות שונות, ונחשבת לזמרת הצעירה ביותר שנכנסה לארבע הקטגוריות הגדולות של הטקס ("שיר השנה", "אלבום השנה", "האמן החדש הטוב ביותר" ו"הקלטת השנה") ותתמודד מול קולגות כמו ביונסה ואריאנה גרנדה.
מפלצת מתחת למיטה
בעוד שהקולגות שלה שרים ושרות בעיקר על רומנטיקה וזוגיות, היצירה של אייליש נוגעת בנושאים בעלי מסר, שמביעים את הלך הרוח וקולו של דור ה־Z. השירים שלה עוסקים בחרדת נטישה, בצורך בכוח, לא מעט בשנאה עצמית ובציור המציאות האפלה מנקודת מבטה. כך למשל בשיר Xanny (כינוי לקסנקס) היא מתנגדת לשימוש לא אחראי של בני נוער בסמים. בשיר All The Good Girls Go To Hell היא עוסקת בדת ואמונה כשהיא מציגה את הטוב והרע מנקודת מבטו של השטן. בשיר Bury A Friend בחרה אייליש לתאר את מערכת היחסים המבלבלת שלה עם המפלצת שנמצאת מתחת למיטתה כשבסופו של דבר היא הופכת למפלצת הזו בעצמה. השיר Wish You Were Gay נכתב בהשראת קראש שהיה לאייליש בגיל 14 על נער שלא היה מעוניין בה ובסופו של דבר התברר לה שהוא היה גיי. ב־Bad Guy, השיר שהמליך אותה, היא מדברת על המאהב שלה כאדם קשוח ופרוע ועל ניסיונה לאתגר אותו.
"אם רוצים להבין את הסיפור של אייליש, אפשר לעשות השוואה שיכולה להישמע מפתיעה", טוען אמיר בן דוד, עיתונאי ובעל בלוג מוזיקה ב"זמן ישראל" וחבר להקת אבטיפוס. "מה שבילי אייליש עושה לעולם הפופ היום זה בדיוק מה שנירוונה עשו לעולם הרוק בתחילת הניינטיז. זו הייתה תקופה של רוק אצטדיונים מפלצתי, עם הבגדים המעוצבים והקליפים המושקעים בטירוף. הרוק הפך להיות תעשיית ענק. ואז הגיחו נירוונה, עם חולצות הפלאנל, השיער המג'ויף, וכמובן עם האישיות הממגנטת של קורט קוביין ועם השירים האדירים – ופתאום חזרה התחושה שמתחת לכל העסק הזה, יש אמת ויש כאב ויש כנות. לא רק שואוביזנס. בילי אייליש עושה עכשיו בדיוק אותו הדבר לעולם הפופ".
"בעשורים האחרונים עולם הפופ גדל והתנפח. ההפקות נהיו גדולות יותר משנה לשנה – למשל השואו העצום של ביונסה בקואצ'לה, ההופעות של ג'יי זי, של קניה ווסט, שינויי התדמית של מיילי סיירוס. ופתאום מגיעה מישהי משום מקום, בסך הכל ילדה, כותבת את השירים בחדר בבית עם אח שלה, ובום, עוקפת את כולם בסיבוב. יש תחושה שאייליש היא אמנית, לא דמות שהונדסה על ידי התעשייה. תסתכל על הקרדיט של השירים שלה – היא ואחיה. לא מדובר ב־20 קרדיטים לשיר, לכל מי שהנדס בו כל פינה כדי שתתאים בדיוק לטעם של הרגע. והכי חשוב: מדובר בשירים אדירים. אחרת זה פשוט לא עובד. זה נכון שזה לא תמיד מספיק, אבל לאייליש יש שירים פנטסטיים, היא גם אחלה זמרת, עם תוספת לא מוסברת. אני ממליץ לצפות ביוטיוב של ההופעה שלה בפסטיבל רדינג באנגליה. עולה שם בחורה בת 17 וקצת ומרימה 80 אלף איש לשמיים. היא לא עשתה את המסלול של להופיע בפני עשרה אנשים ואז 50 ואז 1,000 וצברה ניסיון וביטחון. היא עברה מחדר השינה אל הבמות הגדולות. זה סיפור הצלחה שאני לא זוכר כמוהו שנים רבות. לאן היא תיקח את זה? נקווה שהיא תדע להתנהל נכון".
חינוך ביתי
בילי אייליש פייראט ביירד או'קונל נולדה בהיילנד פארק שבלוס אנג'לס בדצמבר 2001 להורים אמנים ממוצא סקוטי ואירי. אמה, מאגי ביירד, היא זמרת, יוצרת, שחקנית, מדובבת ולוליינית, ואביה הוא השחקן פטריק או'קונל. אייליש קרויה על שם סבה ביל שנפטר בטרם נולדה ושמה הפרטי השני, אייליש, ניתן לה בעקבות סרט דוקומנטרי שראו הוריה על שתי תאומות סיאם מאירלנד שלאחת מהן קראו אייליש.
