סיפוח זוחל: טפטף גשם מגעיל כזה בצהריים, ונכנסתי לכוננות של חרדה בכביש, מנהגות של מפלצות הג'יפים שלוקחות סיבובים על 80 קמ"ש, בדרכן לאסוף את הצאצאים ממוסדות החינוך.
ואז רוברט התקשר.
"אני עצוב קוף. כלום לא קורה. הבטחת לי שהשבאב יתחילו להשתולל, שאוטובוסים ורכבות יעופו באוויר, וכלום לא קורה. אתה בא לאהרל'ה?"
"כן, אני בדרך", הגבתי, "אני רק משתדל שאיזו אידנע לא תזרוק אותי מהכביש, כי בדיוק היא מתקנת איפור. אל תדאג השבאב מתארגנים. זה לא הניינטיז, הם איבדו חדווה, יש להם חרדת ביצוע, אבל זה יקרה. העראברים לא יאכזבו".
הוא אמר שהלוואי ואני צודק, שהוא מתגעגע לאקשן, כי יותר שמייח כאן. "אתה שומע, דודה שלי שירלי נקטפה בדמי ימיה, אמא שלי הודיעה לי. אני מתלבט אם לטוס ללוויה לטורונטו, כי אני לא רוצה להפסיד את כל הכיף כאן. מה אתה אומר?"
"בת כמה הייתה האלטע־אידנע?", שאלתי.
"צעירונת. בת 97, אולי כמה חודשים יותר. היא רק רצתה להחזיק עד סיפוח הבקעה. היא חלמה על הסיפוח, אני משוכנע בזה", הוא סיכם ביובש.
ניסיתי לנחם אותו ואמרתי לו שהיא הקורבן הראשון של "עסקת המאה". "תגיד רוברט, שירלי השאירה לך משהו? איזה בניין דירות או איזו מזכרת אחרת, משהו לילדים שלך?"
הוא צחק ואמר שאינו יודע. בשביל זה צריך לטוס, כדי לברר.
"שמע, אתה רק מחפש סיבה לברוח, אני בעד שתטוס. אני רק מבקש שתלמד את הקדיש, שלא תצחק כמו טומטום, כפי שהיה בלוויה של אבא שלך. אתה יודע שטעטע כמעט שבר לי את היד כשהתחלת לצחוק? ואהרל'ה אמר שאתה אידיוט, אבל זה מלידה, אז מורטון ששכב שם על העגלה בטח לא כועס. אז אל תעשה בושות בטורונטו. וואו, איזו פוסטמה בלונדה עקפה אותי מימין. טוב, אני בדרך, אל תהיה עצוב מדי".
# # #
כן, אנחנו בציפיות לאסונות. אחרי הערב ההזוי בוושינגטון, שבו עמדו שני נאשמים על הפודיום והודיעו על עסקה במעמד צד אחד, רק הציניות תציל אותנו. רוברט מתמחה בהקמת קבוצות רכישה לנדל"ן בארה"ב, ובכל חודש הוא נמצא מחצית מהזמן באמריקע. אבל מצאתי לו יעד להשקעה מיד עם פרסום "עסקת המאה" ביום שלישי.
"בנאדם, כסף על הרצפה. למה שלא תשקיע בבקעה? תחשוב בגדול על כל היידעלך עם הכיפות, תבנה להם יישובים, אני אהיה הפרזנטור שלך, נעשה קצת ציונות. אתה יודע מה, בוא לא נקפח את החניוקים, תבנה גם כמה שיכונים בשבילם, ותהיה גואל אדמות ישראל, לך על זה".
בשביל להיפטר ממני הוא אמר שהוא ישקול את זה אחרי שידור "האח המפגר", וגם אם מוטי איווניר יצליח להשאיר את הפועל אשקלון בליגה הלאומית, כי עכשיו הישרדות הקבוצה מאוד מטרידה אותו.
