"את עתיקה. פשוט עתיקה”, אמר לי חבר כשפגש בהבעת הייאוש שלי, רגע אחרי שקיבלתי בתגובה להודעה ארוכה ורגשנית שכתבתי בוואטסאפ, איזה אימוג’י שנראה לי כמו אחד שהפזילה שלו לא טופלה בזמן. “תביני, זה הדור החדש. כותב באימוג’ים, מתבטא בקודים, נוהם, מסתגר, יודע מה זה אוכל אורגני. ככה הם. דור טכנולוגי. הכל אצלו בינארי ומתקדם. 

את פשוט תקועה באיזה אתוס שאומר שמילים הן הדבר הכי חשוב. הן לא”. לא הספקתי להשחיל מילה, והוא שוב אמר לי בגיחוך: “עתיקה. תתקדמי!”. האומנם עתיקה אני? האומנם הדור הזה הוא כה מפותח טכנולוגית שאני לא מדביקה את הקצב? יצאנו, עתיקותי ואני, לבדוק.
***
“איזה מעיל יפה יש לך”, אומרת לי היפסטרית נמרצת אחת. היא לא יודעת שזה מעיל שבזזתי מסבתא שלי לפני כמה עשרות שנים, וכבר אז היה לו ותק בארון. “חולה על וינטג’. שנייה, מעלה אותך לטיק טוק שלי”, אומרת לי הטכנולוגית הזאת. ולי טיק טוק בכלל נראה כמו גרסה מפגרת של הסרט המדבר הראשון, “זמר הג’ז” של האחים וורנר, שעשה שימוש בטכנולוגיית הוויטפון שסנכרנה בין המקרן לנגן התקליטים. סצינות קצרות שעליהן מולבש קול, בקיצור.

על ירקות אורגניים ולחמים מקמחים מלאים למשל, בכלל חבל להכביר מילים. סבתא רבתא שלי הייתה אוכלת את אותו דבר, אבל “פחות ביוקר”, כפי שנהגה לומר. היא הייתה גם ממחזרת, כי לא בדיוק היו ברירות: לא היה פלסטיק, אז השימוש החוזר בבקבוקי הזכוכית היה ברור מאליו.

והנהמות, כלומר השיחות הקצרות והתמציתיות של הדור האלק־טכנולוגי־מתקדם הזה, מזכירות לי בדיוק את השפות הקדומות שעליהן למדתי בקורסי בלשנות. אני יכולה להישבע שאחת המרצות סיפרה לנו על חברות שבטיות שהיו מתקשרות אך ורק באמצעות נהמות. 

מחילה מכבוד כולם, אבל גם האימוג’ים הם לא ממש גרסה מתקדמת של האנושות. הפוך: הרי את תולדות הכתב נהוג לחלק לארבעה שלבים עיקריים. הראשון הוא כתב יתדות מראשית האלף השלישי לפני הספירה ומוצאו במסופוטמיה. במרוצת האלף השני לפני הספירה הפך לכתב הבינלאומי במזרח הקדום. 

השלב השני הוא כתב הִייֶרוֹגְליפים, כלומר כתב תמונות מצרי עתיק מראשית האלף השלישי לפני הספירה, או בקיצור, כתב חרטומים. אחר כך הגיע הכתב הפרוטו־כנעני ובסוף, כתב האל”ף־בי”ת. השלב החמישי, וכאן הטענה שלי מגיעה לכדי מיצוי, הוא בעצם חזרה אל השלב השני. אימוג’ים אינם אלא שחזור של ציורי מערות. העברית היא שפה חכמה. לא במקרה, כנראה, המילים “קדם” ו”קדמה” גזורות מאותו שורש בדיוק. הקדמה היא כפי הנראה ביטוי להתרפקות על הקדום יותר. פשוט ביטוי יומרני שבטוח שהקדום הוא “עתיק”.

פעם דיברתי עם השחקן והמחזאי יוסי ואסה, בן העדה האתיופית. זה היה קצת אחרי שהוא העלה את הצגת היחיד שלו, “באמהרית זה נשמע יותר טוב”. התזה שלו הייתה פשוטה: “כשהגעתי לארץ מאוד רציתי להרגיש ישראלי. רדפתי אחרי כל מה שנראה לי ישראלי: שפה, שם, ציונים בבית ספר. כל מה שישראלי נראה לי מתקדם, משוכלל”, הוא אמר. “באחרונה גיליתי שככל שאתם, הצברים, משתכללים, אתם בכלל רוצים להיות בשאנטי, להתחבר לטבע, לחיות בג’ונגלים, לנסוע לסיני, להיזרק באיזו חושה ולישון על קש. בקיצור, להיות כמוני לפני שרציתי להיות כמוכם”.
אז הגיע הזמן להכריז בקול ובגאווה: אני עתיקה. סמיילי.