הלילה (בין רביעי לחמישי) התפרסם הדוח השנתי החדש של מרכז אדוה, "תמונת מצב חברתית 2020", שחיברו שלמה סבירסקי, אתי קונור־אטיאס ואביב ליברמן.
הדוח מציג נתונים הקוראים תיגר על הנחת היסוד של הממשלה היוצאת, בהסתמכותה על המגזר העסקי ועל כוחות השוק כבלעדיים במשיכת קטר הכלכלה. "צמיחה אכן הפכה להיות היעד הראשי של המדיניות הכלכלית, אלא שכיום ברור כי צמיחה כשלעצמה אינה מובילה בהכרח לשיפור ברמת החיים של האוכלוסייה. המשק צמח, אך מרבית האוכלוסייה לא נהנתה מצמיחה זאת במידה המצופה", אומרים המחברים.
מהדוח עולים, בין היתר, הנתונים הבאים על גודל הפערים החברתיים המתרחבים בישראל: ההכנסה הממוצעת של המאיון העליון של משקי הבית, שבראשם שכיר מרוויח 138.7 אלף שקל (ב־2018) - לא זו בלבד שהיא גבוהה פי 8 מזו של העשירון החמישי, אלא שהיא גבוהה משמעותית - פי 2.4 - גם מההכנסה הממוצעת של תשעת המאיונים הנותרים של העשירון העליון.
בשלוש השנים האחרונות, 2016־2018, בעוד הכנסתו של המאיון העליון גדלה ב־20%, זו של שאר העשירון העליון וזאת של העשירון החמישי גדלה בכ־10% בלבד. מבחינת ההכנסה הכוללת של משקי הבית, עולה כי העשירון העליון מכניס פי 12 מהתחתון - 66,584 שקל ברוטו, לעומת 5,501 שקל. ישראל היא בעלת מעמד בינוני מן המצומקים בארצות ה־OECD, כשרק 53.8% ממשקי הבית הישראליים נמנים עם המעמד הבינוני.
בשנת 2018, בראש טבלת השכר ניצבו גברים אשכנזים דור ראשון שעלו עד 1989, עם שכר ממוצע של 18,772 שקל; אחריהם גברים אשכנזים מדור שני, עם 16,483 שקל; גברים מזרחים דור שני, עם 14,153 שקל; גברים מזרחים מדור ראשון שעלו עד 1989, עם 13,578 שקל; גברים אשכנזים שעלו לאחר 1990, עם 13,179 שקל; ונשים אשכנזיות דור ראשון שעלו עד 1989, עם 11,918 שקל. בתחתית הטבלה מצויות נשים ערביות (5722 שקל) ונשים יהודיות יוצאות אתיופיה (5,619 שקל).
מדד אי־השוויון האחרון שפורסם ל־2018, היה הנמוך ביותר מזה כשני עשורים. עם זאת, הוא עדיין גבוה מזה של רוב המדינות החברות בארגון ה־OECD. חיבור של משקי הבית שמתחת לקו העוני ושל משקי בית הקרובים לעוני מעלה כי שני הרבדים מקיפים 26% ממשקי הבית - אחת מכל ארבע משפחות לערך.
מצב העוני ישפיע על אופי הצבעתו של כמחצית מהציבור
סקר עמדות שנערך לאחרונה ביוזמת ארגון רבנים למען זכויות אדם והפורום למאבק בעוני, באמצעות מכון "פאנלס" ובקרב מדגם מייצג של כלל האוכלוסייה בישראל בגיל 18 ומעלה במגזרים היהודי והערבי, מעלה כי נושא הפערים החברתיים והעוני ישפיע על אופן הבחירה בבחירות הקרובות בקרב כמחצית מבעלי הדעה (47%).
הנושא מהותי יותר בקרב הנשים (48%) מאשר אצל הגברים (36%). נושא הפערים החברתיים משפיע על אופן הבחירה בבחירות הקרובות בקרב כמחצית מבעלי ההכנסה הנמוכה, אולם חשיבות הנושא יורדת ככל שההכנסה עולה - רק כשליש מבעלי הכנסה מעל הממוצע (30%) מקדישים חשיבות לנושא בבחירות הקרובות.
כמחצית מהנשאלים אמרו שהם חשים כי הממשלה כלל אינה עושה מאמצים בנושא הניידות החברתית וחילוץ אנשים קשי יום מחיי מחסור ועוני בהכשרות או בסיוע ישיר. רובם המוחלט של הנדגמים (97%) סבורים שהממשלות האחרונות לא עשו מספיק בנושא. 74% חושבים כי הסיכוי של ילד בישראל לצאת ממעגל העוני קלוש וכ־ 15% חושבים כי אין לכך סיכוי כלל. זאת ועוד: לדעתם של80% מהציבור זאת אכן אחריותה של הממשלה לסייע למשפחות ללא ביטחון תזונתי.
על רקע נתונים אלה, ובהמשך לדוח העוני של הביטוח הלאומי, המצביע על כשני מיליון עניים, כשמחצית מהם ילדים, אומר מנכ"ל רבנים למען זכויות אדם אבי דבוש: "הסקר חושף תמונת מצב שחייבת לטלטל את כל מקבלי ההחלטות ואת המערכת הפוליטית. הציבור ער לכך שהממשלה מפקירה את ענייה ושההפקרה הזו פוגעת בחוסן של החברה בישראל. היא הפוכה למחויבות היהודית לאביון, לגר, ליתום ולאלמנה. אנחנו קוראים לציבור לתמוך אך ורק במי שרואים את המאבק בעוני כשליחותם המרכזית".