1. זה התחיל בראשית השבוע, באמצעות לחיצה קלה של בנימין נתניהו על "בלוטת הקנאה" של השר יואב גלנט, שהחל מיד לתקוף את חוסר ניסיונו ואת אוזלת ידו של שר הביטחון נפתלי בנט מול המתרחש ברצועה. זה נמשך כעבור יומיים במופע אימים של נתניהו, כשסיפר מול המצלמות מדוע ולמה מינה את בנט לתפקיד - "הוא כמעט הלך לבני גנץ, אז נתתי לו את תיק הביטחון". ככה ממש, ללא כל בושה ובליווי צחוק גדול.
בנט יכול להיות שר ביטחון מצוין. יש לו חומרי הגלם לכך, הוא רכש ניסיון בקבינט שבו היה דומיננטי ואולי גם קצת התבגר. אבל הוא מונה בחטא פוליטי של נתניהו, שמבצע בו כעת באכזריות לינץ' פוליטי ודה־לגיטימציה מקצועית.
בנט, שמכיר היטב את נתניהו, נחת לו לפני מספר חודשים על בלוטת הפרנויה ויצר מצג שלפיו הוא עומד להצטרף לקואליציה בראשות גנץ. נתניהו נתקף פאניקה ומינה אותו. אבל כעת בנט הוא שר הביטחון, וזה לא עוד שר. מדי ערב הוא משגר טייסים, שייטים ולוחמים למשימות עלומות ומסוכנות, הוא אוחז בסמכויות רבות ורגישות ומנהל עם הרמטכ"ל והמטכ"ל וגופי הביטחון האחרים דיאלוג בנושאים קריטיים.
ההשפלה שהוא עובר כעת על ידי נתניהו ישירות ובאמצעות יואב גלנט שלוטש עיניים לתפקיד (הקנאה, נשאנוך בלי מילים...), היא נבזית ומסוכנת, ומלמדת על הזלזול הגדול של נתניהו בתפקיד ובאלו שממלאים אותו.
מאז ומעולם ראה נתניהו במשרד הביטחון מדינה זרה ולא תמיד ידידותית, שחושבת אחרת ולא ממהרת להתיישר לפיו. זה התחיל עם שר הביטחון יצחק מרדכי. רגע לאחר שמינה אותו לתפקיד החל נתניהו להכשיל אותו, לבקר אותו ולנהל נגדו מסע השמצות, וזה נמשך עד היום (למעט תקופות אהוד ברק ומשה ארנס, שמהם נתניהו חשש). ראש הממשלה מינה את בנט בחטא, אבל מה שהוא עושה כעת הוא חטא על פשע, והכל נוכח המפקדים, הלוחמים והמשפחות השכולות, האויב ושרי ביטחון עמיתים.
נתניהו חושש שלאחר הבחירות בנט יחבור עם מפלגתו לכחול לבן, והוא מנסה לפגוע כעת בימינה ובראשיה, ובעצם כך הוא מבשל למעשה את הפרנויה שנולדה בראשו ובמוחו והופך אותה למוצר ממשי.
אדרבא, אם בנט לא מוכשר ולא מוצלח ולא עומד בציפיות לגבי עזה כפי שטוענים בשיחות סגורות נתניהו ודוברו לעניין זה - גלנט - נראה אותו מודה בכישלונו, מפטר אותו וממנה תחתיו את האחרון. אל דאגה - זה לא יקרה. נתניהו יודע מדוע.
ובינתיים נרמסת מערכת הביטחון, ומשרת שר הביטחון הופכת להיות כלי חלוד וחבוט במגרש המשחקים הפוליטי של נתניהו כאילו אין מחר. אבל בעוד חודש בדיוק (כמו לפני חודשיים) ישוב נתניהו לדבר על "האיומים הביטחוניים והחמורים" שנשקפים לישראל ומחייבים הקמת ממשלת אחדות לאומית.
2. הרמטכ״ל רא״ל אביב כוכבי לא מחכה להכרעה פוליטית ובגיבוי של הנשיא, שר הביטחון והמציאות האזורית הציג אתמול את תוכניתו הרב־שנתית לצה״ל ״תנופה״.
בבסיס התוכנית חיזוק היכולות ההתקפיות של צה״ל ביחידות מיוחדות, בחיל האוויר ובכלים נוספים, הורדת ״ארגז הכלים״ המודיעיני לדרגי השדה, שילוביות של הזרועות, טיוב הפיקוד והשליטה, סייבר ויותר תשומת לב פומבית לאיראן.
רוב התוכניות הרב־שנתיות של צה"ל נפחו את נשמתן בטרם עת, או בגלל מחסור בתקציב או בשל שינוי מדיניות בדרג הפוליטי. אבל דווקא בתקופת כהונתו של נתניהו מאז מלחמת לבנון השנייה הגיבוי התקציבי לצה״ל היה מלא ואפשר לתוכניות להשלים את מימושן.
בתוכנית של כוכבי מוקם גוף מטה ייעודי לנושא איראן, ובראשו יעמוד מעין ״אלוף פיקוד איראן״. אין ספק שנתניהו יאהב את זה מאוד.
