כשמדברים על האתגרים במערכת ההשכלה הגבוהה, לרוב מדברים על הנגשת האקדמיה ועל הסיוע לאוכלוסיות שונות להיכנס אליה. אולם, לאחר עבודה של כעשור בתחום, ברור לנו, בקרן אדמונד דה רוטשילד, כי העיסוק בכניסה לאקדמיה איננו מספיק.
הנתונים מוכיחים כי השכלה גבוהה היא פתח למוביליות חברתית ומפתח לצמצום פערים. אולם, כדי שההשכלה הגבוהה אכן תאפשר מוביליות ושוויון הזדמנויות יש לעבוד בשלושה שלבים, כששלב הכניסה לאקדמיה הוא רק אחד מהם: שני השלבים הנוספים, שאינם זוכים לאותה השקעה תקציבית ולתשומת לב, הם צמצום הנשירה מהאקדמיה, דהיינו סיוע לסטודנטים בהשלמת התואר, והשתלבות בתעסוקה ההולמת את ההשכלה.
הנושא המושתק ביותר מבין שלושת השלבים הוא נושא הנשירה מהאקדמיה. אחוזי הנשירה הגבוהים מהאקדמיה פוגעים כמובן בסטודנט, שהשקיע שכר לימוד, זמן ואנרגיה, ולבסוף נותר עם תחושת כישלון שעלולה להשפיע על מסלול חייו. הנשירה פוגעת גם במוסדות האקדמיה, שהמודל הממשלתי מתקצב בהתאם לשיעור ההתמדה והשלמת התארים; ולבסוף, פוגעת במשק, שמשווע לעובדים מוכשרים ואף למסים הצפויים מהשתכרות של בוגרי האקדמיה.
זוהי סוגיה שמשום מה למל"ג ולמוסדות האקדמיה פחות נוח לעסוק בה, חרף היותה קריטית ופוגעת במעגלים רבים, וחרף העובדה שאין מדובר בגזירה משמיים ויש מה לעשות כדי לצמצמה.
בהיעדר שיח ציבורי, כמעט ואין פרסום של נתוני הנשירה. מעבר לכך, כיום אף לא קיים מדד אחיד הנוגע לבחינת הנשירה. למשל, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מודדת נשירה לפי שיעור הסטודנטים שנרשמו לשנה הראשונה בלימודי אקדמיה ושנה לאחר מכן לא נרשמו לאף מוסד. עם זאת, ייתכן כי מדובר בהפסקת לימודים זמנית וכי הם עתידים לשוב לאחר מכן. לעומת זאת, עיבוד לנתוני למ"ס שנערך עבור הקרן בודק סטודנטים שהחלו ללמוד, אך חמש שנים לאחר מכן לא היו רשומים באף מוסד ולא היו זכאים לתואר.
לפי הבדיקה, אחוז הנשירה בקרב כלל האוכלוסייה עומד על 22%, כלומר אחד מכל חמישה. בקרב הסטודנטים מהחברה הערבית אחוז הנשירה עומד על 29% ואילו בקרב יוצאי אתיופיה והחברה החרדית אחוז הנשירה עומד על 33% מהסטודנטים – אחד מכל שלושה. הפער בשיעורי הנשירה של האוכלוסיות השונות אף הולך וגובר בחוגים סלקטיביים, כגון הנדסה.
סברה רווחת הינה שהנשירה נובעת בעיקר מקושי כלכלי ולכן רבים מאמינים שמלגות ומענקים יפתרו את הבעיה. אולם מחקרים בתחום, כמו גם הניסיון בשטח, מלמדים כי אף שהגורם הכלכלי משפיע, הגורמים המשמעותיים יותר לנשירה הם המצב האישי והמוטיבציה. כך בחברה הערבית הסטודנטים מגיעים לאקדמיה מאוד צעירים ולא בשלים, עם פערי שפה משמעותיים, שיחדיו מובילים לשיעורי נשירה גבוהים.
בתוכנית לצמצום נשירה ממדעי המחשב באוניברסיטת חיפה נרשמה הצלחה בצמצום שיעורי הנשירה מהשנה הראשונה בכ־50% באמצעות סיוע לסטודנטים מבחינה אישית, אקדמית וכלכלית. אחד האלמנטים המשמעותיים בתוכנית הוא רכז המשולב בחוג האקדמי, מודע לאופן התנהלות החוג ולדרישותיו, ובעיקר, מכיר את הסטודנטים באופן אישי, ממפה את החסמים והאתגרים הניצבים בפניהם ואת סיכויי הנשירה של כל אחד מהם, תוך העמדת סל שירותים לרשותם.
הפתרונות והכלים לצמצום נשירה כבר קיימים. ראוי יהיה כי המדינה ויותר מוסדות אקדמיים יכירו בצמצום הנשירה כיעד. צעד ראשון להשגתו יהיה להחליט על מדד אחיד לבחינת אחוזי הנשירה ולפרסם את הנתונים הרלוונטיים. הכותבת היא מנהלת תחום מיצוי השכלה גבוה בקרן אדמונד דה רוטשילד.