אבל אז דודה שירלי נקטפה בדמי ימיה. הגעתי לאהרל'ה לפניו, ועדכנתי אותו שרוברט נורא עצוב. לא הייתה לו סבלנות אליי, אז ביקשתי שיכין לי פיתה של חומוס ילדים (חומוס פלוס צ'יפס פלוס פרוסות מלפפון חמוץ) ואורו עיניו. "קוף, אכלתי שלוש פיתות כאלה מהבוקר. אני בהתקף, אז אני אכין לשנינו", אמר.
"אתה באמת פסיכי, אהרל'ה. ביום ראשון אכלת שתי צלחות סלט בצהריים, והכרזת שאתה בדיאטה. איך ברביעי אתה כבר חזרה עם הפיתות?"
"טראמפ גמר אותי, קוף. צפיתי בו, ובא לי ההתקף. טוב, אל תציק לי, שב פה בחוץ ותעשן, אל תריב עם אף אחד, עד שיבוא רוברט, ואני אלך להכין את הפיתות. אתה רוצה שאכין לך כבר שתיים, שלא תריץ אותי אחרי זה? אין לי סבלנות אליך, תחליט עכשיו".
"אהרל'ה שחרר אותי, באמש'ך. לך תביא אוכל, דיייי".
# # #
באתרים דיווחו שקומראד פוטינא חנן את נעמה יששכר. היא תשוחרר מהכלא למחרת, והראיס ביבי ייתן לה טרמפ לכתריאליבקה. יופי של פוטו־אופ לגבירה שלנו שרה. איך כתבו ברשתות החברתיות? שתי עברייניות מורשעות על ארבע שעות של טיסה... ביבי הוא גם חירות לפיד משחרר האסירים.
זה גם טוב לסקרים, ייתכן שלפחות אלף סטלנים יצביעו ביבי, כי יש אבא והוא דואג להביא את הג'מאעה הביתה, אם נתפסו עם חומר משפר תחושה. אני באמת מצפה ששרת הטקסים, מירי רגב, תדרוש שנעמה, הילדה של כולנו, תדליק משואה בטקס בהר הרצל. הלו, נעמה היא האידה נודל של הסטלנים, אז קצת ריספקט, והיא גם מצטלמת יופי.
# # #
כותרות אחרות דיווחו שעדיין מוקדם להכריז על ריבונות באיו"ש, כי האמריקאים השמאלנים האלה לא מוכנים. הם רוצים למפות את השטח ועוד כל מיני שטויות כאלה. הג'מאעה באמריקע לא מבינה שביבי שלנו בקמפיין געוואלד, ואין לו סחורה ביד. מה הם רוצים שהוא יעשה כדי להבטיח ששרה תישאר בבלפור המט לנפול? שיוציא אותנו למלחמה כוללת? הלו, 2 במרץ מתקרב, נפתלי הגבר מכין מארבים בכל התבטאות, וקושנר מתמזמז עם מיפוי השטח. מה זה זה?
בין לבין, למזלנו הצבא לא ממש הולך לבחירות. אז שלחו את גדס"ר גולני לחזק את הביטחון בבקעה, כדי ש־5,000 תושביה לא יחושו בדידות. דובר צה"ל הודיע על תגבור כוחות הלוחמים באיו"ש ובאוגדת עזה.
העסקה הזו של טראמפ עולה לנו מיליוני דולרים ביום, אבל ככה זה עם נשיא אמריקאי חלטוריסט, שמתייחס לכל תרחיש כאל נכס מניב. הוא הרי כבר פשט רגל שלוש פעמים, אז עכשיו אנחנו בכתריאליבקה נשלם את המחיר בשבילו. קורבנות השלום/עסקה, כמו שירלי רבינוביץ ז"ל.
# # #
רוברט הגיע.
"נו, איך אתה חש?", שאלתי אותו.
"אני בעיקר רעב. מה אוכלים?"