הוריה דגלו בחינוך ביתי ובגיל שמונה הצטרפה למקהלת הילדים של לוס אנג'לס. בעקבות אחיה, פיניאס או'קונל המבוגר ממנה בארבע שנים, החלה בגיל 11 לכתוב ולהלחין שירים. במקביל, בילדותה, למדה ריקוד, אך פציעה במהלך שיעור היפ הופ גרמה לה לגנוז את החלום להפוך לרקדנית מקצועית.
בנובמבר 2015, בהיותה בת 14, יצא לאוויר העולם שירה הראשון Ocean Eyes, מתוך מיני־אלבומה הראשון Don’t Smile At Me שיצא ב־2017. אחיה פיניאס עשה את ההפקה המוזיקלית והפך לשותפה ליצירת השירים ולהשראה. השיר זכה לביקורות חיוביות, אך גרסת הרמיקס שלו היא שהפכה להצלחה מסחררת והחלה ליצור דיבור סביב הזמרת המתבגרת. שירי המיני־אלבום נכנסו אומנם למצעדי הפזמונים השונים אך דורגו במקומות די נמוכים.
ב־2018, לאחר סיבוב הופעות ראשון, תקליט ויניל שכלל שני שירים מהמיני־אלבום שלה בגרסה אקוסטית וקאבר אקוסטי ל־Hotline Bling של דרייק ושיתופי פעולה עם הזמר חאליד והראפר וינס סטאפלס, החלה אייליש לעבוד על אלבום הבכורה שלה.
סינגל הבכורה מהאלבום – You Should See Me In A Crown – הפך ללהיט גדול והתברג במקום ה־41 במצעד הבילבורד האמריקאי. הסינגל השני – When The Party’s Over – העפיל למקום ה־29 במצעד. Bury A Friend הרחיק עד המקום השישי ו־Bad Guy זינק בצורה מטאורית עד למקום הראשון ובישר באופן רשמי על נסיקתה של אייליש בשמי תעשיית הפופ.
במרץ האחרון שחררה אייליש את אלבום הבכורה שלה, ששיר הנושא מתוכו הוא בעצמו שאלה פילוסופית - כאשר כולנו נרדמים, לאן אנחנו הולכים? - שמבטאת את האווירה המיוחדת והמעט אפלולית של האלבום, שנטה לשלל סגנונות כמו פופ, טראפ ומוזיקה אלקטרונית. בחודש שעבר פורסם כי האלבום, שיצא גם בפורמט תקליט ויניל וקלטת טייפ, היה הנמכר ביותר שנת 2019.
"אני חושבת שסוד ההצלחה של בילי אייליש טמון בעובדה שהיא בעיקר הביאה משהו מאוד 'פרש' שלא היה קיים לפני כן בעולם הפופ", מסבירה המפיקה המוזיקלית והזמרת עדי אולמנסקי, "היא הצליחה לשלב בין משהו שהוא מצד אחד מאוד מתקשר, נגיש ומתוק ומנגד להביא 'אטיטיוד' ו'אדג', לכבוש, מצד אחד, גם את חובבי המיינסטרים שאוהבים פופ, ומצד שני גם את המוזיקאים האיכותיים והמפיקים שמחפשים את הדברים המאתגרים יותר. היכולת שלה לשלב בין שני הדברים האלה בצורה מאוד מדויקת זו ההשפעה העיקרית שלה מבחינה מוזיקלית. גם המראה והלבוש שלה מביאים משהו מאוד חדש".
יש בהפקה המוזיקלית משהו פורץ דרך?
"בהחלט. כל ההתנהלות והגישה ההפקתית ממש מרעננת ושונה. היא ואחיה לקחו דברים שלרוב יכולים להיחשב כשליליים, נגיד סאונד עם בסים מוגזמים וקצת בדיסטורשיין שנשמעים כואבים, ועשו מזה משהו מגניב".
אבל אייליש הפכה לכוכבת ענק לא רק בגלל המוזיקה שלה. לעולם לא תראו אותה מעלה לאינסטגרם תמונה שלה בביקיני או בבגדים חושפניים, הקליפים שלה אפלוליים, אוונגרדיים ולעתים אבסטרקטיים, וכוללים לא מעט דם ושאר אלמנטים לא סקסיים בעליל, בניגוד לכוכבות פופ אחרות. אייליש לא מנסה למכור אשליות של חיים מושלמים. נהפוך הוא. בראיונות שונים סיפרה אייליש על תקופת דיכאון ופגיעה עצמית שחוותה כשהייתה צעירה יותר בעקבות הפציעה ופרישתה מריקוד. היא סיפרה גם על הפרעת גוף דיסמורפית, מה שמסביר את הבגדים הגדולים והרחבים ממידותיה. בנובמבר 2018 חשפה כי היא סובלת מתסמונת טורט וכן התוודתה בראיון כי היא חיה עם סינסתזיה (ערבוב חושי).