לצד כל התוכניות ושיפור היכולות ההתקפיות והטמעת רוח הניצחון, הרי שהאתגר המרכזי של צה״ל הוא בכלים שיפתח להשארת המפקדים הטובים בשירות אל מול הפיתויים בשוק הפרטי וחוסר הגיבוי למשרתים ברשתות החברתיות ולעתים גם בכלי התקשורת.
על סוגיה זו ועל אמון הציבור בצה״ל יקום וייפול דבר, ואני מקווה שיינתן לכך מלוא תשומת הלב.
באמצעות פרסום התוכנית מכין הרמטכ"ל את הקרקע לבקשת תוספת בתקציב הבא ואת דעת הקהל לאישור התוכנית בדרג הצבאי.
הוא יודע כי מול נתניהו יהיה קל יותר, לעומת שלושת הרמטכ"לים מכחול לבן. האחרונים מכירים כל יחידה וכל תת־סעיף ואחוזים פחות בטראומת איראן. והם גם הבטיחו להשקיע בבתי חולים, בחינוך ובתחבורה.
3. הייתי מת להיות זבוב על הקיר בשיחה השבוע (אם הייתה כזו) בין שר האוצר משה כחלון לנתניהו, או בשעה שראש הממשלה קיבל את המסר של כחלון לאחר שהתברר לאחרון כי ניר ברקת הוזעק ארצה כדי להתמנות בבהילות לתפקיד במקומו.
על פי הפרסומים, מחזיק נתניהו בסקרי עומק שלפיהם בימין הרך מחפשים תוכנית כלכלית של הליכוד, וברקת מצטייר כמינוי טוב וראוי. ברקת, שבדיוק נחת בשליחות הליכוד בניו יורק, קיבל שיחה מביבי, התנצל ועלה מיד חזרה על מטוס לישראל.
הבעיה כנראה הייתה שנתניהו לא סיכם עם כחלון את פיטוריו או את התפטרותו, ולכחלון, כידוע, יש עדיין אחיזה בליכוד.
נתניהו הבין שזה יכול לעלות לו במנדט או שניים. כן, כן, ככה מתנהלים כעת העניינים בישראל, ככה נראה השירות לאזרחים, ככה מתייחסים לאנשים, וכך בדיוק משמשים שרי הליכוד כפיונים וחדלי אישים בלוח השחמט של נתניהו, שפועל מתוך היסטריה והכל אצלו כשר ואפשרי.
4. עד לא מכבר היה ט"ו בשבט יום חגיגי לא רק לאילנות, לנוטעים ולילדי הגן - אלא גם לחברי הכנסת ולאזרחי ישראל כולם.
ט"ו בשבט נקבע כיום חגה של הכנסת, ומדי שנה היה מתקיים טקס חגיגי, המשכן לבש חג, חיילי צה"ל ותלמידים היו פוקדים את המשכן כדי לקרב בין העשייה הפרלמנטרית לבין הציבור. אבל השבוע הפכה הכנסת המוזרה שלנו לגן ילדים בעצמה.
זה החל בהחלטה פוליטית של ראש הממשלה וסיעת הליכוד להחרים כינוס של המליאה שנקבע ביוזמת כחול לבן בנושא המצב בעוטף עזה, ונמשך בהחלטה של גנץ וכחול לבן לנטוש בעצמם את המליאה, לאחר ששר הביטחון השיב לנואמים בטענה שהם צריכים לרדת ליישובי העוטף.
מבחינתי אלו טעו ואלו טעו. שתי הסיעות הגדולות ביזו והשפילו את הכנסת דווקא ביום שהיה פעם יום חגה.
5. השבוע לקחו אותי מחשבותיי אל הקלות הבלתי נסבלת שבה אנו בונים גיבורים ליממה אחת או שתיים, וכיצד תהילתם וגבורתם וקורבנם נשכחו כלא היו.
נזכרתי במוטי בן שבת ז"ל, אלמוני ירא שמיים שלא חשב פעמיים, קפץ אל הגעתון המוצף בנהריה, הציל משפחה וקיפח את חייו. זכרו של האיש הנפלא הזה חייב להיות מונצח בקטע של הטיילת בגעתון עם סיפור חייו ומותו וגבורתו, חרוט על גבי לוח כדוגמה ומופת לאזרחות ולנתינה. צריך גם ללמד עליו ועל מורשתו בכל בתי הספר בעיר בכיתה י"א למען יידע הנוער, יכיר ויעריך.
וכך גם לגבי זוג הנאהבים והנעימים דין שושני וסתיו הררי ז"ל, שבחייהם ובמותם לא נפרדו ונספו בטביעה בתוך מעלית בדירתם בשכונת התקווה. במקרה הזה נראה לי שספסל יפה שנושא את שמותיהם ותמונתם בפארק דרום יהא מקום מפגש וזיכרון גם למשפחותיהם וגם לזוגות צעירים ונאהבים.
קשה מאוד לשאת את המהירות שבה אנו בונים גיבורים, ואת המהירות הגבוהה עוד יותר שבה אנחנו שוכחים אותם.
שבת שלום.