"תגיד, גייסו כבר את הבנים למילואים? אנחנו במצב חירום אם לא ידעת".
רוברט אמר שהוא עוד לא יודע, וכדאי שנחכה לפיגוע הראשון, ואז נחליט. "למה להיבהל, קוף? בשביל מה הפאניקה? ביום כיפור לא ידענו שזה מגיע, אז לא ניצחנו במלחמה? ניצחנו. שמור על אופטימיות. עסקה לא תהיה, אבל בלגן גדול יהיה, בטח יהיה. איפה האידיוט? אני רעב".
אהרל'ה הגיע עם הפיתה שלי ועם הלימונדה בסודה. "זרוק ת'סיגריה, תתחיל לאכול. מילה אני לא רוצה לשמוע", אמר והסתובב לרוברט: "משתתף באבלך הכבד. מה קרה? הפופה הזו הלכה בגיל 97, כמה רצית שהיא תחיה? עד גיל 150? השאירה לך משהו? כבר בדקת?".
רוברט התפוצץ מצחוק. "היא עוד זרוקה על הספה בסלון, אפילו למקרר עוד לא הגיעה, ואתם מתעניינים מה היא השאירה לי. איפה חינכו אתכם? תתביישו. אהרל'ה, מה אני אוכל?"
"יש מרק גולָש, הצגה", הוא ענה לו.
"גולש זה שמן, אני לא אוהב שמן", ענה רוברט.
"אל תדאג. עד שהגולש יגיע מהסיר אליך, הוא יעשה דיאטה. פתאום אתה לא אוהב שמן? אבל צלעות בדטרויט שלוש פעמים ביום אתה מאוד אוהב, הא? כבר הגולש מגיע".
רוברט התחיל להסביר לי שאנחנו לא חייבים את הטרור הקולינרי הזה, ושאהרל'ה ממש דיקטטור, ואז הגיע עודד הג'ינג'י־הפנאט־רק־ביבי, כדי לעשן ולהציק לנו בשאלה למי נצביע בבחירות.
"הנה ביבי הגדיל לכם את הארץ", אמר הפנאט, "למה שלא תעריכו?".
עניתי לו שאנחנו מאוד מעריכים, ולכן נארגן לו תא מלכותי באגף 10 במעשיהו. "עודד, יש משפט אוטוטו, הבנאדם כנראה הולך לשבת קצת. איך אתה רוצה שאני אצביע לו? בשבילי הוא ראש ארגון פשע, עד שבית המשפט יחליט אחרת".
עודד ענה שאני לא רציני. הבטתי באיש שהיה מג"ד בנח"ל, דיפלומט בשירות החוץ, ומנכ"ל המישלמה ליפו, והזכרתי לו את מה שאמר ביבי בתשובה לראיון בדצמבר 2018, על דברים שאמר על אהוד אולמרט כראש ממשלה תשע שנים לפני: "זה דבר שבעיניי פסול. אתה לא יכול להביא תוכנית מדינית ערב בחירות, מבלי שקיבלת עליו מנדט. אני לא מתכוון להביא תוכנית מדינית ערב בחירות".
"שמעת, עודד?", שאלתי, "איך אפשר להאמין באיש הזה, שמרוב שקרים שפלט, כבר אינו יכול לזהות את האמת?".
עודד פלט עשן ושאל את השאלה שכל ביביסט ממוצע שואל: "אתה באמת רוצה להרשיע אותו על סיקור חיובי?".
זה הביא לי את הסעיף. "אחד, אני לא החוקר, הפרקליט והשופט; שתיים, מתנות ממיליארדרים זה לא סיקור חיובי. להבנתי זה שוחד פר־סיי בשביל לדאוג לאינטרסים שלהם ושלו. אבל משפט יש, חסינות אין, ויש תוכנית מדינית - שהוא הצהיר שלא יביא ערב בחירות. ושנינו יודעים שהתוכנית הזו פארש. העולם לא יתמוך בה, גם העראברים. אז אולי תפסיק לשגע אותי?".