העובדה שהיא מדברת על הפרעות אלו בראיונות ולא מנסה לצייר תמונה מושלמת של מוצר פופ, גרמה לבני נוער בכל העולם להתחבר אליה ולשיריה שמושפעים מנושאים אלו, כשהיא נחשבת עבורם מודל לחיקוי אנושי ואותנטי, בניגוד לכוכבות הפופ נטולות הפגמים.
הלבוש והסטייל המיוחדים של אייליש הפכו אותה גם לאייקון אופנה. כיסויי ראש צבעוניים שמכסים חצי פנים, מכנסיים רחבים, כובעים צבעוניים וחולצות עם דמויות מצוירות הם רק חלק מהלוק. לאחרונה, אחרי שיתוף פעולה עם בית האופנה הצרפתי לואי ויטון, השיקה קולקציה עם רשת האופנה H&M.
"היא קונטרה לזמרות כמו אריאנה גרנדה, טיילור סוויפט וקייטי פרי", אומרת הרשקוביץ. "היא לא נראית כמוהן, לא נשמעת כמוהן ולא מדברת כמוהן. היא מעין טינאייג'רית טיפוסית שכל מי שמרגיש קצת אאוטסיידר מאוד מזדהה איתה. מצד שני, היא התמסחרה מאוד מהר עם ליין האופנה וכו'".
"מבחינה אופנתית, בקליפים שלה, בילי אייליש, כמו בחיים האמיתיים, מושפעת מאד מכל מה שקשור לסטריט", מסבירה הסטייליסטית איה מלמד. "הלוקים שלה בדרך כלל בצבע אחד מכף רגל ועד ראש כשהשיער בינתיים בצבע שונה בכל קליפ. היא נעה בין אאוטפיטים צבעוניים לטוטאל לוקים בצבע לבן בדרך כלל בשילוב תכשיטי כסף גסים. בכל קליפ עד עכשיו נראה שיש אלמנט יוצא דופן, אם זה עכביש שיוצא לה מהפה, דמעות שחורות שזורמות לה מהעיניים, סיגריות שמכבים לה על הפנים, כנפי ענק ועוד.
לדעתך היא גם מובילת דעת קהל בנושא האופנתי?
"בילי אייליש כרגע בעיניי אולי בין מובילות דעת הקהל בין הגדולות ביותר אצל צעירים ובעיקר נוער באופנה ובכלל. הסגנון הבועט שלה נראה כמו גרסה מעודכנת של אבריל לאבין של תחילת שנות ה-2000. הסגנון שלה הוא מה שנחשב בעבר למוזר והיה גורר הרבה הרמות גבה, אך אייליש קיבלה חיבוק ענק מהמיינסטרים ונראה שסוחפת אחריה אנשים רבים מבחינה אופנתית. מאחוריה שיתופי פעולה עם H&M וברשקה למשל. היא מושפעת מאד מתרבות הסטריט ואוהבת ללבוש מותגים בומבסטים. בד"כ סווטשירט ומכנסי טריינינג תואמים הרבה פעמים בצבעים חזקים, צבעי ניאון. היא לובשת בגדים בגזרת אוברסייז כדי שלא יתייחסו יותר מדי למבנה הגוף שלה לדבריה ובאמת לא נראה שהיא צריכה את זה".
לצד מהללי אייליש, יש גם את המקטרגים שלא מתלהבים מההייפ שנוצר סביבה. לטענת מבקר התרבות ארז מירנץ, מחבר הספר "החיים הם הרע במיעוטו", הצלחתה של אייליש היא זמנית. "אייליש עושה משהו שהוא כביכול חתרני ואותנטי בתוך המיינסטרים, אבל כשבוחנים אותה לעומק יש פה בעיקר עטיפה שנועדה להשיג הצלחה מסחרית תוך כדי משיכת קהל איכותי יותר", הוא מנתח. "בהתחלה אנשים כמו דייב גרוהל וחובבי אלטרנטיב הביעו התלהבות. בסוף מגלים שגם כאן, אין הרבה נשמה. הדור הנוכחי של צרכני הפופ מחפש משהו שונה, ואייליש הגיעה להם בזמן הנכון. השאלה היא מה יהיה אחרי, כי מה שנחשב פעם חתרני, היום הוא כמעט ברור מאליו".