בלי יותר מדי רעש וצלצולים ועם המון עבודה, כישרון ובעיקר חיוך אמיתי מהלב, הפך איש התקשורת אבי כאכון למכונת הרייטינג המשומנת של "קשת". לפי נתוני הרייטינג שפורסמו החודש, תכניתו "כמעט שבת שלום" המשודרת, זו העונה השלישית, מדי יום שישי בשעה 10:10 בבוקר, מובילה ברייטינג את הערוצים המתחרים (ערוץ 13 רשת וערוץ 24) והולכת וצוברת תאוצה. 

"קודם כל צריך לתלות את ההצלחה של התכנית בבורא עולם", אומר כאכון בצניעות, "אני מביא את אבי כאכון האמיתי. בלי הצגה, בלי פוזות וללא יחסי ציבור".

אחד הדברים המייחדים את התכנית זו העבודה שכאכון מזמין אמנם כוכבים צעירים אך לא מעט אמנים וותיקים, חלקם לא זוכים לבמה במקומות אחרים. את הבחירה המיוחדת של האמנים הוא מסביר דווקא ב"יריקה בפרצוף" שקיבל מהאמנים המפורסמים והמבוקשים.

"בחירת המרואיינים המיוחדת נבעה מכך שאמנים צעירים ומוכרים שהייתי מהראשונים שנתנו להם במה ודחפו אותם להצלחה והשמיעו אותם, שכחו מאיפה הם באו. אתה מרים טלפון לזמר מפורסם שבעבר עזרת לו בתחילת הקריירה להתקדם ולהתפרסם, ואז או שהוא לא עונה או שהוא מסרב להתארח".

"זה מאכזב מאד וחוסר הכרת הטוב כי את חלקם אני בניתי", אומר כאכון. "אז ישבתי עם עורך התכנית, רועי עסיס וחשבנו מה לעשות, ואמרתי: 'מה רע בזה שחיים משה ויואב יצחק יפגשו את רוחמה רז ואריק סיני?' הזמרים שבנו את המוזיקה בישראל, וזה גרם לכך שהרייטינג של התכנית זינק לשמיים כי אתה מביא פסקול ישראלי אמיתי בלי דאווינים ובלי פלצנות. אני מארח את מי שטוב לטעמי. מצד אחד אתה יכול לראות את מושיקו מור שהוא הארדקור מזרחי ומצד שני את רוחמה רז שהיא זמר עברי ומצד שלישי את חיים משה".

איך נולד הרעיון לתכנית?

"קודם כל הרעיון התחיל כפינה קצרה שהגשתי בתכנית של גלית גוטמן ויואב לימור בערוץ 12. אבל אז, בשנת 2017,  מנכ"ל ערוץ 24 אורי דיקשטיין ומנהלת הערוץ נורית ברירו פנו אליי והציעו לי שאהפוך את הפינה לסדרה של 4 תכניות שישודרו בחגים תחת השם 'שיר השירים'.  התכנית צולמה בבית כנסת בירושלים ובראש העין ומאוד הצליחה. לאור ההצלחה הצעתי לערוץ 24 תכנית אבל הם לא זרמו איתי". 

"לא וויתרתי ופניתי לערוץ 20 והם אמרו לי: 'תבוא בעוד 3 חודשים עם רעיון לתכנית ונראה'. לא חיכיתי יותר משבוע ואחרי שהחתמתי את כל האמנים להשתמש בקליפים שלהם, נולדה התכנית 'מתוקים' שהביאה את סגנון הרדיו לטלוויזיה ובה סיפרתי בין קליפ לקליפ על מה מדובר. כולם חשבו שזה רעיון משוגע עד בלתי אפשרי אבל זה תפס. בגלל שהרייטינג היה גבוה מאוד, ערוץ 24 צלצלו והציעו לי להעביר את 'מתוקים' אליהם. התכנית משודרת עד היום ובדיוק סיימנו לצלם את העונה השנייה שלה. התכנית חולקה לשניים: 'מתוקים' באולפן ותכנית בשם 'ד"ש עם שיר' שמשודרת מבסיסי צהל", גם בגבולות ומגישה לצידי מגי טביבי המקסימה".

סיפורו של כאכון (44), נשי ואב לארבעה המתגורר בפרדס חנה, חושף כי מאחורי החיוך והשלווה הבולטים, מסתתר סיפור סינדרלה מעורר השראה. 

"נולדתי בפרדס חנה למשפחה קשת יום אבל עם המון חום ואהבה והורים שדאגו שלא יחסר לנו כלום", נזכר, "בגיל 5 כבר יצאתי לעבוד כסדרן במכולת שכונתית תמורת פיתה ושוקו כדי שיהיה לי מה לאכול בגן ואחרי זה בבית הספר. עבדתי במכולת עד כיתה ו' ואז התחלתי לעבוד עם אבא שלי במכירת אבטיחים בקיץ וממתקים בחורף. עשיתי זאת בגאווה".

