חשוב להסתכל למציאות בעיניים: יצאנו שלשום לטיול ברשות הפלסטינית. הוא לא היה בדיוק "טיול יום הכיף של הכתבים המדיניים", כמו שבחרו להגדיר את האירוע כמה מחברינו בתקשורת. קל לבקר ולתהות - "למה נסעתם עד רמאללה, כדי לא לקבל כותרות?", עקצו הקולגות. "למה נסעתם לרמאללה, כדי לשרת את האינטרסים של הרשות ולשמש שופר לה?", ביקרו בימין. "יצאתם פרווה - גם אתם וגם הפלסטינים", כתב לי בטוויטר אחד מאנשי "מחנה השלום" שלא היה שבע רצון מתוצאות הביקור. 

אני חייבת להודות: כולכם צודקים. לא יצאו משם כותרות בומבסטיות. במהלך הסיור הכול היה "לציטוט" והבאנו את דברי הצד השני - אם לא לתהליך המדיני, אז לפחות לדו־שיח עם התא המדיני, לצורך העניין. 

כל מי שאינו רואה חשיבות במפגש הזה, שלושה שבועות בלבד אחרי פרסום תוכנית טראמפ, טועה. אם בכוונתנו להתעלם ולא להתעניין במה שמתרחש קילומטרים ספורים מהבית - אפשר בהחלט לא לנסוע לרמאללה ולא לשמוע את מי שנמצא שם. לדעתי תמיד עדיף ואף מומלץ להסתובב באזורנו בעיניים פקוחות. בדיוק בשביל זה הגענו לשם באווירה מתוחה ומלאת פסימיות וחששות. 

שוטרים פלסטיניים ברמאללה. צילום: רויטרס
שוטרים פלסטיניים ברמאללה. צילום: רויטרס


הרשות הפלסטינית היא אותה רשות והעמדות בקרב אנשיה לא השתנו. הם עדיין טוענים כי הם מוכנים להיכנס למשא ומתן על סמך גבולות 67' וכאשר הבירה הפלסטינית במזרח ירושלים. הם מחליטים לפרגן לראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ולהתעלם מראש הממשלה המכהן בנימין נתניהו. הם משתדלים שלא להתייחס לסוגיית הבחירות בישראל כדי שנתניהו לא ינצל זאת לטובת הקמפיין שלו.

עם זאת, נאמרה שם אמירה חשובה כאשר דוברו של אבו מאזן נביל אבו רודיינה אמר במפגש: "התיאום הביטחוני יימשך גם אחרי פרסום תוכנית טראמפ, כי אנחנו אנשים רציניים ולא חבורת מתלהמים שמחפשת אקשן". 

היו גם אמירות שנאמרו כבדרך אגב, שרק כדי לשמוע אותן, היה בהחלט כדאי לבוא. לסיכום: היה חשוב להרגיש את השטח ולהסתכל למציאות בעיניים, גם אם מדובר בתמונה חלקית.