רוברט הבין שהביא לנו עץ לטפס עליו וניסה לשנות את הנושא. "תגיד עודד, מה עשינו בבקעה עד היום, במשך 52 שנה, שהמילה סיפוח תשנה את המצב?", שאל והדיפלומט לשעבר נפל לבור שהוא כרה לו. "כביש 90, ממטולה עד טאבה יהיה שלנו וזה חשוב, אני יודע? שיהיה שלנו, מה אכפת לי", אמר.
נדרכתי מיד. "אתה יודע, עודד, עד עכשיו היית חצי־אידיוט, אבל מעכשיו אתה קומפלעטר־אידיוט. כביש 90 שלנו, ובניגוד אליך אני גם נוהג עליו. אני לא מבין אתכם בימין. הרי לא הסכמתם שתהיה מדינה פלסטינית, ועכשיו דונלד הגרמני ההזוי מצהיר שתהיה מדינה. את רבין הורדתם על הרבה פחות".
# # #
רוברט ראה שאני מתחיל לאבד את נימוסיי הידועים, עודד צחק, ורוברט ביקש ממני: "עזוב את היהודי, קוף. אני מתחנן אליך, עזוב אותו. הוא סתם בא להרגיז אותנו. לא היה כלום, אין כלום ולא יהיה כלום. אולי יעופו כמה אוטובוסים באוויר, אבל זהו, ממש כלום".
אבל אני כבר הייתי בדרייב, והסל"ד במנוע שלי טיפס. "תגיד עודד, מה עם הנגב המערבי? למה הנכד של פרידריך באמריקע לקח לחקלאים שם את האדמה שהם מעבדים? למה רק האדמה באיו"ש כל כך קדושה, אבל האדמה בעוטף עזה היא פארש, וכל הכיפות שלך בימין מתעלמים ממנה? למה אתם חולירע יאסנה?".
רוברט שוב התערב, ומנע מעודד לצחוק. "תלך מפה, אתה לא רואה שאתה מטריף אותו. לך שב בפנים", אמר לו ופנה אליי בבקשה נוספת שארד ממנו. "עזוב את היהודי הזה. הוא לא מצביע לביבי, הוא סתם בא להרגיז אותך, כי משעמם לו. עזוב א־ו־ת־ו ותן לי לאכול בשקט. אתה שומע? חשבתי על זה ואם אום אל־פחם עוברת לליגה הפלסטינית, מוטי ואשקלון יישארו בליגה הלאומית. אז אני תומך ב'עסקת המאה', ואני מבקש שגם אתה תתמוך, בשביל מוטי. הוא חבר, וזה חשוב. מה אכפת לך?".
שתיתי את הלימונדה כדי לקרר את העצבים ואהרל'ה הגיע ואמר: "אתם עושים לי בלגן בעייסק עם הפוליטיקה שלכם. תסיימו לאכול, ולכו לאלף עזאזל. נמאסתם עליי".
# # #
ואז הגיע פולו. "כן, שלום. מה שלומכם? אני בחרדה מהמשחק בבאר שבע. אבוקסיס תמיד לוקח למכבי נקודות. תחזקו אותי, אני במצב לא טוב כרגע".
"פולו, רוברט מאוד עצוב. דודה שירלי נקטפה בדמי ימיה. תהיה בנאדם, אל תדבר איתו על כדורגל עכשיו".
הוא ניגב את משקפיו, הרצין בכאילו ואמר: "אוי ואבוי, לא ידעתי. שלא תדע עוד צער. בת כמה הייתה הדודה?"
"בת 97", ענה רוברט. "חבל, היא חיכתה לסיפוח של הבקעה. חבל שלא הספיקה".
"כן, באמת חבל", המשיך פולו. "תגיד, אתה חושב שאיביץ' יפתח עם דור מיכה הערב? מה אני עושה עם הבונקר של באר שבע? מה אתם באים לי עם דודה עכשיו? זה זמן? יש משחק הערב".
