פרולוג

היינו חבורה קטנה. את לילות שבת היינו מבלים בדרך כלל אצל ירדנה ונתן. גם אריק ולאה היו בחבורה הקטנה שלנו, והיו שם גם צדי ושלמה. וזהו.

אריק רודיך, שקראנו לו אר'קה, היה ממונה על התכנים הבידוריים. היה מביא קלטות וידיאו, לרוב של מונטי פייתון. לא היה לנו מושג מאיפה סחב אותן. לפעמים היה מביא גם קלטות אודיו שנקראו קסטות, ומשמיע לנו "דגים". את ה"דגים" הוא דג לפרנסתו. היו כאלה שרצו להנציח את יצירותיהם, והוא היה מגשים להם את החלום, מקליט אותם באולפן מקצועי ומעניק ליצירות שלהם עיבוד מוזיקלי. את מיטב ההקלטות המוזרות של הדגים שהוא דג זכינו לשמוע באותם לילות שבת אצל ירדנה ונתן.

והיו גם הדברים שכתב. יצירות מוזיקליות שהיו ניגוד גמור לאריק, שהצטייר לפעמים כאר'קה הפרחח.

שאלתי אותו פעם מאיפה באות לו המנגינות. "הן באות לי בחלומות", ענה. "ואז מה?", שאלתי. "ואז כמו שאדם כותב את החלום שלו, אני ניגש לקלידים ומנגן אותו".

בתוך כל איש דולק לו נר קטן

שאלוהים בנשמתו נתן

קבל אותי באהבה

לי על הלהבה

חבק אותי כי עוד מעט מחשיך

ביחד ולחוד מחר נמשיך

כשהשמיים נפתחים

רואים את כל המלאכים

רואים מכאן את כל המלאכים

עזור לי לעבור את החיים

ולגלות בלב את אלוהים

כאן על כתפך הרחבה

אמצא את כל האהבה

("רואים את כל המלאכים" / נורית בת־שחר צפריר)

תמונה ראשונה

ישבתי על הפנדר

צלצל הטלפון

מה יש, שיצלצל לו

נדחף כבר שיגעון

הבן אדם יושב לו

בסוף מתחיל לכתוב

אז תנו לחיות

הטלפון הפסיק כבר

הלך הרעיון

הסתיר לי את המוזות

לקח שם ת'אחרון

כבר שתים עשרה ורבע

בארבע יש אולפן

צריך לכתוב!

("ישבתי על הפנדר" / רוני בראון)

ככה הוא התגלה, בשיר שטיפס והגיע עד בין עשרת השירים הראשונים במצעד הפזמונים. זה היה אחרי שהשתחרר מלהקת הנח"ל. הוא היה קלידן ב"סיפורה של להקה", התוכנית ה־24 של הלהקה, שבה השתתפו בין השאר אסתר שמיר, מיקי קם ויהודה עדר.

כשחזר מלימודי מוזיקה בארצות הברית ואחרי שנחשף לפאנק ולשאר סגנונות מוזיקליים שלא היו בדיוק קרובים לסגנון של להקת הנח"ל, הוא התחיל לשיר ולנגן. בהתחלה בעיקר בהקלטות לאלבומים של אומנים. למשל ב"יחס חם" של דני ליטני.

היה לי החבר הזה

שקם כל יום בבוקר

וניסה בכל הכוח לשנות את העולם

היום הוא מגלה

שהוא שילם על זה ביוקר

הוא לא צעיר יותר. והוא לבד

ואיפה הן כולן?

("יחס חם" / די ליטני)

זה היה רוני בראון, יוצא להקת פיקוד הדרום שהשתלב בצוות ההנהלה של חברת CBS, שהחליט להמר על אריק רודיך כזמר. ככה הגיע רודיך הזמר לצמרת מצעד הפזמונים עם "ישבתי על הפנדר", שיר שהלחין ועיבד למילים שכתב לו בראון. באותה שנה הוא גם הופיע בפסטיבל נואיבה, וסומן כאחד הכוכבים החדשים המבטיחים בפופ הישראלי.

"החגיגה תשתולל בשלושה מוקדי התרחשות", כתבה עליזה וולך בספטמבר 1977 בעיתון "דבר": "על הבמה המרכזית יופיעו מיטב אמני הפופ הישראלי". בין הכוכבים שלום חנוך, יהודית רביץ, יוני רכטר ואריאל זילבר, ציינה וולך גם את שמו של רודיך. הכוכב הצעיר שר יחד עם כל חבורת הכוכבים שיר שהולחן במיוחד לאירוע על ידי מתי כספי, המנהל המוזיקלי של הפסטיבל, למילותיו של המנחה דורי בן זאב.

צוחקים מראש כל גג

נעשה לכם פה חג

הבנים על הבנות

זה הזמן. רוצים לחיות!