בנעוריו, במקביל ללימודיו, פנה ללימודי צילום. "רציתי לעבוד כצלם וכשהייתי מחפש עבודה, היו מסתכלים עליי כמוכר אבטיחים ולא כבנאדם. היו מזלזלים בי והשפילו אותי הרבה. אבל לקחתי את זה בטוב והיום אפילו אני חבר ועוזר לאותם אנשים שזלזלו בי. אני לא חושב שצריך לנקום. הנקמה שייכת לקדוש ברוך הוא. אני סולח לכל מי שפגע בי. אני מכבד את כולם ועוזר לכולם כשצריך".

במהלך עבודה שלו כצלם של ידיעות אחרונות, מצא עצמו באמצע זירה לוהטת. "יום אחד ראיתי ילד שביקש מאמא שלו פלאפל ולא היה לה כסף בשביל זה, אז התעקשתי וקניתי לו פלאפל כי זה הזכיר לי את מה שאני עברתי בילדות. כשהייתי בפלאפלייה שמעתי יריות וצעקות ולא הבנתי מאיפה זה בא. סובבתי את הראש וראיתי את הפיגוע באולם 'ארמון דוד' בחדרה". 

"לא עברה דקה וצלצל אליי מנכ"ל רדיו 90FM ואמר לי: 'בגלל שאתה ליד זירת הפיגוע אני רוצה שתפתח אצלי שידור'. אמרתי לו: 'מה פתאום לפתוח שידור? מה לי ולרדיו?'. הוא התעקש ובגלל שהרדיו היה צמוד לאזור הפיגוע התחלתי לשדר ואחרי השידור הוא צלצל והציע לי תכנית קבועה שקראו לה 'קסם הלילה'. התכנית שודרה בין 2-4 לפנות בוקר. בהמשך היא הועבדה לשעות 12-2 בלילה ובהמשך, לאור נתוני הרייטינג, הוא העביר אותי לשיא הפריים טיים של 1 בצהריים וכך בעצם נכנסתי לעולם התקשורת".

לאחר שכבש את הרדיו, כאכון מצא תשוקה נוספת: טלוויזיה. בשנת 2010 החל להגיש פינת מוזיקה בתכניתו של ירון אילן בערוץ 24. בהמשך הגיש פינות בתכנית של אורנה דץ וקותי סבג וכן בתכנית של איציק זהר. "לאור הצלחת הפינה אצל איציק, פנו אליי מ'מאקו' וביקשו שאכתוב טור המבוסס על הפינה והתחלתי לכתוב במאקו על כל מה שקורה בתעשיית המוזיקה. בהמשך התחלתי להגיש פינות בערוץ 12 של קשת ואז התגלגלתי לתכנית משל עצמי".

מה רגע השיא בתכנית שלך?

"כל רגע בתכנית הוא רגע שיא מבחינתי. ברגע שיושב מנחה עם כיפה שחורה על הראש ולא מטיף דת אבל גם לא מפחד מהדת, והקהל אוהב את זה והצופים נותנים בו אמון - זה השיא הכי גדול בעולם מבחינתי. להראות שעולם הדת לא כפייתי אלא גם יפה".

יש מרואיין שפנטזת לארח ועוד לא הצלחת?

"נשיא המדינה ראובן ריבלין ואת יהורם גאון. זה עוד לא יצא אבל אני מקווה שיילך. בסצנת המוזיקה המזרחית ראיינתי את כולם".

מרגיש תחרותיות מול קולגות כמו ירון אילן?

"בחיים לא הייתה לי תחרות עם אף אחד. בחיים לא. להיפך, אני מאוד מפרגן לכולם וחושב שלכולם יש מקום בתעשייה. הרייטינג זה דבר מאוד מתעתע. אני לא אדם תחרותי אבל אני מאוד מקצועי. אני תמיד מחפש איך להשתפר ולהסיק מסקנות כדי לייעל את התכנית. זה מה שחשוב לי. אני תחרותי רק כלפי עצמי".

אילו אמנים עכשוויים אתה אוהב להאזין להם כיום?

"אני אוב את אושר כהן, מושיקו מור וחיים איפרגן. אני אוהב אותם כי הם מאמינים בדרך שלהם ולא סוטים ימינה או שמאלה.  הם עושים מוזיקה ולא בורחים מהאמת שלהם. הם ממלאים אולמות ובגלל זה הם השאירו את ליאור נרקיס להכין סטייקים של 'עבודי' ואת משה פרץ לכבס".

לא מפחד להעביר ביקורת?

"לא! ממש לא, אני אומר את מה שבלב שלי. אם צריך לפרגן אני מפרגן ואני לרוב מפרגן אבל אם יש לי ביקורת אני מותח אותה". 

מה היעד הבא?

"להגיע לפריים טיים!".

לסיכום, בנימה אישית אומר, שהמסלול הקשה שאבי כאכון עבר בדרך לביסוס מעמדו בתעשיית הבידור והמוזיקה הוא מסוג המסלולים שבעידן הרשתות החברתיות והמדיה נשמע כבלתי הגיוני, בייחוד בעידן האינסטנט, אך האמונה, ההתמדה והכישרון הובילו אותו למקום הראוי ואין לי ספק שלא ירחק היום והכריזמה שלו תוביל אותו גם להכתיב טון במעוז המיינסטרימי של גל"צ או גלגל"צ ואז אולי, סוף סוף, גם אמנים שאין להם סיכוי לחדור לפלייליסט, יקבלו זרקור ראוי לפועלם.