העיר תל אביב־יפו בראשות רון חולדאי ומשרד התחבורה בראשות בצלאל סמוטריץ' נחושים בדעתם לפתור לנו את בעיית הפקקים, אבל בדרך שלא תשחרר אותנו מהפקקים, אלא דווקא תגביר את העומס עבור מרבית הנהגים.
כולם כיום, ולא רק בישראל, שבויים בקסם נתיב התחבורה הציבורי, כמעט ברמה של סגידה, כאשר מאחורי קסם זה גם מסתתרת יומרה פקידותית ושלטונית: הם יחנכו את הנהגים. בתנאים הנוכחיים, הרחבת השימוש בנתיב תחבורה ציבורי היא הפתרון הגרוע ביותר בגלל החמרת העומס בדרכים.
תקציב המדינה שבוי בידי בעלי הרכבים. אי אפשר להמעיט את כלי הרכב ואי אפשר להגביל את זכותו הבסיסית של כל אזרח ותושב לרכוש מכונית, ואפילו שתיים או שלוש למשפחה המורחבת. בעלי הרכבים מניבים לתקציב המדינה סכום העולה על 40 מיליארד שקלים בשנה, והמדינה לא יכולה לוותר על הכנסה כזאת.
מאחר שרשויות המדינה לא השכילו על פני שנים להרחיב את תשתית הכבישים, לא העירוניים ולא הבינעירוניים, בהתאמה לקצב הגידול בכלי הרכב, מחפשים כיום פתרונות קסם שתוצאתם הטלת עומס נוסף על הנהגים. כשבתשתית הכבישים הקיימת מחליטים לייעד נתיב אחד עבור תחבורה ציבורית בלבד, אנו יוצרים מצב שמרבית הנוהגים בדרך, שכבר סובלים מצפיפות הפקקים, יסבלו מצפיפות נוספת על שום שנתיב התחבורה הציבורי בשום מקרה לא יקל מהעומס של אלה שאינם משתמשים בתחבורה ציבורית.
לא פחות משני שליש מהנהגים מגיעים לעבודה ברכבם הפרטי. הרכב הפרטי הוא עדיין כלי תחבורה לגיטימי. תושב המדינה שילם כסף רב כדי לממש את זכותו להיות בעלים של אוטו. כשמביאים בחשבון את מס הקנייה ואת המע”מ המתווסף לעלות הכוללת של שחרור הרכב מהנמל, המיסוי על הרכישה עולה על השווי. בעלי הרכב ממשיכים להזין את אוצר המדינה גם באגרות רישוי רכב שנתיות הגבוהות על פי כל קנה מידה, וגם במיסוי גבוה על צריכת הדלקים. אז מה אומרת להם המדינה? “באמצעות אכיפה מעכשיו יהיה לכם קשה יותר”.
אז יאמרו שיש פה תמריץ לתנועה מהירה יותר של רכב ציבורי וגם פיתוי לתושבי המדינה שלא לנסוע לבדם אלא בקבוצות של שניים או שלושה או כל מספר שינקבו במשרד התחבורה, אבל זה לא יעבוד. רק חלק קטן מהנהגים יוותרו על זכותם לנהוג ברכבם בנוחות. שום יומרות חינוך לא ישפיעו על מרבית הנהגים לשנות אורח חיים ומהות השימוש ברכב שבו השקיעו הון רב.
הנתיבים הפתוחים לכל יהיו צפופים יותר והנתיב הציבורי יהיה בלתי מנוצל. לא צריך להיות מהנדס תעבורה כדי לדעת את זה. הנתיב הציבורי הוא אותו פתרון קל של המדינה המתיימרת לשנות את דפוסי הנהיגה הטבעיים של הנהגים.
נכון יהיה להקצות נתיב תחבורה ציבורי אם מוסיפים אותו לתשתית הקיימת. רק נתיבים נוספים מותר ונכון לייעד כנתיב תחבורה ציבורי, ורק בדרך זו יוצע פתרון הולם לנוהגים בדרך.
באשר לעיריית תל אביב־יפו כדאי להוסיף: תתחילו לדאוג לאכוף את החוק כדי להגן על הולכי הרגל במדרכות הקיימות. אין זה מספיק להקים נתיבי אופניים מבלי לאכוף על רוכבי האופניים והקורקינטים שלא לנהוג על המדרכות ולרסק הולכי רגל. הבה נבטיח קודם כל, ובעדיפות גבוהה יותר, את ביטחונם של הפוסעים על המדרכות ברחובות העיר.