חגיגה. חגיגה

נואיבה, נואיבה

אני בא, אני בא

אני דג, אני חג

אל תדאג

אתנחתא

לאמא שלו קראו טובה, לאבא שלו קראו אבא. מגיל צעיר היו אריק ואחיו מופיעים באירועים עם התזמורת של אבא האבא, שהיה כנר ומורה לכינור וגיטרה. בהופעות נאסר עליהם לקרוא לאבא שלהם "אבא", מחשש שהקהל יגלה חלילה שהוא אביהם של שני הנגנים הצעירים. אבל הם גם לא יכלו לקרוא לו בשמו הפרטי שהיה כזכור - אבא.

לימים התמסר רודיך לכתיבת מוזיקה מקורית לסרטים בנושא ניצחון הרוח היהודית בתקופת השואה. באחד הסרטים האלה הוא מצולם בזמן הופעה בפני צמרת חיל האוויר. "אני עצמי דור שני לשואה", הוא נראה אומר לקהל, "אני רוצה להזמין את הדור הראשון, את המורה הראשון שלי למוזיקה, את אבי מולידי אבא רודיך". ואז עולה לבמה אבא רודיך, ניצול השואה. השניים - אריק בפסנתר ואבא בכינור - מביאים בנגינתם המופלאה את הקהל כולו להתרגשות מצמררת.

תמונה שנייה

ב־1984, כשנחצ'ה היימן המלחין המהולל שב ארצה משהות ארוכה ומוצלחת באנגליה, הוא גייס את רודיך כמנהל המוזיקלי והמפיק של ערב שיריו "חופים". "נחצ'ה הוא עושה מנגינות ואני מכור למנגינות יפות", אמר בראיון שערך איתו לקראת המופע יוסי חרסונסקי ב"מעריב". "אני לא מנסה לכפות עליהן עיבוד מודרני", הוסיף האיש שהביא לנו כמה שנים לפני כן את "סטאללה", אלבום המופת האינסטרומנטלי עם מוזיקה אלקטרונית פורצת דרך.

"אני לוקח על רודיך טרמפ כדי להזניק את שיריי קדימה", אמר נחצ'ה היימן באותו ראיון. "יש במינוריות של היימן משהו מאוד לוקאלי וקסום", כתב חרסונסקי, "ועובדה היא שמוזיקאי מודרני כאריק רודיך מצא עניין בשירים שנישאו לפני כעשרים שנה בפיהם של הגבעטרון וחמישיית גלבוע". "נחצ'ה הלך לחו"ל להרוויח לחם, והגיע לגבינה ושמנת", סיכם אריק רודיך הצעיר. "עתה הוא מחלק אותן לזמרים ולמוזיקאים צעירים. זו דרך יפה".

נחצ'ה היימן נפטר ב־2016. האיש שידע הצלחות מקצועיות וכלכליות והושיט יד למוזיקאים צעירים בראשית דרכם, נפטר חסר כל.

כמו רוח בהרים

כמו שיר בלי מנגינה

כמו רחש בברושים

כמו אש שלא כבתה

כמו הלך שחלף

מבלי לומר מילה.

אני ממשיך לשיר

אני ממשיך לראות

אני ממשיך לחלום

את כל מה שהיה

("אני ממשיך לשיר" / נחצ'ה היימן)

אפילוג

ב־20 בדצמבר 2012 פרסמה מעיין רודיך את הפוסט הזה:

בכאב קשה מנשוא נקטף מאיתנו אחי הקטן, האהוב מכל, יובל צבי רודיך, בן אריק רודיך ולאה לופטין.

יובל הצעיר והמוכשר נפטר בגיל 24, אחרי מאבק במחלת הסרטן. הוא נקבר בבית העלמין בקיבוץ אפיקים, מקום הולדתה של אמו.

שבע שנים אחרי הטרגדיה ההיא, ב־5 בפברואר 2019, נפטר אריק רודיך בביתו ביפו מדום לב. לפני שנה בדיוק ליווינו את אריק לבית העלמין בקיבוץ אפיקים, שם נטמן ליד בנו יובל. הוא היה בן 65.

אריק רודיך הלך לעולמו. הוא היה ממבשרי הבשורה האלקטרונית והאמביינט בישראל. בין היתר עבד עם אמנים כיגאל בשן, עדנה לב, ירדנה ארזי, עפרה חזה ולאה לופטין. הוא הלחין מספר פסקולים לסרטים מקומיים, ועל שניים מהם ("נגוע" ו"בצלו של הלם קרב" - א"ק) זכה בפרס האוסקר הישראלי.

(אתר וואלה)

הפעם האחרונה שבה שיתפנו פעולה הייתה לקראת אחד האירוויזיונים. כתבנו ביחד שיר לקדם אירוויזיון, שאותו ביצעה מי שהייתה אז אשתו, לאה לופטין.

זה לא הרבה, זה לא מעט

זה לא ממש, זה לא כמעט

זה לא קרוב, זה לא ליד

זה מטפטף לאט לאט

פעם היו לי חלומות

פעם היו לי חלומות

והם גדלו והם גבהו מאוד מאוד

אי פעם

עד שעייפו ממלחמות ומשנאה

וזעם

לו רק ידעתי להשיב אותם אליי

כמו פעם

את כל חלומותיי.