# # #
הלכתי משם. באר שבע חילצה תיקו ביתי, רוברט מצא תירוץ להיעלם לחו"ל, נעמה כבר בדרך לארץ, ונותר לנו חודש וקצת עד לבחירות.
מה שהיה הוא שיהיה. הימין מלהיטים את האוויר בטירוף, השאר אדישים ומחכים לקסם הבא של ביבי, שנותן כאן מאבק מדהים על שרידותו הפוליטית וחירותו האישית.
אבל, נגמרו השפנים, ועוד לא נולד המניאק שיודע לעצור את השעון. 2 במרץ מתקרב וממשלה לא תהיה כאן גם בבחירות האלה. גם לא ביוני, או בספטמבר. אז נשרוף עוד כמה מיליארדים, כסף הרי יש לנו בשפע, רק בשביל פוליטיקה.
נ.ב.
בית המשפט גזר אתמול עונש חמור על הכדורגלן יצחק אספה, ארבע שנים וחצי מאסר, אחרי שהורשע בהפקרה בתאונה שגבתה את חייו של הנער ארי נשר ז"ל.
זו טרגדיה שקשה להכיל, ואספה ביצע עבירה חמורה כאשר הפקיר את הנפגעים ובהמשך גם שיבש הליכי חקירה. אבל הצדק לא מוצה כאן. אספה לא היה הגורם לתאונה. לפי חקירת המשטרה, הקטין שהיה עם ארי נשר על האופניים הוא האשם העיקרי. אבל הקטין לא הועמד לדין כי אמו ניהלה מאבק קשוח ברשויות, הוא גם נפצע בתאונה.
אשמתו של אספה היא משנית לגורם התאונה, אבל הוא היחיד שמשלם את המחיר. קשה לי להתעלם מהתחושה שלפיה מדובר בכדורגלן, ממוצא אתיופי, שלא הייתה לו המעטפת להילחם על עונש מופחת, כי ברור לכל שבסעיפים שבהם הורשע הוא אשם.
צדק מלא לא נעשה כאן, כי יש שווים ושווים יותר. וצעיר ממוצא אתיופי שמבצע עבירה חמורה ישלם תמיד יותר מאדם לבן. זו מדינת ישראל מודל 2020. קצין משטרה יורה, וכתוצאה מהירי לרצפה נהרג צעיר אתיופי, הקצין לא משלם את המחיר על העבירה שביצע.
עם האתיופים קל יותר לרשויות החוק למצות את הדין. אין להם לובי, גם לא אלקטורט, בקיצור לא מתייחסים אליהם כשווים בין שווים בשום מדד במציאות היומיומית.
אין לי ספק שאם העבריין בתאונה הקטלנית היה לבן תל־אביבי, ההתייחסות בגזר דינו הייתה קלה יותר: בן טובים, חייבים לחשוב על עתידו, על שיקומו וכל השטויות האלה. הכרוניקה המשפטית בעבירות חמורות מאוד מצביעה על כך, וקשה להתווכח איתה.
הבמאי אבי נשר, אביו של ארי ז"ל, מנהל מאבק נגד אספה, וקשה להאשים אותו. אספה הפקיר את בנו, ייתכן שאם אספה היה מזעיק עזרה רפואית, תוצאות התאונה היו שונות. אין לי מידע שיכול לאושש את זה, אבל זה מבחן סבירות ראוי.
משום מה נשר לא מנהל מאבק למיצוי הדין נגד חברו של בנו - שהיה הגורם העיקרי לתאונה. משום מה, לא נחשפו כל הפרטים להתנהלות של השניים בטרם התאונה. זה ההבדל במעמדות בחברה שלנו, ובעיקר ההבדל בין לבן ושחור. שחור שווה פחות. עובדה.
[email protected]