פרשת משפטים באה ללמד אותנו את דיני המשפט לאחר מתן תורה, ומכל המצוות החשובות המוזכרות בפרשה בחרה התורה לפתוח דווקא בדיני עבד עברי שנתפס בגניבתו ואין לו מה לשלם ובית דין מוכרים אותו לעבד, מן הראוי היה לפתוח במצווה חיובית יותר כמו עשיית חסד עזרה לזולת מאשר אדם שנמכר על מעשה גניבה? מבארים רבותינו ז''ל שמטרת התורה להזכיר לנו מהיכן באנו ''וזכרת כי עבד היית'' שח''ו לא היווצר מצב שלאחר שוויון מוחלט במתן תורה נגיע למצב של עבד ואדון לכן ישנה חשיבות גדולה להביא דינים אלו בכדי שנראה את זכויותיו הסוציאליות של העבד ונשמור על כבודו כמו שכותב הרמב''ם ''אוכל ממה שהוא אוכל, ושותה ממה שהוא שותה, מיסב אצלו, וישן כנגדו... (הלכ' עבדים פ''ב ה''ב).
עבד עברי עובד שש שנים ולאחר מכן משתחרר, וכשלא רוצה להשתחרר נאמר:''ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי, והגישו אדוניו אל הדלת או אל המזוזה ורצע אדוניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם'' (שמות כ''א ה'-ו'). מבאר רש''י: האזן בדווקא מכיוון שאזן ששמעה בהר סיני ''לא תגנוב'' והלך וגנב תרצע, ואם מוכר את עצמו לעבד תרצע משום ''כי לי בני ישראל עבדים'' שאנו עבדים של הקב''ה והוא הלך וקנה אדון לעצמו תרצע.
ויש לעיין: מדוע נרצע רק לאחר שש שנים והרי מיד כשנתפס בגניבתו צריך לרצוע את אוזנו מכיוון שהתעלם ממה ששמעבהר סיני ''לא תגנוב'' והלך וגנב, וגם במקרה שהלך ומכר את עצמו לעבד היה צריך מיד להירצע כיוון שעל איסור ''לא תגנוב'' עבר מיד בשעת הגניבה ומדוע להמתין שש שנים?
וביותר צריך הבנה: הרי כל התורה כולה נאמרה בסיני וא''כ על כל מצווה ומצווה שאדם עובר, אזנו צריכה להירצע ומדוע דין זה נאמר דווקא על מעשה גניבה?
נראה לומר בזה שהסיבה שעבד נרצע לאחר שש זה לא רק מפני אזן ששמעה בהר סיני ''לא תגנוב'' והלך וגנב תירצע, כי א''כ כל איש ישראל שעובר על מצווה שנאמרה בסיני תירצע אוזנו כי התעלם ממה ששמע הייתכן? אלא הסיבה שנרצע כאן לאחר שש זהו משום שאחרי כל השנים שהיה עבד ובא האדון לשחררו עומד העבד ואומר אני לא מתחרט על הגניבה אני רוצה להישאר ''אהבתי את אשתי ובני לא אצא חופשי' ומתברר לנו שמה שגנב בתחילה לא היה משום דוחקו שלא היה לו מה לאכול אלא מרצון להיות עבד ולהמשיך גם אחרי שש שנים להיות עבד, משא''כ איש ישראל שעבר על לאו של 'לא תגנוב' עדיין לא מוכח שמה ששמע בסיני לא חשוב אצלו כי ייתכן שבגלל שהשעה דוחקתו שלא היה לו מה לאכול גנב או מכר את עצמו ובאמת מתחרט על שעבר על דברי תורה, ולכן לא רוצעים אותו מיד כשנתפס על הגניבה אלא רק לאחר שנמכר ועבד ששנים והגיע זמנו להשתחרר ועומד ומצהיר שלא רוצה להשתחרר כי טוב לו במצב הזה רק אז 'ורצע אדוניו את אזנו'
לפ''ז אומר הבן איש חי יסוד גדול וחשוב: אדם זה שלא בחר בחירות אלא אהב את העבדות צריך לרצוע לו את האוזן מכיוון שכשבחרמרצון בעבדות של בשר ודם כל שכן שיבחר להיות עבד ליצר הרע וכשיהיה עבד ליצר הרע אז היצר יעבירנו על כל התורה כולה ולכן רוצעים אותו במרצע בכדי לעורר אותו על הרע הנולד ממה שבחר.
הכותב ר"מ בבית המדרש של המרכז האקדמי לב